מנחת חינוך · סימן שס״ד, ח׳

הד'. ח"ה, תשובה ויה"כ ויסורים תולין ומיתה ממרקת והנה לפי הש"ס דילן נוכל לומר דמיתה לחוד עם תשובה ג"כ ממרקת כמ"ש לעיל בסמוך אך הלשון ממרקת נראה דגומרת ובירושלמי מפרש דתשובה ויה"כ מכפרת שליש ויסורים שליש ומית' שליש כמ"ש לעיל וגם לענין התשובה לחוד אם תולה הכל כמ"ש בסמוך. והנה בשני חלוקות הראשונות היינו קלו' בתשובה לבד והיינו עשה ולא תעשה שנל"ע ול"ת גמור עם יה"כ כתבנו לעיל דאפשר ר"י לא פליג על משנתינו דעשה דקאמר נל"ע בכלל עי' לעיל. אבל בלאוין החמורות שר"י מצריך יסורים ולח"ה מיתה נראה דפליג דבמשנה מבואר סתם על החמורו' ונרא' דבכל החמורות אף כומב"ד וח"ה בכלל ומכל מקום מבואר דתשובה ויה"כ מכפר וגם מדכולל המשנה מיתה עם יה"כ כמבואר במשנה מיתה ויה"כ מכפרת עם התשובה נראה דכפרתן שוה כשם שמיתה מכפרת על כל החמורות כך יה"כ ע"כ נראה דר"י חולק על המשנה והר"מ פוסק כר"י דראב"ע ור"מ בן חרש סוברים כותיה וגם בירושלמי מחשב ר"ע עמהם ופוסק הר"מ כותי'. וגם לפי גמרתינו דמוקי המשנה אפילו כרבי ויה"כ לא בעי תשובה בודאי חולק ר"י דסובר תשובה עם כ"א והר"מ פוסק כותי' ומדברי הר"מ מבואר דעבר על עשה שאין בה כרת ועשה תשובה כו' נראה דעשה שיב"כ ה"ל בכלל ח"כ וסתמא מבואר עבר על כומב"ד כו' ולא נזכר חילוק בין עשה לל"ת מבואר דהוא בכלל כומב"ד ואין לנו מ"ע שיש בה כרת רק שנים פסח ומילה. והר"מ פ"א מה' מילה ה"ב כתב וז"ל וכל יום שיעבור עליו משיגדיל ולא ימול א"ע ה"ה מבטל מ"ע אבל אינו ח"כ עד שימות והוא ערל במזיד עכ"ל וכונתו מ"ש במזיד היינו אם נאנס אח"כ כגון שנחלה וא"י למול ומת אין עליו ח"כ כי אינו ח"כ רק במת והי' מזיד עד המיתה חל עליו ח"כ היינו כרת הנפש רח"ל אבל כ"ז שהוא חי א"ע בכל יום רק בעשה כמפורש בדבריו אם כן מל עצמו על העבר מהני תשובה לחוד ואפילו לא מל עצמו כגון שנחלה מכל מקום אם עושה תשובה מתכפר דלא עבר רק על העשה וא"כ במילה לא משכחת שלא יתכפר לו בתשובה לחוד דכ"ז שהוא חי מהני תשובה רק לאח"מ נתחייב בכרת ואז ל"ש תשובה כי אין חשבון כו' וח"ו מקבל עונשו. אבל בחייו מהני תשובה לחוד וכגון דמל עצמו או שא"י למול דאל"ה לא הוי תשובה דטובל וכו' וז"פ: