מנחת חינוך · סימן שס״ד, ו׳

הב' מח"ל שלר"י עבר על ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויה"כ מכפר וכ"כ הר"מ וכבר כתבנו דנר' דר"י סובר בכל הלאוין אף דאין לוקין כגון נל"ע וכדומה וכ"ד הר"מ דלא חילק וכבר כתבנו דדעת הט"א דר"י לא פליג על המשנה ובמשנה מבואר דהל"ת דאין לוקין א"צ יה"כ והלוקין עליהם צריך יה"כ ור"י ג"כ סובר דעל הל"ת שלוקין תשובה ויה"כ מכפר ואין מבואר בדברי ר"י חילוק בין שוגג למזיד נראה דשוים דאף בשוגג צריך תשובה ויה"כ ובמזיד ג"כ מכפר תשוב' ויה"כ. ונרא' דאם עבר עבירה שיש בה מלקות ולקה נתכפר בתשובה עם המלקות וכ"נ מלשון הר"מ פ"א דחייבי מלקות אין מתכפרין בלקייתן עד שיעשו תשוב' נראה דאם עשו תשובה נתכפרו בלקייתן לבד ואין צריך יה"כ וגם לא גרע מיסורים דמלקות הו"ל יסורים ויסורים בודאי א"צ יה"כ כנרא' מהש"ס דיומא דשלשה חלוקי כפרה הם ותשובה אינה מהחילוקים דצריך תשובה עם כל הכפרות אבל חוץ תשובה אין כפרה א' צריכה לחברתה אם כן בנלקה בודאי נתכפר עם התשובה בלא יה"כ וז"ב ופשוט רק ר"י מיירי היכי דלא נלקה כגון בשוגג או בלא התראה או בזה"ז תשובה בעצמה אינו מועיל ועם יה"כ מכפר כנ"פ ועיין בשבועות ד"ח. והנה שבועת שוא היינו לאו דלא תשא אינו מבואר בדברי ר"י חילוק נרא' דדינו ככל הל"ת שאין מועיל תשובה לחוד רק עם יה"כ מכפר אף על לאו דל"ת וכ"נ מדברי הר"מ שלא חילק וע"ש בסוגיא דיומא דר"י מוקי המשנה דתשובה מכפרת על עשה ולא תעשה היינו נל"ע ועל ל"ת גמורה אין תשובה מכפרת ופריך ע"ז מברייתא דאלו הן קלות חוץ מלא תשא ומתרץ לא תשא וכל דדמי לי' היינו שאר ח"ל דלוקין וכן מתרצין עוד ברייתות אם כן לפ"ז כל ח"ל שוים עם ל"ת דאין תשובה לחוד מכפרת אבל עם יה"כ מכפרת וזה בכלל חמורות שבמשנה שם דמבואר דעל החמורות תשובה תולה ויה"כ מכפר ובבריית' א' מבואר לפי שנא' (בחורב) [בעוש'] תשוב' ונקה יכול לא תשא עמהם ת"ל לא ינקה יכול אף שאר ח"ל כו' ת"ל אשר ישא את שמו כו' שמו הוא דאינו מנקה אבל מנקה שאר ח"ל חזינן דל"ת חמור משאר ח"ל ובאמת שם ר"ל דכל ח"ל סגי בתשובה לחוד ול"ת חמור ע"ש ברש"י ג"כ דאין מועיל תשוב' לחוד אבל לפי מה דפסקינן דכל ח"ל ל"מ תשוב' לחוד רק עם יה"כ נראה דשבועת שוא ג"כ דינו הכי דתשוב' עם יה"כ מכפר ע"ש בסוגי' דלכ"ע הוי בכלל חמורות דמשנה דתשובה ויה"כ מכפר. והר"מ בפ"א כ' לענין כפרת שעיר המשתלח דאלו הם קלות עש' ול"ת וחמורו' היינו כריתו' ומב"ד ושבועות שוא עי' בלשונו נרא' דש"ש הם בכלל כריתות ומב"ד אם כן אין מועיל תשובה ויה"כ כמשי"ת לקמן בס"ד דכומב"ד ל"מ תשובה ויה"כ. אך אין ראי' דלענין כפרת שעיר המשתלח דסובר כר"י בשבועו' דכל הל"ת אם הם קלות לא כסתם משנה ביומא דמוקי בנל"ע עבכ"מ אם כן כיון דמבואר דל"ת חמור היא בכלל החמורות ככומב"ד דנקראים שם חמורות אבל כאן אם נאמר דר"י אינו חולק על המשנה כדעת הרב בעל ט"א אם כן עשה שר"י אמר היינו עשה ולאו הנל"ע היא בכלל עשה והם הקלות שבמשנה ול"ת שר"י אומר היינו החמורות שבמשנה אם כן ה"ל לא תשא וכל דדמי לי' אם כן אין ל"ת חמור מלאו שיש בו מלקות ותשובה ויה"כ מכפר ואם נאמר דר"י חולק על המשנה אם כן אינו פורט כלל חומרא בש"ש יותר מכל הלאוין אם כן נראה דתשוב' ויה"כ מכפרין אף ש"ש וגם הר"מ מסתם סתים ליה כאן אך בשבועות דל"ט מבואר איזה קלות עשה ולא תעשה חוץ מל"ת. חמורות כרת ומב"ד ולא תשא עמהם משוי לאו דלא תשא עם כומב"ד אם כן אין תשובה ויה"כ מכפר והר"מ סמך אמ"ש בפ"א דש"ש הם חמורים ככומב"ד מש"ס הנ"ל אם כן כל הלאוין תשובה ויה"כ מכפרין וש"ש אין מכפר ויש לה דין כומב"ד ומבואר בסמוך בס"ד. וכבר כתבתי דכ"ז אם אינן בני מלקות וקרבן אבל אותן שהם בני מלקות וקרבן נתכפר להם במלקות או בקרבן וא"צ יה"כ וגם יה"כ אין מכפר כפרתן דח"ק או חייבי עונשים אחרים אף דעבר עליהם יה"כ לא נפטרו מעונש ב"ד או קרבן רק כ"ז מיירי באינן בני קרבן ועונש בכה"ג הם חילוקי כפרה שכתבנו ושנכתוב בסמוך בס"ד. וכ"ז מבואר בכריתות ושבועות ד"ח דחטאים שהם בני קרבן או איזה עונש אחר בידי אדם אין יה"כ ושעיר המשתלח מכפרין רק כפרתן שכתבה התורה ובודאי א"צ יה"כ ג"כ כי התורה מה שקבעה כפרה זה היא הכפרה רק אותם שאין להם כפר' או בזה"ז ע"ז נשנו הד' חלוקי כפרה וע' תוס' שבועו' בסוגיא שם דמביאין ברייתא דיה"כ אינו מכפר אלא סוף היום ע"ש. ובס' תויה"כ הקשה מאי נ"מ דתולין עד יה"כ ולא נתכפר מיד הא יה"כ יכפר לו ואי דמת קודם יה"כ הא מיתה מכפרת ומאי נ"מ ע"ש. ואפ"ל לפי מה שמבואר בש"ס דמעביר ראשון ראשון ויש הרבה שיטות בזה ולהשיט' דשני עונות הראשונים מוחלין בלא תשובה והחשבון מן השלישי ואילך וי"ל הא דמחשבין מג' ואילך היינו בלא נתכפרו הראשונות כגון דלא עשה תשובה או איזה עבירה שלא נתכפר לו כדינא דל"מ תשובה לחוד אז מכל מקום מוחלין על ב' עבירות הראשונות ומתחילין לחשוב מהג' והא ראי' דמבואר בש"ס ועון עצמו אינו נמחק כו' אי איכא רובא עונות אף הראשונות נחשבים מוכח דמיירי דלא נתכפרו לו (והרא"ש יש לו שיטה אחרת בזה אך צריך אריכות לברר השיטות ואין כאן מקומו) דאי נתכפרו היאך עונשין אותו ומאי ועון אינו נמחק אבל אם דרך משל עבר על מ"ע ועשה תשובה כהוגן ונתכפר לו ואח"כ עבר עוד ועשה תשובה ואח"ז עשה פ"ג עבירה בודאי הג' נחשב ראשון ונוהג במדה זו להעביר ראשון כי היאך נחשב הראשונות מ"ל [לא] חטא בפ"א מעולם או עשה תשובה ונתכפר ה"ל כאילו לא חטא עתה רק פ"ר ונחשב מן העון עתה וז"ב. אם כן נ"מ במאי דלא נתכפר לו עד יה"כ דאותו עון נחשב כגון אם היא עבירה ראשונה ועשה עד יה"כ עוד ב' עבירות האחרון נחשב דה"ל חטא ג' ונענש אם לא עשה תשובה כהוגן כיון דהראשון לא נתכפר לו נחשב שפיר ומונין ראשון ממנו אבל בעבירה שנתכפר לו לגמרי בודאי אינו נחשב כלל והו"ל שני ראשון ואם גם השני נתכפר בתשוב' כהוגן הג' נחשבת לראשון וכן הרבה פעמים הכלל אם נתכפרו הראשונות לגמרי אין מונין הראשונות כלשון הש"ס ועון כו' והיאך אם נתכפר יהי' לו עונש אבל בלא נתכפר מונין ראשון ושני ואף אם נאמר דאין עונשין על העשה ותולין מכל מקום על כל פנים החטא הג' נחשב לו כנ"ב.