מנחת חינוך · סימן שס״ד, י״ב

ועי' בר"מ פ"ג מהלכות שגגות כתב מי שבא לידו ספק עבירה ביה"כ אפילו עם חשיכה פטור שכל היום מכפר נראה מדבריו דס"ל כהתנא דכל היום מכפר ע"ש ועי' בירושלמי ביומא והר"מ כ' בפ"א כאן וז"ל שעיר המשתלח וכו' מכפר על כל עבירות הקלות והחמורות וכו' והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר אלא על הקלות ומה הם הקלות עשה ולא תעשה ומה הם חמורות כרומב"ד וש"ש וכו' וכבר תמה הכסף משנה דבגמרא כאן מבואר להדיא דלרבי מכפר אפילו על החמורות בלא תשובה ולרבנן אפילו על עשה אינו מכפר בלא תשוב' דע"כ מוקמי המשנ' כרבי וגם מנ"ל חילוק זה ועיין בלחם משנה מ"ש בזה ועיין בס' יסל"מ ובתויה"כ. ואפשר לו' דהר"מ מסברא דנפשי' ראה כן כי הוא סובר כר"י דד' ח"כ יש וסובר דר"י פליג על רבי ועל רבנן דהכא כמ"ש לעיל דגם על רבנן פליג ורבנן סברי דמיתה בל"ת מכפר ולר"מ צריך תשוב' והר"מ פוסק כן כמ"ש דס"ל אפילו הנהרגין עפ"י ב"ד אין להם כפר' בל"ת ועי"ל למה הר"מ פ' כר"י ע"ש וגם סובר הר"מ דכפרת יוה"כ מכפר כל היום כמ"ש אם כן הי' קשה לי' לר"י שעיר למה ולא הי' ניחא בתי' היפ"מ דאי אין מקריבין שעיר אין יוה"כ מכפר ע"פ סברת הר"מ דשעיר מוסיף כפרה א"נ בקלות בעשה ולא תעשה דלאחר תשובה סובר ר"י דיוה"כ מכפר אם כן ע"כ מוסיף השעיר דאין צריך תשוב' דאי לא מאי מוסיף השעיר על כפרת היום ובחמורות דאף בתשובה אין יוה"כ מכפר מוסיף השעיר דמכפר בתשובה ומאי דקש' על הקלות האיך מכפר בל"ת הא זבח וכו' כבר כתבנו דבעשה לא שייך ז"ר וכו' וגם בלא תשוב' כמ"ש הלחם משנה דהקושי' מז"ר הם רק על החמורות. אך צ"ע דידוע דרכו של רבינו דאין דרכו לכתוב מסברות עצמו בסתם וכותב יראה לי גם זה דחוק דבודאי בל"ת שלוקין ג"כ הוי רשע ואיקרי ג"כ ז"ר וכו' והר"מ כלל כאן בקלות אף ח"ל שלוקין כמ"ש הכסף משנה וגם הי' לו להוסיף כפרה בח"כ ג"כ אך זה אין קושי' וק"ל. אך מה שהקשיתי לעיל קשה וגם האחרונים לא הרוו צמאונינו ועוד חזון למועד בעזהש"י. ועיין בסוטה דף ז' ע"ב אמרי' בשלמא יהודא דאודי כי היכי דלא תשרף תמר אלא ראובן דאודי למה לי' דאודי והא אמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאי' ופרש"י ברבים דנרא' וכו' ומתרץ כי היכי דלא לחשדו אחוהו ופרש"י שלא יהיו שאר אחיו נחשדין מאביהם ע"כ נראה מזה דיעקב לא ידע כלל מי הי' החוטא רק לאחר שהוד' ראובן וקשה כיון דמיעוט כ"ש הוא במפרסם החטא אם כן מי התיר לראובן משום חשד האחים לפרסם ולמעט כ"ש ח"ו וגם הי' יכול לומר לאביו בצינע' בשלמא יהודא משום פ"נ וגם הי' צריך להודיע לכל כדי שידעו שהמשפט כן הוא אבל לראובן איני מבין מה היתר זה בשביל חשד אחיו אצל אביו ועי' בתוס' ברכות דף ל"ד ע"ב ד"ה כסוי וכו' דכתבו אם אינו מפרט החטא מתבייש וכל העובר עביר' ונתבייש מוחלין לו וכשפורט נראה דאינו מתבייש ע"ש ולכאורה מבואר בסוטה בגמרא שהבאתי לעיל מפני מה תיקנו וכו' ובע"ז מפרסם כי היכי דנכסוף עיין לעיל מבואר דאם הוא מפרסם נתבייש יותר ונתכפר לו כמו שמבואר שם ויש ליישב. גם קצ"ע דמקשה הש"ס והא אמר ר' ששת חציף עלי דמפריט חטאי' כו' כיון דק"ל דעבירות שבין אדם לחבירו מצוה לפרסם שנא' מכסה פשעיו וק"ל דכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שבלבל רק יצועי אביו אם כן היה רק עבירה שבין אדם לחבירו אם כן מצוה לפרסם וצ"ע.