מנחת חינוך · סימן שס״ה, א׳

להביא האשה הסוטה אל הכהן שיעשה לה וכו' שנא' איש איש כי תשטה אשתו וכו' והביא האיש את אשתו אל הכהן וכו'. דיני מצוה זו הוא בר"מ בהלכות סוטה ולבאר כל הדינים צריך אריכות גדול וכבר האריך המ"ל בהרבה ענינים ואכתוב בקיצור כדרכי בעזהשי"ת. המקנא לאשתו בפני שני עדים היינו דאמר לה בפני עדים כשרים אל תסתרי עם איש פלוני אפילו אביה או אחיה דאין איסור יחוד באב או באח כמבואר בהלכות א"ב מכל מקום אם קינא לה הוי קינוי וכן עם עכו"ם או עבד או שחוף היינו דאיש שאינו מתקש' אעפ"י דאינן חייבי' מיתה על ביאה כזו כמבואר בר"מ פ"א מה' א"ב מכל מקום נאסרה על בעלה אם בא עליה ומקנין ע"י ואם אחר הקינוי נסתרה עם זה שקינא לה והיא אומרת שלא נטמאת אסורה לבעלה לעולם עד שתשתה מי המרים ובזמן המקדש הי' הבעל משקה אותה מי המרים לבדוק אותה כמו שיתבאר ואפילו קינא לה משני אנשים כא' שאמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחד אף דג"כ ליכא איסור יחוד מכל מקום היכא שקינא לה הוי קינוי ואם נסתרה אח"כ עם שניהם כאחד ה"ז שותה ואם נסתרה עם אחד מהם ג"כ שותה כיון דקפיד על שנים מכש"כ על אחד ואם אמר אל תסתרי עם אחד ונסתרה עם שנים אין זו סתירה דעל שני' לא קפיד. ועיין במ"ל כאן במה שפלפל בדיני' אלו באבי' וכו' ובשנים ע"ש. ואינה סתירה רק אם שהתה עמו כדי טומאה שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה ובפחות מזה לא דוודאי לא נטמאת. ונראה דאף אם קינא לה משנים כא' ונסתר' עמהם ושהתה כדי שיעור טומאה מאחד ג"כ שותה דהחשד הוא רק על אחד ונחשדת על א' ג"כ שותה כנ"פ וכן נראה מהר"מ דכ' גבי שניהם ג"כ שהתה כזו טמאה נראה דאף כדי טומאת אחד וז"פ ומכש"כ אם שהתה כדי טומאה משניהם דיכול להיות דנטמאת משניהם שותה וד"ז הוא מהירושלמי כמ"ש הכסף משנה. וכל אשה ששותה כ"ז שלא שתתה אסורה לבעלה וכן אם נתגרשה מבעלה או מת אסורה להבועל ג"כ היינו הנחשד דדרשינן ונטמאה וכו' אחד לבעל ואחד לבועל ונ"ל דכן יש כמה נשי' שאינן שותות וכיון דאינה נבדקת נאסרה על הבעל ועל הבועל כמו שיתבאר בס"ד. והנה מבואר כ"פ בש"ס דסוטה עשה הכתוב הספק כוודאי ואסורה בוודאי על שניהם לא מטעם ספק ועיין בתוס' סוטה דף כ"ח ע"א ד"ה מה ת"ל והיא וכו' ונ"ל בד"ז שכתבתי אם נסתרה עם שנים ולא שהתה כדי טומאת שניהם רק כדי טומאת אחד נהי דלבעלה אסורה ככל ספק סוטה מכל מקום להנחשדים אין איסור' אלא מטעם ספק והטעם דמבואר כ"פ בתוס' נדה ובתוס' נזיר הא דילפינן מסוטה לכל התורה דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא היינו בדבר שיוכל להיות כמו סוטה דאפשר שנטמאת אבל שני נזירים שנזרקה טומא' ביניהם ואחד נטמא ולא הב' אך אין אנו יודעים מי נטמא דמביאים קרבן טומאה וקרבן טהרה מספק ולא אמרינן ספק ברה"י טמא וודאי ויהיו מביאין רק קרבן טומאה כיון דעכ"פ אחד מהם וודאי טהור רק לא ידעינן מי הוא אינו רק ספק ולא וודאי עי' בתוס' פ' שני נזירי' ובנדה דף ב' בתוס' שם אם כן ה"נ כיון דאחד בוודאי לא בא עליה דלא שהתה רק כדי טומאת אחד אם כן נגד הבועלים הו"ל ספק טומאה ברה"י דאינו יכול להיות דאחד וודאי טהור אם כן לגבי הבועלים הו"ל רק ספק טומאה. ונ"מ נמי דהנה מה שאמרה התורה ספק כוודאי דהיינו אלו לא היה רק ספק אם הבועל נשאה והוא אומר שלא נטמאה בוודאי אין מוציאין אותה מיד הבועל כי כל דבר שהוא ספק איסור למי שיודע הבירור שמותר מותר היודע בדבר זה כיון שהוא יודע כמו שמבואר בכתובות שנים אומרים מת ושני' אומרים לא מת אם נישאת ל"ת אם נשאת לאחד מעדיה והיא אומרת ברי כיון דאסור' מספק ולמי שיודע בברי אין ספק לא נוכל להוציאה ממנו וה"ה כל מאכלות אסורות הדין כך וגדולה מזו דעת הרשב"א אפילו חזקה ל"מ נגד מי שיודע וע"ש בספ"י אך בסוטה אעפ"י שהבועל והאשה אומרים שלא נטמאה מכל מקום כמו שאסורה לבעלה אסורה לבועל אף דהם יודעים שטהורה היא מכל מקום הכתוב עשה כוודאי אם כן ה"ל כוודאי איסור ול"מ אפילו חזקת טהר' כמו שמבואר בתוס' הכל מה"ט דגזה"כ דכ"ז שלא נבדק' בבירור ה"ז טמאה וודאי אם כן בד"ז דשנים דלגבי הבועלים א"י להיות כוודאי ולא הוי רק טומאת ספק אם כן אם נשאה א' ואומר דהיא לא טמאה וכן האשה בוודאי אין מוציאין אותה ממנו כיון דהם ידעו בבירור וכן אם מת הנחשד שנשאה ונשאת לנחשד השני ג"כ אין מוציאין כיון שהיא אומרת שטהורה ולא שייך על כל פנים היא נטמאת ז"א דאפשר דלא נטמאת כלל רק נגד הבעל אסרה תורה כודאי וכן נגד בועל אחד אבל בשני' שא"י להיות אסורה להם רק מספק ולמי שיודע הבירור אין שייך אצלו ספק כמ"ש כנ"ב.