מנחת חינוך · סימן שס״ד, ד׳

והנה במתודה סתם ברבים נהי דאינו מיעוט כ"ש מכל מקום הוא בעצמו מתבייש שנתוודע שחטא דאין אדם מתוודה אלא אם כן חטא כמבואר מפני עוברי עבירה שמתוודין כו' אם כן הוא בעצמו נתבייש ותדע דרשב"י אומר דהתקינו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עביר' ומסתמא סובר רשב"י כר"ע רבו וסובר דא"צ לפרט החטא אם כן הי' יכול להיות בקול רם ומתוודה סתם עכצ"ל דאף במתוודה סתם מכל מקום מתבייש ע"כ התקינו בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה עי' בפרש"י אם כן הכל נכון בס"ד דרשב"י אמר דתקינו תפלה בלחש כדי שלא לבייש ע"ע והיינו אף שאינו פורט החטא דמיעוט כ"ש ליכא מכל מקום לא רצו חכמינו זכרונם לברכה שיתבייש בעצמו כי גדול כבוד הבריות ולמדו מן התורה דלא חילקה התור' בין מקום החטאת לעולה כדי שלא יתוודע ברבים שחטא אף דאינו מיעוט בכ"ש כי על כמה עבירות בא החטאת כמבואר פ"א מה' שגגות על כל פנים הוא בעצמו נתבייש ולא חילקה התורה דלא הקפידה התורה שיתבייש דחסה על כבוד הבריות אף דאינו מיעוט בכ"ש וג"כ רוצה מקריב כשבה שלא לבייש א"ע ואם רוצה להקריב שעירה לבייש א"ע אין בכך כלום כיון דליכא מיעוט בכ"ש אם רוצ' לבייש א"ע אין בכך כלום אך התור' לא הקפידה שיתבייש דוקא וע"ז מקשה ע"ז מא"ל דחזינן דהתור' הקפידה בשעירה דוקא שיתבייש ומתרץ דע"ז נכסף כו' וראוי לו שיתבייש ומכל מקום מיעוט כ"ש ליכא כיון דלא נתפרט החטא ומי יודע אם עבד ע"ז הא שעיר' יכול להביא על כל חייבי חטאות ולאו דוקא על ע"ז אם כן א"י החטא וליכא משום מיעוט כ"ש ומכל מקום מתבייש בעצמו וע"ז רצתה התור' שיתבייש כי גדול עונו מנשוא אבל לא מפני להקל העונש יבייש שיהי' ח"ו מיעוט כ"ש אך באמת ליכא מיעוט כ"ש דא"י על איזה חטא ומכל מקום הוא בעצמו מתבייש ע"כ ניחא פסק הר"מ דאינו רשאי לפרט שום חטא ברבים מחמת מיעוט כ"ש וגם בע"ז אינו רשאי דהוא ודאי מיעוט כ"ש ח"ו וכי להקל ענשו ח"ו יוסיף על חטאתו פשע שיתחלל ח"ו ש"ש ע"י רק מתודה סתם כמו שאר עבירות אבל אסור לפרט ושם בסוטה אינו פורט כיון דשעיר' מביאין על כל המ"ג חטאים שנחשב שם בר"מ פ"א מה' שגגות ולא הוי מיעוט כ"ש בכך אבל לפרוט החטא בפרטות אסור אף בע"ז מפני כ"ש ושלא לפרט החטא רק להתודות ברבים נהי דהתורה לא הכריחה אותו לכך דלא חילקה ומכל מקום אם רוצה להתוודות סתם ברבים בודאי יותר נכון כי על כל פנים מתבייש וכל העבירה אם מתבייש עליה מוחלין לו כיון דליכא מיעוט כ"ש ע"כ הר"מ בדרך עצה טובה כ' דמתוודה ברבים כיון דרשאי להתוודות יתודה ולא כ' דבע"ז יתוודה דוקא כדי שיתבייש דהוא נותן עצה על כל החטאים שיתוודה ברבים כיון דרשאי וע"ז בכלל ויתבייש ויכופר לו וזה נ"ב. הכלל דאין מיעוט כ"ש באינו פורט החטא ומכל מקום בעצמו מתבייש ואינו מתבייש על חטא הפרטי רק נתבייש סתם שנודע שחטא איזה חטא כנ"ב והכל נכון בס"ד. ולפמ"ש מיושב קושית המ"א או"ח סי' תר"ז שהקשה עמ"ש רש"י בחולין ספ"ב גבי השוחט לשם חטאת ואם איתא דחטא בשוגג קלא אית לי' דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ויתכפר לו עכ"ל רש"י. והא בקרא כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וחטא היינו שוגג עכ"ל. ולפמ"ש ל"ק דהאי קרא דאשרי היינו שלא לפרסם החטא היינו בפרטות כמבואר כאן וכן בר"מ דיתודה סתם ברבים וטובה שלא נתפרסם דכתיב אשרי נשוי פשע אם כן שפיר פירש"י דאם איתא שחטא חטא שחייב חטאת ה"ז מתפרסם והי' לו קול על כל פנים שחטא כי אינו מחפה כדי שיתבייש דעכ"פ הי' מפרסם שחטא איזה חטא רק דלא הי' מפרסם איזה חטא חטא וע"ז קאי אשרי נשוי פשע כו' דלא לפרסם איזה חטא חטא שלא יהי' מיעוט בכ"ש אבל להתפרסם שחטא סתם בודאי כיון שאינו מיעוט כ"ש רוצה כל בעל תשובה לפרסם כדי שיתפרסם ויתכפר לו כיון שנפקחו עיניו ורוצה בתשוב' ומתיירא מפני העונש מוטב דליכסוף בעה"ז מליעול בכיסופא כו' ומדלית קלא בודאי לא חטא כלל ול"ק מה שהקשה המ"א דבסוטה אמרי' שלא חילק הכ' בין מקום חטאת לעולה שלא לבייש כו' ובאמת ל"ק דהתורה לא הכריחה אותו להתבייש אבל בוודאי אם רוצה להתבייש הרשות בידו דהתורה נתנה לו רשות להביא שעיר' ובודאי טובה יותר לפניו שיתבייש ע"כ מי שחטא קלא אית לי' דמפרסם כדי שיתבייש אף על פי שאין חיוב בדבר מכל מקום טבע האדם הבע"ת שרוצה בכך ע"כ ה"ל קלא כנ"ל נכון וברור בס"ד. וקצ"ע על רש"י שפי' שמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש כו' נראה דבמזיד מחפה עליה ומנ"ל אפשר דבמזיד ג"כ אינו מחפה עליה אדרבא מתבייש יותר וצ"ל דמיירי התם בחטאת וחטאת בא על שוגג דוקא ע"כ נקט רש"י שוגג תדע דהא גם לשם אשם כשר ואשם ישנו במזיד כגון אשם ש"ח ע"כ דההוא ג"כ קלא אית ליה דגם עבירה במזיד רוצה שיתבייש יותר משוגג כדי שיהי' לו כפרה ומה שיש לפלפל שם בחולין אין כאן מקומו. אך ק"ל לפמ"ש דגם בע"ז אסור לפרסם החטא בפרטות אף דעונשו גדול מכל מקום איכא משום כ"ש ובאמת מצינו גבי ע"ז דהתור' גזרה לפרסם החטא בפרט כדי דנכסף ומחלה על כבודו וכ"ש במקומו עומד שהרי בע"ז כולם מביאים שעירה לחטאת אף מלך וכה"ג ובכל עבירות של חטאת מלך מביא שעיר וכה"ג פר וא"כ גבי מלך וכה"ג אם הם חטאו בעכו"ם ומביאים שעירה נתפרסם ברבים בפרטות החטא שחטאו בעכו"ם והוי מיעוט כ"ש ומכל מקום ציותה התור' כן דנכסף אלמא בעכו"ם מצוה לפרסם כי היכי דנכסף וכ"ש במקומו עומד אם כן הדרא קושיתינו על הר"מ והראשונים שלא כתבו חילוק זה דבעכו"ם צריך לפרסם בכ"ע החטא בפרטות וצריך עיון גדול. וצריך לחלק דאפשר מלך וכה"ג דכל ישראל תלוים בם מחיל קוב"ה ליקרא דילי' בשביל כפרתן שיתכפרו דהיא כפרת כל ישראל אבל באדם אחר אין לפרט דהוי מיעוט כ"ש אם כן שפיר לא הביא הר"מ ד"ז ובמלך וכה"ג אין נ"מ האידנא וכשיחזיר לנו הקב"ה מלך וכה"ג ב"ב אז יעברו גילולים מן הארץ ויתוקן עולם במ"ש ולא יהי' עכו"ם בעולם ואף כי דיני התורה נצחית ודרוש וקבל שכר אף בדברים שלא יהי' כעה"נ ובן סו"מ וכדומה מכל מקום כיון דכבר הביא הר"ם בפי"א מה' שגגות דמקריבין המלך וכה"ג שעירה בעכו"ם ממילא נשמע ד"ז דהם צריכים לפרסם חטאם בפרוטרוט והנה ד"ז כתבתי רק לעורר והפוך בה כו'. ועבירות שהתוודה עליהם פ"א ולא עשה שנית העבירה היא פלוגתא ביומא ת"ק סובר עבירות שהתוודה עליהם ביה"כ זה אסור להתוודות עוד עליהם ועליו נא' אם התוודה עוד הפעם ככלב שב על קיאו וראב"י סובר דה"ז משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד ופוסק הר"מ כאן כראב"י. והכסף משנה נ"ט דמשנת ראב"י קב ונקי וסותר לדבריו פ"ב מהבהב"ח דהר"מ שם גבי פגימת המזבח אינו פוסק כראב"י והכסף משנה כ' דבבריית' אינו כלל הזה רק במשנה וע' מ"ל ובח"צ סי' יו"ד ובס' יסל"מ ובתורת חסד כלל ד'. ועלה בדעתי דאפ"ל אף דראב"י סובר דצריך להתוודות עוד מחמת וחטאתי נגדי תמיד היינו באותן עבירות שאין תשובה ויה"כ מכפר כפרה גמורה כגון חמורות דתולה ויסורין או מיתה ממרקין אם כן עדיין החטא לא נתכפר לגמרי צריך שיהי' לנגד עיניו אבל אם מתכפר לגמרי כגון בעשה ועשה תשובה דמוחלין לו לגמרי או בלאוים דיה"כ גומרת הכפרה ועבר עליו יה"כ כיון דנמחל לו לגמרי אפשר אף ראב"י סובר אך כיון דלא נזכר החילוק וגם הפוסקים דא"צ עוד לזכור החטא כיון דנמחק לגמרי לא חילקו נראה דבכ"ע אף שנתכפר לו לגמרי צריך לקיים וחטאתי כו' וכ"נ קצת מפירש"י שם ע"ש. וגם יש סבר' להיפך דאף רבנן דסוברים דא"צ לקיים וחטאתי כו' היינו באותם עבירות שנתכפרו לו לגמרי אבל בלא נתכפרו לגמרי גם רבנן מודים דצריך לקיים וחטאתי כו' אך כיון דאינו מבואר החילוק נר' דאין חילוק ולא נמנעתי לכתוב זה לעורר.