מנחת חינוך · סימן שס״ד, ג׳

אך באמת לסברא זו בודאי במדבר הי' החילוק דנסתרות א"י למחות ונגלות הי' יכול למחות אם כן בחטא זה בודאי מרע"ה לא היה יכול למחות כי לא ידע מזה כלל שהי' בהר ותיכף שירד עשה באמת דין בהחוטאים כמבואר בתורה אם כן בודאי לא הי' במרע"ה נדנוד חטא אם כן מאי שייך בושה וע"ש שכ' עוד תי' אחרים. וע' פר"ח ה' יה"כ הקשה ק' היש סדר למשנה שהבאתי לעיל דכאן סובר צריך לפרט החטא ובהל' שבועות פוסק מפני החשד ותי' כמו שתירצתי לעיל. וראיתי עוד בס' יסל"מ הנ"ל הקשה להירושלמי דר"י סובר צריך לפרט החטא מפני הבושה וזה דצריך לפרט ילפינן בש"ס ממרע"ה דאמר אנא כו' ויעשו להם אלהי זהב. והיאך מוכח מזה לשאר עבירות דלמא לא הצריכה התורה שיתבייש רק בעכו"ם דמבואר להדיא בסוטה דל"ב ע"ב דר"י אמר משום רשב"י דתקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה שהרי לא חילקה התורה מקום בין חטאת לעולה כדי שלא לבייש כו' ומקשה והלא שעירי עכו"ם דמכסיף דהיא נקבה וניכר. ומתרץ התם ליכסף כו' ופירש"י דהתורה הטילה עליו שיתבייש כי עון עכו"ם חמור מאוד. אם כן היאך יליף ר"י ממרע"ה דצריך לפרט מפני הבושה שאני התם דהי' עכו"ם ובעכו"ם ליכסף וכו' אבל בשאר עבירות מנ"ל. והנה בזה אפ"ל דלא היה חטא עכו"ם כמו שהאריכו מפרשי התורה דהיו רוצים מנהיג במקום מרע"ה ע' בדבריהם. אך באמת ר"י אומר בסנהדרין אלמלא וא"ו שבהעלוך נתחייבו ח"ו כו' ששיתפו ש"ש וד"א. נראה דסובר דהי' שמץ עכו"ם ע"ש והיא קושיא גדולה. אמנם אחר הישוב ל"ק דשם מיירי לענין בושה לפני רבים כמבואר שם והתורה חסה על כבוד הבריות שא"צ להתבייש ובעכו"ם דעונשו גדול צריך להתבייש לפני הבריות ג"כ כדי שיתכפר לו אבל לפרוט בינו לבין קונו ית"ש אשר בטבע מתבייש אדם יותר כשפורט אף שהכל גלוי לפני השי"ת מכל מקום טבע האדם דמתבייש יותר ושיתבייש בפני השי"ת זה ודאי סברא גדולה בכל חטא כיון שהמרה פי יוצר הכל ית' וית' יבוש מפניו ואין חילוק בין עבירה קטנה או גדולה הכל ראוי שנתבייש מפניו ית' ע"כ ילפי' שפיר ממרע"ה דלענין שיבוש מפניו ית' אין לחלק בין קטנה או גדולה ומדה טובה שיבוש מפני השי"ת כנ"פ. וע"ש בס' הנ"ל פי' פי' אחר בהירושלמי. אך ק"ל על הר"מ דפוסק דאין לפרט חטא שבינו לבין המקום ית' ברבים שיתבייש כי הוא מיעוט כבוד שמים ובחטא שאינו מפורסם בודאי אסור לפרסם ברבים לכ"ע כמבואר כאן בסוגיא ולמה לא חילק דבחטא עכו"ם יפרסם כמבואר בסוגיא דסוטה והקב"ה מחל על כבודו כדי שיתבייש ויהי' לו כפרה וקבעה התורה שעיר' בעכו"ם כדי שיתבייש והשי"ת מחל על כבודו וכבוד שמים במקומו עומד אף בחטא של עכו"ם שאינו מפורסם הוא בשעירה. וא"א לומר דהסוגיא ביומא חולקת דגם בעכו"ם אין לפרסם מחמת מיעוט כ"ש הא זה מפורש בתור' דעכו"ם בשעיר' דנתפרסם והתורה הקפידה לפרסם דוקא. אם כן למה לא חילק הר"מ בין כל העבירות ובין חטא עכו"ם דבעכו"ם מצוה לפרט ברבים. וכן על הרי"ף ק' דכולהו ס"ל דעכ"פ חטא שאינו מפורסם בינו לבין המקום ית' אין לפרט. וכן הראב"ד פוסק דבאינו מפורסם אין לפרט ובאמת בסוגיא דסוטה מבואר דיש חילוק וצריך עיון גדול. גם ק"ל לפי המבואר בכאן ביומא ובר"מ הטעם דאין לפרסם ברבים מפני כבוד שמים כמפורש ברש"י ובר"מ דהוא מיעוט כ"ש ח"ו. אם כן למה מבואר בסוטה דלא חילקה התורה בין חטאת לעולה כדי שלא לבייש עוברי עבירה וגם התקינו תפלה בלחש מט"ז ומנלן דהוא שלא לבייש עוברי עבירה. וכן רשב"י סובר דמה"ט הוא דתפלה בלחש אמאי לא תלה הדבר בכבוד שמים כי הוא ח"ו מיעוט כ"ש כמפורש הכא ע"כ לא חילקה התורה ג"כ וראוי לנו יותר לחשוש לכבוד שמים ב"ה מכבוד בו"ד ע"כ תקנו תפלה בלחש ג"כ. ונלע"ד ברור דהנה המבואר כאן בסוגיא דאין לפרסם מפני כ"ש היינו במפרסם החטא בפרטות באיזה חטא שחטא אבל אם אינו מפרסם בפרט רק אומר חטאתי איזה חטא ומתודה אין זה מיעוט כ"ש כלל כיון דלא נתגלה החטא בפרטות. וז"ל הר"מ כאן פ"ב ה"ה במד"א כו' אבל עבירות שבין אדם למקום א"צ לפרסם ועזות פנים הוא לו אם גילה אלא שב כו' ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם כו'. מבואר להדיא דיכול להתודות לפני רבים סתם אלא לפרוט אינו רשאי חזינן דמיעוט כ"ש אינו אלא אם פורט החטא אבל סתם כיון דא"י לרבים איזה חטא אינו נוגע בכבוד שמים כלל וכ"נ מהש"ס ביומא ע"ש: