(הב') אם אומרת סתם שאינה רוצה לשתות ואינה אומרת טמאה היא אינה שותה ואין אנחנו יכולים לכוף אותה אך אם אמרה תחילה שהיא שותה ואח"כ חוזרת ואינה רוצת לשתות אם קודם שנמחקה המגילה חזרה אינה שותה אבל אם לאחר שנמחקה המגילה חזרה משקין אותה בע"כ רק אם אמרה טמאה אני אינה שותה אפילו לאחר המחיקה ועיין בתוס' סוטה דף כ' מביאין התוס' ירושל' דמשקין אותה בע"כ כי גרמה שימחק השם כמה ימחק ב"ש אומרי' אחת וב"ה אומרים שתים אר"א טעמא דב"ה כדי לכתוב יו"ד ק"י ואין הירושלמי בידי לידע הכוונה אך צ"ע על הר"מ שהשמיט זה ומלשונו משמע דוקא שנמחקה לגמרי וצ"ע. ואם אמרה איני שותה ואח"כ חזרה ורוצה לשתות אם מפני הפחד אמרה איני שותה יכולה לחזור ולומר הריני שותה ואם בבריותא אמרה איני שותה אינה יכולה לחזור ולשתות דבזה שאמרה איני שותה ה"ל כאלו אמרה טמאה אני אם אמרה בבריותא ע"כ אינה שותה כן מבואר בש"ס ובר"מ כאן. ונראה דהדיבורים הללו א"צ לומר בפני ב"ד כי אם אמרה אפילו בבית' טמאה אני איני שותה ואז אינה שותה וכל הדינים כנ"ל דאינו מבואר בש"ס ובר"מ כלל וז"פ.
מנחת חינוך · סימן שס״ה, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.