הג' מח"כ ומב"ד וכבר כתבנו דשבועת שוא ג"כ בכלל וה"ה עבירות שיש בהם מב"ש ויבואר לקמן הכל הם חמורות ומבואר בגמרא דתשובה ויה"כ תולין ויסורים ממרקין וכ"כ הר"מ וכבר כ' לעיל דנראה דא"צ יה"כ כמו שפירש"י דתשובה היא עם כולם אבל הג' כפרות אין א' צריך לחבירו אם כן בתשובה ויסורין נתכפר לו אף בלא יה"כ אך אשמועינן דאף עם יה"כ לא נתכפר לו אבל בתשובה עם יסורין א"צ יה"כ. אך מלשון הגמ' ויסורים ממרקין והיינו גמר וכ"ה לשון הר"מ תשובה ויה"כ תולין ויסורין גומרין הכפרה כו' מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבאו כו' נראה דתשובה ויה"כ ג"כ מכפרין קצת רק לא נגמר הכפרה רק ע"י יסורים אם כן אפשר דצריך יה"כ ג"כ לכפר קצת ואז ע"י יסורים נגמר הכפרה וכן מביא ביסל"מ בשם הירושלמי דתשובה ויה"כ מכפרין קצת ע"ש. אח"ז ראיתי באגדת ירושלמי עם פי' היפה מראה מבואר שם דעבר על כומב"ד תשובה ויה"כ מכפרין מחצה ויסורים מכפרים מחצה ובח"ה תשובה ויה"כ מכפרין שליש ויסורין שליש ומיתה שליש וע"ש ביפ"מ שכתב דלש"ס דידן אין היסורים צריכין ליה"כ ואין מיתה צריך ליה"כ וליסורים ולהירושלמי כ"א מהג' שוים בכפרתם ואותם החמורות מיסורים ואילך צריכין ליה"כ אך בש"ס דידן ג"כ צ"ע הלשון ממרקין נראה דגומרין בצירוף אחר ולא קאמר כמו קודם יה"כ מכפר הו"ל ג"כ לומר תשובה ויה"כ תולין ויסורים מכפרין אח"ז כולם תולין ומיתה מכפרת וגם לשון הר"מ גומר נראה כן אם כן אי הוי הר"מ ס"ל כהירושלמי היה כותב כן בפירוש וצ"ע כעת. עוד ראיתי ביפ"מ שם שכתב דבכומב"ד דתשובה ויה"כ תולה דוקא עם יה"כ אבל תשובה לבדה אינה תולה כלל בחמורות לש"ס דידן דאי לא למאי נ"מ נקט תשובה ויה"כ תולין וכן בח"ה נקט תשובה ויה"כ ויסורי' תולין מוכח דתשובה לבד אינו תולה בחמורות ובח"ה אף עם יה"כ אינו תולה ע"ש. ולענ"ד אינו דקדוק דנקט רבותא בחמורות תשובה ויה"כ תולין כו' היינו דג"כ היא כפרה מכל מקום אין כח לתלות ובח"ה אפילו יסורים תולין ומכל מקום מסתברא דבתשובה לבד תולין ג"כ רק אפילו עם עוד כפרות אין מועילין לכפר רק כמו שמבואר כ"נ. עוד ראיתי שם שמביא הקושיא שהבאנו לעיל מאי נ"מ תשובה תולה ויה"כ מכפר ותי' דמיירי דביני לביני חזר מתשובתו ע"כ יה"כ מכפר ואין זה סברא אצלי כלל אם חזר מתשובתו בודאי ה"ל כאילו לא שב ואין יה"כ מכפר כנ"פ ואין זה סברא כלל דחזרה מהתשובה מכל מקום יהיה מועיל. ועיין לעיל מה שתירצתי.
מנחת חינוך · סימן שס״ד, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
