מנחת חינוך · סימן שס״ד, ה׳

ובס"ד נתחיל לכתוב חלוקי כפרה אם עבר על מ"ע ועשה תשוב' ע' ביומא ובשבועות ובזבחים דאינו זז משם עד שמוחלין לו. ואין חילוק בין שוגג למזיד בתשובה מוחלין לו ודוק' במצות עשה שאין כרת כגון פסח ומילה. אבל ביש בו כרת נרא' דנחשב מן החמורות כמו ח"ל שיב"כ ומב"ד ואין תשובה לבד מועלת וכ"ה להדיא כאן בר"מ פ"א ה"ד עבר אדם על מ"ע שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו כו' מבואר להדיא בדבריו דוק' בכל מ"ע שאין בה כרת מהני תשוב' לחוד. וראיתי בס' תויה"כ כ' דאף בעש' שיב"כ תשובה מועלת ומיישב דעת הר"מ ובאמת מבואר להדיא בר"מ כמ"ש ויש לחלק קצת ע"ש בדבריו. והר"ם סתם כמו ר"י דעבר על עשה משמע דוקא עשה אבל לא לאו אף להנל"ע אינו בכלל עשה ואח"ז כ' עבר על ל"ת שאין בה כרת כו' תשובה תולה ויה"כ מכפר כו' כולל כל הל"ת נרא' ג"כ דאף לאו הנל"ע בכלל ל"ת הוא וגם אינו מחלק בין שאר לאוין שאין לוקים עליהם כגון לשאב"מ וכדומה. נרא' דסובר דוק' עשה אבל כל הל"ת אינו מועיל תשוב' לחוד ובאמת במשנה דיומא מבוא' דתשוב' מכפרת על קלות על עשה ועל ל"ת ועל החמורו' תולה עד יה"כ ור"י מוקי לה בלהנל"ע דהוי קלות חזינן דלהנל"ע על כל פנים הוי ג"כ בכלל דתשוב' לחוד מכפרת ובסוגי' דשבועות י"ב מבואר שם דר"י סובר דכל הל"ת נקראי' קלות והר"מ לפני זה פוסק כסוגיא דשבועות דכל הלאוים הם קלות חוץ מלא תשא ועבכ"מ דפוסק כר"י בשבועות דאמר כן אליבא דנפשי' גם נראה דסתם גמרא בשבועות דל"ט מבואר שם דכל הלאוין נקראים קלים חוץ מל"ת ע"ש ע"כ פוסק הר"מ כן אם כן צ"ל דהר"מ ס"ל דד' חלוקי כפרה שר' ישמעאל דורש פליג על משנתינו דמבואר דתשוב' מכפרת על ל"ת ג"כ או על כל פנים בלהנל"ע ור"י חולק וסובר דרק על עשה תשוב' מכפרת ולא על ל"ת והר"מ סבר כוותי'. והנה הטעם דעשה קיל מל"ת ע"כ אין הטעם דעל עשה עבר בשוא"ת ועל ל"ת עבר בקום ועשה דהא יש עשין כגון לאוין הבאים מ"ע דעובר בקו"ע וכן יש ל"ת שעובר בשוא"ת כגון לאוין שאב"מ וכאן מבואר סתם דיש חילוק בין עשה לל"ת משמע דבכל העשין מהני תשוב' אף שעבר בקו"ע ובכל הלאוין אף שעבר בלא מעשה ל"מ תשוב' לחוד ע"כ צ"ל דל"ת בכ"ע חמור מעשה ועבמשנ"ח בפתיחה האריך לפלפל בזה. הכלל דכאן מסתימת דברי ר"י נרא' דחילוק יש בין עשה שבתורה ובין ל"ת בלי טעם רק ל"ת חמור בכ"ע מעש' וכן משמע סתמא דש"ס שבועות י"ב דמבואר שם דקלות היינו עשה ולא תעשה ושעיר המשתלח מכפר ופריך האי עשה ה"ד אי דעביד תשוב' התניא עבר על עשה ועשה תשוב' לא זז משם כו' ולא פריך על ל"ת ג"כ דמבוא' במשנה דיומא דתשוב' מכפרת ע"כ סתמא דש"ס כר"י דרק על עשה תשוב' מועיל ולא על ל"ת ע"כ פוסק הר"מ כן וגם ראב"ע ור' מתיא בן חרש נרא' דסוברים כן ע"כ פוסק הר"מ כוותי'. אך מכל מקום ק"ק דהש"ס בעצמ' מקש' על המשנה והיה יכול להקשות על מל"ת ג"כ כיון דבמשנה דיומא מבואר דגם על הל"ת מהני תשוב'. אך מכל מקום נר' דרוצ' להקשות דאליבא דכ"ע על עשה מהני אם כן המשנה כמאן אבל מל"ת אין קושיא כ"כ דהיו יכולים לאוקמי כר"י דעל ל"ת ל"מ תשוב' וז"פ. והתוס' שם הקשו קושי' זו הא על ל"ת ג"כ מכפר כמבואר במשנ' דיומא ותי' דבשאר עבירות אין מוחלין לגמרי רק מקילין לו הדין. וזה צ"ע כיון דבמשנה דיומא כולל עשה ולא תעשה דתשוב' מכפר נר' דשווין הם. ולפמ"ש הוא פשוט דרוצה להקשות אליב' דר"י ג"כ דמשנה דלא כמאן אבל הקושיא מל"ת אין קושי' כ"כ דר"י סובר דל"מ תשובה כ"נ. עוד הקשו שם בתוס' מחגיגה ועי' חגיגה ד"ה ע"א מבואר שם ארחב"פ כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנא' ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו וכ' שם התוס' ד"ה האי בעושק ש"ש כתיב דהו"ל ל"ת ופליגי דר"י פ"ב דיומא דאמר תשוב' תולה ויה"כ מכפר והיינו דכאן נר' דמוחלין בתשוב' בל"ת מבואר ג"כ בתוס' כמש"ל דר"י סובר בכל הלאוין אף דנל"ע וה"ה כל הלאוין שאין לוקין מכל מקום אינו נתכפר בתשוב' לחוד רק עם יוה"כ דעושק ש"ש ה"ל לאו הנל"ע ולאו הניתן לתשלומין ואין לוקין והדברים ארוכים והבאתי בח"ז ומכל מקום כתבו דפליגי אדר"י מבואר דר"י סובר בכל ל"ת אף קלות כנל"ע וכדומה אין תשובה מועיל כמ"ש לעיל. עוד כ' התוס' ואיכא בריית' אחרת דאמ' על עשה ולא תעשה תשוב' מכפרת כו' וכוונתם דר"ח בר פפא פליג על ר"י וסובר כברייתא דאף על ל"ת מכפרת. ואין מובן לי למה צריכים התוס' לכתוב דאיכא ברייתא והיינו בריית' ביומא שם דתשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת הנל"ע ועושק ש"ש הו"ל נל"ע למה לא הביאו דהוא משנה שם דתשובה מכפרת על עשה ולא תעשה דיש במשמע דאף על ל"ת גמור תשובה מכפרת ואף לר"י דמוקי לה להמשנה בנל"ע על כל פנים בלאו הנל"ע דתשובה לחוד מכפרת מבואר במשנה ולמה מביאי' תוס' הבריית'. והתוס' בשבועות הקשו על דמקשה מעשה דלא זז משם ולא מקשה מל"ת ג"כ ומשנה דיומא דמכפרת על עשה ולא תעשה. ולכאור' כיון דמשנה דיומא אוקמי' ר"י בלאו הנל"ע ובלאו גמור אינו מכפר אם כן כאן בשבועות אפשר מיירי בל"ת גמור. אך באמת למאי דמוקי שם בלאו הנל"ע דהשתא ל"ת עשה מבעיא ה"נ כאן בשבועו' דמבואר דקלות היינו עשה ולא תעשה ג"כ קשה השתא ל"ת כו' וצריך ג"כ לאוקמי בנל"ע אם כן מקשים שפיר למה הקשו מעשה הא גם בל"ת כה"ג כגון דנל"ע ג"כ תשובה לחוד מכפרת. אך באמת משנה דשבועות מיירי בל"ת גמור דבשלמא ביומא מבואר קלות היינו עשה ולא תעשה וחמורות תולה ונוכל לאוקמי' הל"ת בנל"ע והחמורות היינו לאו גמור כמבואר שם אבל כאן דמבואר במשנה ומוקמי' קלות עשה ולא תעשה וחמורות מבואר דהיינו כריתות ומב"ד אם כן בפי' איתמר דל"ת היינו אפילו ל"ת גמור והם בכלל קלות וכ"ה בר"מ וכ"כ הכסף משנה דכאן בשבועות חולקת המשנה על משנה דיומא דשם מבואר דנל"ע היינו קלות לדברי ר"י וכאן אף ל"ת גמור ה"ל בכלל קלות ע"ש אם כן ק"ק מאי מקשים התוס' משם אך אפשר התוס' מקשים ממ"ד ביומא דגם ל"ת גמור' היא בכלל המשנה שמכפרת דאמרי' שם תנאי הוא ע"ש אם כן מקשים למ"ד דס"ל כן ע"ש. על כל פנים התוס' בחגיגה דמיירי שם בנל"ע צ"ע דלא מייתי מהמשנ'. על כל פנים זה מבואר בתוס' דר"י פליג וסובר דדוק' בעשה תשובה מכפר ולא על ל"ת אפילו נל"ע וה"ה אב"מ וכדומה כל הלאוין שאין לוקין מכל מקום אין תשוב' מכפרת וכ"ד הר"מ כמ"ש. עוד תי' התוס' בחגיגה כמו שתי' בשבועות דיש חילוק בין מוחלין לו וכאן תולה וע"ש מה שסיימו ודבריהם צע"ק. וראיתי בס' ט"א שם כ' ע"ד התוס' שכתבו דפליג על ר"י דלר"י אין מכפר בתשוב' על ל"ת כו' כ' הוא דל"פ דר"י דאמר עבר על עשה לא זז משם כו' ועבר על ל"ת דתולין והיינו כמשנה דשם דבכלל עשה ה"ל לאו הנל"ע ועושקי ש"ש ה"ל לאו הנל"ע או אב"מ כו'. ואיני מבין כיון דבמשנה פורט עשה ולא תעשה אף על פי שמוקמינן דמיירי בנל"ע מכל מקום פורט דמכפר על ל"ת ור"י אמר סתם עבר על עשה כו' ועבר אל"ת ג"כ סתם נראה דדוקא עשה ולא ל"ת אף שאין לוקין וכן בכלל ל"ת כל הל"ת אף דנל"ע וכדומה דלא הוי מסתם סתים כיון דבמשנה מפורש רק דה"ל קלות וחמורות אבל ל"ש דליהוי ל"ת דאין לוקין בלשון עשה. ע"כ נראה ברור דר"י פליג על המשנה וצדקו דהתו"ס דרחב"פ פליג על ר"י וסובר כמשנה וברייתא דשם דמכפר על לאו הנל"ע אבל ר"י ודאי לא ס"ל כן וכן מבואר דעת הר"מ דהו"ל לפרש ע"כ בודאי פוסק דאין חילוק רק בין עשה לל"ת אבל כל הל"ת שוים כנ"ב ונכון. וגם התוס' שבועות דמקשי' על ל"ת גמור ממשנה דיומא נר' דס"ל דכל הל"ת שוים כמ"ש. ונרא' דאף להבריית' ביומא דתשובה מכפרת על לאו הנל"ע ודעת הט"א דגם ר"י סובר כן דל"ד נל"ע ה"ה כל הלאוין שאין לוקים עליהם לאו שאב"מ ולאו שבכללו' כמ"ש בט"א כאן. מכל מקום נר' דלאו שניתן לאזהרת מב"ד דג"כ אין לוקין ה"ל בכלל לאוין שלוקין דהא דאין לוקין הוא מפני חומרתו כידוע וכ"כ האו"ת בסי' ל"ד לענין הפסולים לעדות דאע"פ שכל לאו שאין בו מלקות אינו נפסל מן התורה מכל מקום לאו שניתן לאמב"ד פסול דחמור ה"נ כאן וז"פ. ולפמ"ש דלר"י בכל לאו אינו מועיל תשובה הא דאמר רבא ד"ז האי עולה דורון היא אי דלא עשה תשוב' כו' ואי דעשה תשוב' התניא עבר על עשה לא זז כו' הא ביומא מבואר דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הנל"ע ע"ש בדל"ז וכ"פ הר"מ פ"ג ממעה"ק אם כן בלאו הנל"ע ל"מ תשוב' לחוד רק עולה מכפרת עם התשוב' אם כן מאי א"ר דהיא דורון כיון דבאה לכפרה. ולו' דרבא אומר דעולה על עשה הו"ל דורון זה דוחק דהאמר סתם עולה והו"ל לפרש. וצ"ל דרבא ס"ל כהמשנה ביומא דגם על לאו הנל"ע מהני תשובה לחוד דלא כר"י והא דנקט עבר על עשה כו' ל' הברייתא נקט ולאו הנל"ע בכלל. אך להתוס' בשבועות וחגיגה שמחלקין בין עשה אם עשה תשוב' מוחלין לו מיד ובמשנה דיומא דתנן דתשובה מכפרת על ל"ת ג"כ אינו רק להקל לו מן הדין ע"ש אם כן כיון דתשוב' אינו מכפר כפרה גמורה ובעולה כתיב ונרצה כו' לכפר עליו והו"ל לענין זה כחטאת וכל הקרבנות מכפרים כפרה גמורה ומבואר להדיא דעולה בא על לאו הנל"ע ג"כ אם כן בכה"ג עולה לאו דורון היא דתשובה ל"מ לגמרי ונתכפר בעולה (ועכצ"ל דרבא ס"ל דהמשנה דיומא מיירי אפילו בלאו גמור תשוב' מכפרת לגמרי) וצ"ע. ויש להסתפק בעבר עבירה שיש בה לאו ועשה כגון חילול י"ט ואכילת טמאים דיש בהם לאו ועשה ויש הרבה וא"צ לפרט אם עבר על עביר' כזו אם העברת העשה נמחל לו בתשוב' לבד כמו כל עשה אך הלאו לא נמחל לו עד יה"כ או כיון דיש לאו ג"כ העשה חמור ואין מתכפר לו בתשוב' לחוד אף על העשה דה"ל כמו לאו וכה"ג מפלפלין התוס' חולין קמ"א דדעת ריב"א לענין לדחות ל"ת ועשה הל"ת נדחה והקשו לדבריו ובקדושין ל"ד כתבו דאף הלאו אלים כיון שיש בו עשה ועי' בסוגיא דהואיל בפסחים וגם מפלפלים לענין נשים אם חייבין במצות עשה שהזמן גמרא היכי שיש לאו ג"כ והובא בח"ז כ"פ אם כן ה"נ אפשר כיון שיש בו לאו העשה ג"כ חמור דלא נתכפר בתשוב'. ויש להביא ראי' מגמ' דשבועו' שהבאנו דמבואר במשנה דקלות היינו עשה ולא תעשה וחמורות היינו כריתות ומב"ד ומקשה בש"ס האי עשה ה"ד אי דעביד תשובה לא זז משם כו' ובאמת נוכל לו' דמיירי בעשה ולא תעשה כא' דרצה לאשמועינן דהם קלות ותשובה ל"מ אף על העשה ע"כ צריך השעיר לכפר אע"כ בכ"ע מועיל תשובה על העשה דלא אלים מחמת הלאו ויש לפלפל בזה לענין שהבאתי בשם התוס' ואין כאן מקומו רק לענין תשוב' מוכח מכאן דהעש' אינו אלים יותר והוי כמו כל עשה שמתכפר בתשובה לחוד.