(הג') אם הבעל אינו רוצה להשקותה אסורה ואינה שותת וכתבו התוס' ביבמות דף צ"ה דאם אומר הבעל איני רוצה להשקותה שוב אינו יכול להשקותה ומביאים ראיה לזה ע"ש ובגמרא שם מבואר להדיא כן אך התוס' תמהו מנ"ל זה והביאו ראיה לזה מהמשנה ומובא ג"כ במנ"ל ועיין במנ"ל בסוף פ"ב דתמה על הב"ש בסי' י"א שכ' שאם אין הבעל רוצה להשקות הב"ד כופין אותה להשקותה לברר הספק ובאמת ביבמות שם מבואר ל"מ דאין הב"ד כופין אלא אף אם הבעל רוצה להשקות אינו יכול להשקות כיון שלא רצה פ"א להשקות. והנה מלשון הרהמ"ח בתחילת המצוה שכתב מצוה להביא האשה הסוטה אל הכהן שיעשה לה וכו' נראה דמ"ע על הבעל להביא אותה ולהשקותה ובסוף המצוה כ' ועובר על זה שקנא לאשתו ונסתרה ולא הביאה אל הכהן וכו' בטל עשה זו מבואר מדבריו דהוא מ"ע על הבעל להשקות אותה אם כן בכל מ"ע קי"ל אם אמר סוכה וכו' לולב וכו' כופין אותו עד שת"נ לקיים המצוה ה"נ ומבואר כדברי הב"ש. אך באמת גם דברי הרהמ"ח צ"ע מגמרא הנ"ל גם דרכו למשוך תמיד אחר דעת הר"מ ועיין בר"מ בפתיחה להלכות סוטה שכ' לעשות לסוטה כתורת הקנאות הסדור' בתורה היינו דכל דיני המצוה הוא מ"ע כמו מ"ע של טוען ונטען ודיני טומאות להר"מ עיין בסמ"ק לר"מ ואין מצוה כלל על הבעל להביא רק אם מביא לעשות לה כפי הדינים המבוארים בתורה עיין בסמ"ק הרבה מצות כיוצא בה וצ"ע על הרהמ"ח מהיכן יצא לו זה דהוא מצוה על הבעל. ולענ"ד הטעם פשוט דאם לא הי' רוצה להשקותה שוב אינו משקה כמו דמבואר בסוטה ובר"מ כאן והבאנו לעיל דאם האשה אמרה איני שותה ל"מ חזרה דאחזוקי נפשה בטומאה ול"מ הדרה ה"ה הבעל אם אינו רוצה להשקותה מחזיק עצמו שבעל ביאה אסורה מימיו דדעת הר"מ שאין המים בודקים ומבואר לקמן בס"ד ע"כ מקשה הש"ס שפיר על הא דאמרינן דבא על איסור קל נאסר האוסר מאי אריא בא וכו' אפילו אמר איני משקה מחמת שבא ביאה אסורה מימיו ואפילו לדעת רש"י דדוקא בבא על אשתו אחר סתירה ולא ע"י ביאה אחרת מכל מקום אפשר שיודע עון בניו ובנותיו דג"כ אין בודקין לכ"ע אם כן מאי אריא ע"י ביאתו ואפילו אין לו בנים ובנות אפשר שיודע שיש עדים שנטמאה דאל"כ למה אינו משקה אותה ע"כ מחזיק שלא יהי' המים בודקים אותה ע"כ אינו יכול לחזור כמו האשה בעצמה שאינה רוצה לשתות ל"מ חזרה כן הוא נמי כיון דהחזיקה בטומאה או דהחזיק עצמו לחוטא או ב"ב וז"פ. והנה אם האשה אמרה סתם איני שותה לאחר שנמחקה המגילה משקין אותה בע"כ כמ"ש לעיל ובבעל אינו רוצה להשקותה אינו מבואר ד"ז נראה דאפילו אחר מחיקת המגילה הברירה בידו ואלו היה חילוק בין קודם לאחר מחיקה הי' מבואר החילוק בש"ס ובר"מ נראה דבכ"ע אינו יכול להשקותה באמר שאינו רוצה להשקות ואפשר איזה חילוק בינו לבינה וצע"ק.
מנחת חינוך · סימן שס״ה, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
