מנחת חינוך · סימן שס״ד, ט׳

אך בפסח אם לא עשה פ"ר ופ"ש במזיד ח"כ והו"ל עשה שיב"כ וכן אם הזיד בראשון ושגג בשני מכל מקום ח"כ כמבואר בר"מ פ"ה מה' ק"פ וכן אם שגג בראשון והזיד בשני ג"כ ח"כ כמבואר שם ואם הזיד בראשון ומת קודם השני עבר ג"כ על עשה שיב"כ כי ח"כ על הראשון כו' ע"ש בר"מ ותבין. הכלל לדעת הר"מ ל"מ עשה שיב"כ רק פסח ולא מילה אך דעת הראב"ד בה' מילה דכל יום איכא כרת רק נפטר במל עצמו אם כן גבי מילה שייך ג"כ זה ע"ש. ויש מ"ע שיש בהם מב"ש כמבואר בר"מ פי"ט מה' סנהדרין שלא רחוץ ידים ורגלים. וכובש נבואתו. ונביא העובר ע"ד עצמו. וכבר כתבתי דמב"ש הוי ככומב"ד אם כן זה ג"כ בכלל. וראיתי בס' עשרה מאמרות מאמר חיקור דין פח"י כ' ג"כ דמב"ש הם חמורים כמו כומב"ד ע"ש שמפלפל הרבה בדין חלוקי כפרה ולא עיינתי בדבריו ואני אתנהלה לאטי ובאתי רק לעורר. ועיין בס' יפה מראה ביומא חקר הא דמיתה ממרקת אי דוקא מיתה בלא עת אבל מיתה כדרך כל האדם אינה ממרקת או בכ"ע ממרק וע"ש דמסיק בכ"ע ממרק וכן הדעת נותן. והנה בשבועות דף י"ג מבואר שם פלוגתא דרבי ורבנן רבי סובר על כל עבירות שבתורה אפילו ח"כ ומב"ד יה"כ מכפר בלא תשובה חוץ מג' עבירות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה אין יה"כ מכפר בלא תשובה רק עם תשובה אז יה"כ מכפר אף על ג' אלו ואם מיתה מכפר בלא תשובה על שאר עבירות ועל אלו ג' בתשובה כמו יה"כ אז אין דינו כיה"כ לא נתבאר שם בדברי רבי בפי' וביומא דמבואר במיתה מיתה ויה"כ מכפרין עם התשובה. ובגמ' מקשים ע"ז עם התשוב' אין בפני עצמן לא נימא דלא כרבי דתניא ר' אומר על כל עבירות שבתורה כו' בין לא עשה תשובה יה"כ מכפר כו' ותירץ אפילו תימא רבי תשובה כו' יה"כ לא בעי תשובה. והנה מקושי' המקשן דמקשה עם התשובה אין בפ"ע לא ונקט לשון עצמן בלשון רבים נראה דסובר דלרבי מיתה לא גרע מיה"כ ומקשה מברייתא דשם אף דאין נזכר מיתה רק יה"כ מכל מקום זה סברא אצלו דמיתה לא גרע מכפרת יה"כ אך מתירוץ התרצן שמתרץ רק מיה"כ ואמר דיה"כ לא בעי תשובה ולא נקט מיתה ע"כ נראה דוקא יה"כ ולא מיתה. אך יש לדחות זה וגם מצד הסברא נראה דמיתה ג"כ מכפר כיון דרבנן שם פליגי על רבי וסוברים דאין יה"כ מכפר בשאר עבירות בלא תשובה ומוקי לה קרא דהכרת כו' היינו דמיתה מכפרת בלא תשובה ולא יה"כ אם כן למה נשוה פלוגתא רחוקה בין רבי לרבנן דידוע כ"ה דיכולין להשוות פלוגתא של תנאים ואמוראים משווינן וכאן נאמר דרבי סובר דרק יה"כ מכפר בלא תשובה ולא מיתה ורבנן סוברים דרק מיתה מכפרת ולא יה"כ טוב לומר דכ"ע סבירי דמיתה הוא כפרה יותר רק רבי סובר דיה"כ מכפר וכש"כ מיתה ורבנן סוברים דדוקא מיתה ולא יה"כ ואין כאן פלוגתא רחוקה כ"כ. וכן מבואר בשבועות בתוס' שם ד"ה בעומד כו' בסוף דבריהם כתבו אבל לרבי מיתה ויה"כ בלא תשובה ממרקת לגמרי בשאר עבירות כו' מבואר להדיא בדבריהם דלרבי מיתה מכפרת ג"כ כמו יה"כ וכן נראה מהתוס' ביומא בסוגיא זו ד"ה עם דכללו מיתה דח"כ כאחד ע"ש ומהיכן למדו רבותינו כן אך כמ"ש דלמה נשוה פלוגתא רחוקה ע"כ צ"ל כן וגם בלשון הש"ס דיומא נראה כן כמ"ש. אך קשה מאד אם נימא דרבי סובר דגם מיתה מכפרת בלא תשובה בשאר עבירות כמו יה"כ האיך אמרינן לקמן מודה רבי בכרת דיומא דאי לא לא משכחת לה כרת על עינוי ומלאכה דיה"כ מכפר ואמרי' אלמה לא משכחת לה דעביד בלילה ומת דלא אתי יממא לכפורי' לי' א"נ דאכיל אומצא וחנקתו והיינו דלא עבר רגע מיה"כ לכפר ליה ואי נימא דמיתה מכפר כמו יה"כ אם כן אכתי לא משכחת כרת דיומא או דיה"כ מכפר ליה או אם מת דלא היה שהות ביה"כ לכפר המית' מכפרת לו אם כן ע"כ צ"ל דמודה רבי בכרת דיומא אך אי אמרינן דמיתה לא מכפר לרבי ניחא ולפמ"ש וגם התוס' כתבו כן דלרבי מיתה מכפר כמו יה"כ צ"ע גדול מסוגי' זו. שוב האיר השי"ת עיני וראיתי במהרש"א שם שהקשה על רש"י שכתב שם דלרבנן מיתה מכפרת אחר יה"כ ומנ"ל לרש"י זה וכתב דמוכח דרבי סבירא לי' דמיתה לחוד אינה מכפרת מהאי דאכיל בלילה וחנקתו אומצא כמ"ש אם כן הוי סברות רבי ורבנן הפוכות דרבי סובר דיה"כ מכפר ולא מיתה ורבנן סוברים דמיתה מכפר ולא יה"כ ע"כ דעת רש"י דרבנן סוברים ג"כ דאין מיתה מכפר בלא יה"כ אם כן לא הוי פלוגתא רחוקה כ"כ עי"ש והנאני מאד שכוונתי לדעתו הקדושה מוכח דלרבי אין מיתה מכפר. אך התוס' כתבו שם בפירוש דמיתה מכפרת לרבי כמו יה"כ צ"ע מסוף הסוגיא דמוכח דלרבי מיתה לא מכפרא כמ"ש וגם קשה מנ"ל לרש"י כיון דחכמים ילפי מפסוק הכרת כו' דמוכח בשאר עבירות דמיתה מכפר ושם לא נזכר יה"כ כלל וצ"ע. והנה על רבי בודאי חולק ר"י בד' חלוקי שהוא סובר דבלא תשובה אין מיתה ויה"כ מכפרים כלל דתשובה עם כ"א בעינן וגם על החמורות ל"מ אפילו תשובה ויה"כ אם כן בודאי חולק על רבי.