מנחת חינוך · סימן שס״ד, י״א

וכ"ז בעבירות שאין בהם קרבנות כמ"ש או בזה"ז אבל בזמן המקדש היה עוד חוץ מהקרבנות כפרות ובאותן שאינן בני קרבן היה שעיר המשתלח ביה"כ ומבואר במשנה דשבועות דשעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה בין קלות היינו עשה ולא תעשה ובין חמורות היינו כרומב"ד בין בשוגג בין במזיד על כל עבירות שבתורה שעיר המשתלח מכפר ואינו מבואר במשנ' אם צריך ג"כ תשוב' או לא ובש"ס דף י"ב מקשה אי דעשה תשובה למה נקט [יה"כ] והא תני' עבר על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו אם כן א"צ כפרת שעיר ואי בלא תשובה זבח רשעים תועבה ואמאי מכפר ומסקי שהמשנה בלא עביד תשובה ורבי היא דסובר דעל כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יה"כ מכפר חוץ מג' פורק עול ומגלה פנים וכו' ומיפר ברית אין יה"כ מכפר בלא תשובה וצריך תשובה וכן מסקנת הסוגי' ורבנן פליגי על רבי דאין יה"כ מכפר בלא תשובה ע"ש וקשה דגם לרבי אותם הג' אין יה"כ מכפר אם כן כיון דהמשנה מיירי בלא תשובה אמאי לא פרט במשנה דמכפר על כולם חוץ מאותם הג' ומלשון המשנה נראה דעל כל עבירות מכפר והיה צריך לפרט חוץ מאלו ג"כ. ועוד קשה לי הנה זה אמת דרבי סובר דיה"כ מכפר דאמר בפירוש יה"כ מכפר על שאינן שבים דדורש מקרא מכל מקום ע"כ לא שמעינן לרבי אלא עיצומו של יום דעיצומו של יום ג"כ מכפר אף בלא שעיר המשתלח כמבואר בסוגי' וביומא ע"ש אם כן סובר דגזה"כ היא דכפרה של יה"כ א"צ תשובה ונפקא ליה מהאי קרא הכרת וכו' אף אחר יה"כ בלא תשובה אם כן בכל העבירות אין כרת אחר יה"כ אבל שעיר המשתלח מנלן דרבי סובר דמכפר בלא תשובה הא מקרא הוא זבח רשעים תועבה וכ"פ בש"ס הקשה זה בפשיטות והאיך יחלוק רבי על זה ושעיר המשתלח הוא קרבן ואינו מכפר לרשע מחמת זבח רשעים אבל כפרה בלא קרבן יש שהוא מכפר אף על רשע דזה לא מקרי זבח כמו דרבנן סוברים דמיתה מכפר על שאינן שבים ומכל מקום בקרבנות שייך זבח רשעים דאינו מבואר במקרא רק זבח היינו קרבן של רשעים תועבה אם כן מוקי המשנה דמבואר דשעיר מכפר דהוי זבח רשעים ומכפר כרבי דלמא רבי סובר דוקא יה"כ היינו עיצומו של יום כמו רבנן דס"ל דמיתה היא כפר' ומכל מקום קרבן אינו מכפר על רשע דמקרא מלא הוא דזבח היא תועבה וכן כתב רש"י בד"ה זבח כו' והיאך מכפר עליו קרבן יה"כ מביא רש"י תיבת קרבן כי בקרבן שייך זבח רשעים תועבה אבל יה"כ או שאר דברים יוכל לכפר אף בלא תשובה אם כן רבי ג"כ לא יחלוק על מה דפירש בקרא והאיך מדמה הש"ס זבח היינו השעיר ליה"כ. וכ"ת מאי נ"מ הא שעיר הוא ביה"כ אם כן ממילא יה"כ מכפר ז"א דהוא נ"מ כפי מה שכתבו התוס' לקמן בסוגיא זו דיה"כ אינו מכפר רק בסוף היום משתחשך ושעיר המשתלח מיד אם כן אם מת לאחר שלוח קודם סוף יה"כ אם כן אין השעיר מכפר בלא תשובה רק יה"כ ס"ל לרבי דמכפר ובמשנה מבואר דשעיר מכפר והאיך יחלוק רבי על קרא דזבח וכו' ומאי ראיה מייתי מיה"כ לשעיר. ולולי דברי התוס' שם בסוף הסוגיא ניחא היינו כיון דא"א לאוקמי המשנה כרבנן בשום אופן דהם ס"ל דיה"כ אין מכפר בלא תשובה אם כן גם בשעיר לא נתכפר מכש"כ דזבח רשעים כו' ע"כ אוקמי כרבי דס"ל יה"כ מכפר אף לשאינן שבים היינו עיצומו של יום מכפר על כל עבירות בלא תשובה והכפרה של יום הוא כ"ה מעלות השחר כל רגע מכפר ואיכא מ"ד בירושלמי דס"ל כן אך כיון דיום מכפר למאי איצטריך השעיר כקושי' התוס' [י"ל] השעיר איצטריך דגזה"כ באם א"א בשעיר, היום מכפר כגון בזמה"ז ובזמן שאפשר בשעיר אין היום מכפר אלא אם כן הקריבו השעיר ובלא הקריבו אין היום מכפר כלל וכן כת' שם בס' יפ"מ למאן דאית ליה כל היום מכפר דאיצטרך שעיר היינו אם אפשר בשעיר אין היום מכפר כלל אם לא הקריבו רק אם הקריבו שעיר כל היום מכפר היינו עיצומו של יום וכפרת היום עם השעיר מתלי תלוי וקאי אם הקריבו מכפר למפרע ואם לא הקריבו והיה באפשר להקריב אינו מכפר כלל וגם קמי שמי' גלי' אם כן אם מקריבין השעיר כל היום מכפר והיינו עיצומו של יום. והנה גם בש"ס דידן נראה דרבנן סוברי' דכל היום מכפר דאמר במסקנ' דלרבי כרת דיומא מ"ל כגון דחנקתי' וכו' והתוס' כתבו דל"ד כיון דסוף היום מכפר א"ש. והכריחם לזה דרבי סובר דסוף היום מכפר דשעיר למאי איצטריך ולפמ"ש וגם ביפ"מ מבואר כן גמ' דידן בדוק' כי ידעו חכמי הש"ס דרבי ס"ל דכ"ה מכפר ושעיר איצטריך אם אין מקריבין שעיר אין היום מכפר אם כן הכל ניחא דמוקמי כרבי דרבי סובר דכ"ה מכפר היינו עיצומו של יום אם כן מכפר על שאינן שבים ג"כ דל"ש זבח וכו' דעיצומו של יום מכפר ע"כ המשנה דמבואר דשעיר המשתלח מכפר ממילא כיון דיה"כ הוא מכפר ונקיט שעיר המשתלח כיון דהכפרה תלוי בשעיר והמשנה מיירי שם מקרבנות ע"כ אמר שעיר המשתלח מכפר ע"כ שפיר כרבי וכיון דעיצומו של יום מכפר ל"ש זבח וכו' אבל כרבנן לא נוכל לאוקמי' כיון דאין יה"כ מכפר באינן שבים דילפי מקרא אם כן ע"כ שעיר אינו מכפר יותר דזבח וכו' וכרבי ניחא. ולדעתי דברי התוס' צ"ע ממה שמבואר דרבי דסובר יה"כ מכפר היינו השעיר ואח"כ מביאין דיה"כ עצמו מכפר ובאמת בדברי רבי אינו מבוא' כלל רק יוה"כ וגם ביומא מבואר שם במשנה דיה"כ מכפר עם התשובה ואמרינן דלא כרבי ומסקינן דיה"כ לא בעי תשובה כו' ואינו מוזכר שם שעיר המשתלח והוה יכול לומר דאם אין שם שעיר צריך תשוב' ג"כ אלא ע"כ דיה"כ עצומו של יום מכפר וכן בברייתא דרבי יליף יום הכפורים הוא דמכפר אפילו לא התענה ככתוב בפ' אמור ושם לא נזכר שעיר כלל והאיך תסיק אדעתין דיה"כ אין עצומו של יום מכפר כיש מפרשים ובודאי דברי היפ"מ עיקר אך על קושיתם ל"ל שעיר צריכים לתרץ דיה"כ אינו מכפר עד שתחשך והש"ס דילן דנקיט חנקתי' וכו' ל"ד. ובאמת אין צריך לזה דהתורה גזרה בעת שיכולים להקריב השעיר אין היום מכפר רק אם מקריבים השעיר כדברי היפ"מ ועלת' הסוגי' כהוגן כי לדעתם דשעיר המשתלח מכפר בפ"ע האיך יחלוק רבי על הפסוק זבח וכו' כאשר כתבנו למעלה ולפמ"ש הוא נכון ונלע"ד לולי דברי התוס'.