מנחת חינוך · סימן שס״ד, י״ג

וכל חלוקי כפרות הללו הם דוקא בעבירות שבין אדם למקום ב"ה אבל עבירות שבין אדם לחבירו אינו מתכפר לו עד שיחזיר לו הממון שגזל ממנו וג"כ יפייס אותו על הצער שציערו ואפילו לא חטא כנגדו רק בצער שציערו אינו נתכפר לו רק אם פייסו וזה מבואר במשנה ביומא להדיא עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה וכו' וכן מבואר בר"מ כאן פ"ב הלכה ט' אין התשובה ולא יה"כ מכפרין וכו' אבל עבירות שבין אדם לחבירו וכו' וכן כתב הרהמ"ח ואם החזיר הגזילה ופייס חבירו מכל מקום צריך להתודות ולעשות תשובה לפני השי"ת כמבואר בר"מ כאן בפי"א כי שתים רעות עושה אם חוטא לחבירו דעושה לחבירו וגם המרה פי אלקיו ית' ע"כ צריך לתשובה כאן אך התשובה אינה מועלת כ"ז שהחטא שחטא לחבירו לא נתקן. ונראה דכ"ז שלא ריצה את חבירו אף חלק שמים לא נמחל לו דל"מ כלל תשוב' כ"ז שיש בידו החטא שחטא לחבירו רק לאחר שנתפייס מחבירו צריך תשובה לחלק שמים. ונראה אף דהמשנה נקיט דאין יה"כ מכפר וכן הר"מ נקיט תשובה ויה"כ והרהמ"ח נקיט תשובה מכל מקום נראה דאף מיתה אף לרבנן דס"ל מיתה מכפרת בלי תשובה מכל מקום בעבירות שבין אדם לחבירו אפילו מיתה אינו מכפר כמו לרבי דס"ל יה"כ מכפר אפילו בלא תשובה ומיתה אין מכפר כמ"ש לעיל ומכל מקום ס"ל דיה"כ אינו מכפר בין אדם לחבירו כמו שמבואר במשנה דיומא והמשנה אתיא אף כרבי כמבואר שם ה"ה לרבנן מיתה אינה מכפרת בין אדם לחבירו ומכש"כ לתנא ר"י בדח"כ ואם אחר מיתה מחל לו חבירו מכל מקום כיון דהמית' לא היתה מכפרת לו בע"כ יקבל עונשו כי אין כפרה למתים אך אפשר מקילין עונשו וברוך היודע. ואם אחד גזל מהרבה ב"א והשיב לאחד מהם וריצה אותו ושב בתשוב' נרא' דאין מתכפר לו אף על זה ששב דשם גזל חד הוא וה"ז טובל ושרץ בידו מ"ל זה ומ"ל זה וכן ראיה ממה שמבואר בר"מ כאן החוטא לחבירו ומת כו' ואם היה חייב לו ממון יחזיר ליורשים ואם לא הי' יודע לו יורשים יניחנו בב"ד ויתודה ע"ש. מבואר דהחזרה ליורשים או להב"ד מעכב הוידוי אף שהממון שייך עתה להיורשים ולא להנגזל המת רק ממון יורשים הוא מכל מקום מעכב הכפרה דעון גזל בידו מהיורשים כ"ז שלא החזיר אם כן ה"ה אחר אף על פי שיש לחלק קצת בין יורשים לאחר מכל מקום הסברא נותנת כן. גם נ"ל לפמ"ש הר"ן בפ' יה"כ דהרבה לאוים חמור מאיסור סקילה גבי חילול שבת עי"ש ה"נ אפשר אם עבר עבירה של לאו הרבה פעמים חמור כמו כרומב"ד ואין מועיל תשובה ויה"כ. גם אם עבר עבירה שיש בה כמה לאוין עי' בשער המלך גבי כהן ונזיר דכתב כן ע"פ סברת הר"נ הנ"ל אם כן לענין תשובה ג"כ חמור ועכ"פ אינו קיל ובאתי רק לעורר. והנה מצוה זו נוהג בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ככל המצות. ואם תשובה נוהג בב"נ ראיתי בספרי דרושים שהאריכו בזה ויש שכתבו שאין מועיל תשובה ועל תשובת ננוה תירצו ואין כאן מקומו. ובדרוש לשבת שובה פלפלתי בזה. גם נראה לי הא דתשובה לחוד אין מועיל בחמורה היינו תשובה מיראה דאין זה תשובה גמורה אבל תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות אם כן אפילו על החמורה מועיל כיון דנעשין כזכיות אם כן למפרע ה"ל מצות ובדרוש בארתי ועוד חזון למועד בעזה"י. ודיני ריצוי עד כמה צריך לרצות את חבירו ואם הוא רבו עיין בר"מ כאן ובש"ע א"ח בה' יה"כ ונראה מלשון הר"מ ברבו הוא שצריך לילך כמה פעמים עד שימחול וכ"ז שלא מחל מעכב הכפרה אע"ג דהוא אונס דבחבירו תלי' וגם אם גזלו ממון אף על פי דהוא אנוס כגון דאין לו להחזיר מכל מקום לא נתכפר לו ומכל מקום אפשר לענין זה דלא נתכפר לו אבל מכל מקום הוא צדיק כגון בקידש אשה ע"מ שהוא צדיק ואין הכפרה תלוי אם הוא צדיק וכו' כמ"ש לעיל דחמורה אף על פי שאין התשובה מועיל כלל לכפרה מכל מקום ה"ז צדיק גמור ועיין בב"ש סי' ס"ב ויש עוד להאריך והש"י ישימני מהשבים אליו מאהבה אמן: