מנחת חינוך · סימן שס״ד, א׳

שנצטוינו להתודות כו'. עיין ר"מ ה' תשובה מפ"א עד סוף ההלכה. ולכאורה נלע"ד מד' הרהמ"ח דהמ"ע דכאן אינו התשובה רק הוידוי בפה דגזה"כ היא דאם מתנחם מהחטא צריך להתוודות בפיו ככל מ"ע שתלוי בדיבור כגון ק"ש ודומיהם וכ"נ מלשון המכילתא שמביא הרהמ"ח ועדיין כו' שהוידוי בא"י כו' מנלן אף בח"ל כו'. ובאמת תשובה מבואר להדיא בתורה בפ' תשובה בפ' נצבים והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך כו' ושבת כו' ושב ה' אלהיך את שבותך כו' ומיירי בח"ל כדכתיב בכל הגוים כו' ובפ' ואתחנן והפיץ וכו' ושבת עד כו' כי רחום כו' ג"כ מבואר בכתוב דאף בח"ל מהני תשובה א"ו תשובה לחוד דהיא אפילו בלב אם מתחרט בלב שלם הקב"ה מקבל תשובתו רק כאן היא מ"ע ככל מ"ע שבתורה לומר הוידוי בפה ואם לא אמר בע"פ ביטל מ"ע אבל מכל מקום לענין כפרה על העבירה שעבר נתכפר בתשובה בלב וגם חייבי כריתות ומב"ד וח' מלקות דאין מתכפרין בלא תשובה ובתשובה מתכפרין ככל חלוקי כפרה שיתבארו בס"ד היינו תשובה בלב אם אין מתחרט בלב אין לו כפרה מהשי"ת ואם מתחרט בלב יש לו כפרה מה שהתשובה מכפר אבל אין תלוי בכלל בוידוי דברים רק דהיא מ"ע בפ"ע ואם לא עשה כן ביטל מ"ע של וידוי אבל התשובה נתקבלה ומכפרת מה שהתשובה ראוי להתכפר בכל עבירה לפי מה שהי' כמשי"ת בס"ד וכ"נ בקדושין ד' מ"ט דאם קידש ע"מ שהוא צדיק אפילו הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו הרי דתשובה בלב אף שלא בפה הוי צדיק וכן ביומא דף פ"ה ע"ב במשנה חטאת ואשם ודאי מכפרין ופירש"י תשובה איכא שאם לא הי' מתחרט לא הי' מביא קרבן עכ"ל מבואר דזה שמביא קרבן גלי אדעתו שמתחרט ומכפרת לו אף שלא התודה בפיו וע' רש"י כריתות דף ז' ע"א פירש"י על השבין דלרצונו בעינן נראה ג"כ דעיקר היא התשובה בלב. אך רש"י בשבועות די"ג ע"א ד"ה חטאת ואשם כו' אלא על השבין פירש דכתיב והתודו כו' נראה דבוידוי פה תליא כדכתיב והתודו. אך באמת אין ראיה דרש"י פי' מנלן זה דאינה מכפרת בלא תשובה ומוכח מקרא זה דכתיב והתודו כו' והיינו תשובה דוידוי היא תשובה רק אינו מוכח דהכפרה תלוי בוידוי דברים דוקא והתורה דכתבה והתודו היינו למ"ע אך על כל פנים מוכח דתשוב' בעינן ע"כ פירש"י ביומא דמסתמא מתחרט וכו' ולא מצאתי ד"ז להדיא בגמרא דכפרה שתלוי בתשובה יהי' תלוי דוקא בוידוי פה דהיא רק מצוה נוספת כמו כל מ"ע אבל שיהא הכפרה תלוי בזה אינו מוכרח אך בר"מ כאן מבואר להדיא דהכפרה תלוי בוידוי דברים וז"ל כל מצוה כו' כשיעשה תשובה כו' חייב להתוודות כו' זה וידוי דברים וידוי זה מ"ע היא כו' וכן בעלי חטאות ואשמות כו' אינו מתכפר להם עד שיעשו תשובה ויתוודו וידוי דברים כו' כתב להדיא תשובה וגם וידוי דברים וכ"כ עוד כל מחויבי מב"ד ומחויבי מלקות כו' אין מתכפר להם עד שיעשו תשובה ויתוודו כו' וכן החובל כו' אינו מתכפר עד שיתוודה וישוב הכפיל כ"פ שאינו מתכפר לו בתשובה בלב בלא וידוי דברים וכ"כ בפ"ב ה"ב ומה היא התשובה שיעזוב החוטא כו' וצריך להתוודות בשפתיו ולומר ענינים אלה שגמר בלבו נראה דוידוי גם כן בכלל התשובה היא ובל"ז אין התשובה מועלת כלל ומדברי הר"מ נראה דהכל נלמד מקרא זה והתודו כו'. ואיני מבין דודאי היא מ"ע ואם לא עשה כן והתודה בפיו בודאי עבר אעשה אבל לעכב הכפרה מנלן הן אמת דאדם העושה תשובה על עשה שעבר בודאי אם לא התוודה בפיו אם כן הוא עובר עתה על עשה ומאי נ"מ מכל מקום נשאר מחויב עשה זו דוידוי וכן אם עושה תשובה ע"ז בלא וידוי אם כן מבטל עתה עשה אם כן בע"כ א"י לבא לידי כפרה מהמ"ע שעבר עד שיקיים עשה זו ומאי נ"מ מ"ע אחרת או מ"ע זו ואין אתה יודע מתן שכרן ועונשן של מ"ע. אך בעושה תשובה על חיוב מיתה או כרת וכדומה אפשר אף שביטל מ"ע זו מכל מקום נתכפר על העבירה החמורה שעשה תשובה עליה וגם אם שגג ולא התודה בפיו דלא ידע ד"ז דמצוה להתוודות בפיו או היה אונס אם התשובה תליא בזה ל"מ האונס ושוגג דמ"מ לא עשה תשובה ואין נתכפר לו אבל אם אין התשובה תלויה בזה בודאי נתכפר לו על העבירה ואין עליו עונש על העשה זו אם הי' באונס או בשוגג וא"כ נ"מ אפילו בעושה תשובה על עשה אם כן ד"ז צ"ע אם התשובה יהי' תלוי דוקא בוידוי פה דאפשר דהיא רק מ"ע נוספת כמו כל מ"ע שבתורה ובנאנס אינו מזיק כלום לתשובתו מעבירות שעשה ונתכפר לו. והנה הפי' במכילתא היינו דאפשר דוקא בא"י הוא דין זה דוידוי דברים אבל לא בח"ל דהיינו בח"ל א"צ וידוי דברים ובלא וידוי דברים מתכפר בתשובה ומרבה מקרא דבכ"מ ובכ"ז ד"ז דצ"ל התשובה בוידוי דברים. ונראה דלא ק' אם נאמר דאינו מתכפר בלא וידוי דברים מהא דאמרי' בקידושין אפילו רשע גמור אמרינן שמא הרהר תשובה בלבו והוי צדיק כמו שהקשינו לעיל דבאמת צדיק ורשע אינו תלוי בכפרה כלל דהא יש עבירות חמורות דאין מתכפר בתשובה כמבואר לקמן ומכל מקום כיון שמתחרט ושב הוי צדיק ה"נ נהי דאין לו כפרה בתשובה בלב מכל מקום הוי צדיק כיון שמתחרט לפני קונו ית' ואינו תלוי בכפרה כלל כנ"פ. ובמ"ש לעיל דבלא וידוי עבר אעשה ומאי נ"מ אם נתכפר לו אעשה שעבר מכבר. ובאמת ז"א דאם עבר אעשה כגון שלא הניח תפילין עבר אעשה זו ובעושה תשובה מתכפר לו שפיר העונש דתפילין ול"ש לומר דיש עליו העונש מהעשה דוידוי דזו אינה מצוה מחויבת רק אינו מקיים העשה כמו ציצית אם אין לו ד' כנפות ה"נ ואם לא עשה תשוב' כלל על העשה של תפילין אינו שייך עונש על הוידוי רק קיים העונש על התפילין ולא על התשובה אם כן לא גרע אם עשה תשובה בלא וידוי מלא עשה כלל תשובה אם כן אם נאמר דנתכפר בלא וידוי ל"ש לומר דעבר אעשה דוידוי רק לא קיים אבל לא ביטל דאינה מצוה מחויבת וז"פ. אך באמת ז"א בודאי תשובה היא מצוה מחויבת דהתורה צותה אם עבר עבירה דמחויב לעשות תשובה וגם וידוי כמו תפילין ומצה ודומי' אם כן אם לא עשה תשובה כהוגן עובר בכל רגע על מ"ע ואם מת בלא תשובה כמו שנפרעין ממנו על העבירה שלא אכל מצה ה"נ נפרעין ממנו דהי' חייב בעשה דתשובה ולא עשה. אך מדברי הר"מ שכ' כאן בתחלת פ"א כל מצוה כו' אם עבר כו' כשיעשה תשובה וישוב מחטאתו חייב להתודות וידוי זה הוא מ"ע כו' מבואר בדבריו דאין התשובה מ"ע דלא כתב מ"ע שיעשה תשובה רק אם בא לעשות מ"ע שיתוודה בפיו וכ"נ מלשון הרהמ"ח אם כן אם לא עשה תשובה אין לו עונש כלל על מה שלא עשה תשובה רק על העבירה שעבר. וא"כ בעשה תשובה ולא התודה אין לו עונש על הוידוי מכ"ש דאם לא עשה תשובה כלל אין לו עונש ומאי איכפת בעשה ולא התודה בפה אם כן אינה מצוה מחויבת כלל ושפיר נוכל לומר דאפילו בלא וידוי נתכפר על העבירה שעשה רק לא קיים העשה דוידוי וגם נראה דל"ש כלל לומר דלא קיים העשה רק כיון דתשובה אינה מצוה כמ"ש אם כן מ"ע זו הוי כהרבה מצות מהתרי"ג שכ' הר"מ בסמ"ק שאינה מצוה לעשות או שלא לעשות רק העשיה על תואר כך וכך נחשב מצוה כמו גירושין וטוען ונטען ודיני ט"מ ושאר טומאות ע"ש דדיני המצוה אם יעשה כך יהי' כך הוי מצוה. ה"נ דהתורה אמרה אם יעשה תשובה יהי' על תואר כך להתוודות וכדומה לפרוט ובכך תשובתו מקובלת זה הוי מתרי"ג מצות אבל אינו מבטל כלל שום מצוה אם אינו עושה תשובה או בעשה ולא התוודה ל"ש כלל לומר דביטל מ"ע או לא קיים וא"ד כלל לציצית רק דזה הכל מצוה כמו גירושין ודיני טומאות ודיני נחלה כנ"ב. עיין בספר הסמ"ק לר"מ ותבין דל"ש כלל לומר דאם אינו מתחרט כלל אינו בגדר עונש כלל כמ"ש ובעשה ולא התוודה יהי' בעונש שביטל מצות וידוי יציבא כו' אלא דכ"ז אינה מצוה מחויבת רק דהתורה כתבה דתשובה אם ירצה לעשות יעשה על תואר כך וכך וזה הוי תשובה ותקובל ברצון כנ"ב אחר העיון. ואם עשה תשובה אין עליו עונש ביטול מ"ע ואם עשה תשובה כדינו מכל מקום אינו נחשב לקיום מ"ע שיהי' לו שכר ע"ז כמו על מ"ע של תפלין וכדומה כי זה אינה מצוה כלל רק כמו גירושין והדומה שהתורה כתבה דיני המצוה אם ירצה שעונו יכופר יעשה תשוב' על תואר כך וכך ואם לא ירצה אין מכופר ואשרי מי שעושה תשובה וסר עונו וחטאתו תכופר. ולפמ"ש נכון וברור פסק הר"מ דפוסק ווידוי מעכב הכפרה דסובר דהוא דין המצוה וזה מבואר בפירוש בתורה ולא מצא בפירוש דדין זה אינו מעכב ע"כ סובר דמעכב כמו גירושין דבעינן לשמה וכדומה דזה הוי דיני המצוה ה"נ ד"ז דכך הוא דין המצוה ובכך מקובלת תשובתו ובאם לאו אינו מתכפר. והנה מ"ש לעיל נהי דוידוי מעכב כפרה מכל מקום הוא בעצמו הוי צדיק אם עשה תשובה בלב כמו שמבואר דרשע גמור אמרינן שמא הרהר תשובה בלבו הוא אמת נכון וברור דצדיק ורשע לא תליא בכפרה כמ"ש לעיל. ולפי זה ק"ל לפמ"ש דדעת הר"מ דוידוי מעכב הכפרה ומכל מקום לא הוי רשע אלא צדיק גמור כמבואר להדיא בש"ס דע"י תשובה בלב הוי צדיק. אם כן מאי מקשה בש"ס דשבועות דף י"ב ע"ב אהא דמבואר במשנה דשעיר המשתלח מכפר על עשה כו' האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה ופירש"י היאך מכפר עליו קרבן יוה"כ אי דעביד תשובה התניא עבר על מ"ע כו' לא זז משם עד שמוחלין לו ותשובה בעצמה מכפר. ולדעת הר"מ נוכל לומר דמכפר על מי שעשה תשובה בלב ומתחרט רק לא התודה בפה דעדיין לא נתכפר לו העון ושעיר המשתלח מכפר ול"ש זבח רשעים כו' דבאמת כיון דשב בלב אינו רשע רק צדיק ול"ש זבח רשעים תועבה דאינו רשע ובזה מתכפר לו בשעיר המשתלח וכן מזבחים דף ז' ע"ב דמבואר שם דעולה דורון היא דאי עביד תשובה התניא לא זז משם כו' אי דלא עביד תשובה כו' ובאמת משכחת לה בכה"ג ולא נתכפר לו בלא העולה רק העולה מכפר ואין זה זבח רשעים וצ"ע. ובגוף הדברים בפשיטות איני מבין מאי מקשה הש"ס גבי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים כו' ובאמת עיין ר"מ ה' עדות וח"מ סי' ל"ד דפסלה התורה עדות רשע שנאמר אל תשת רשע כו' ואינו פוסל אלא אם כן עבר עבירה שיש בה מלקות או מב"ד שנקראו רשעים שנא' והיה אם בין הכות רשע כו' אשר הוא רשע למות ע"ש בר"מ ובש"ע אם כן עבר על עשה או אפילו ל"ת שאין בו מלקות לא הוי רשע. אם כן מאי מקשה הש"ס בפשיטות גבי עשה דהוי זבח רשעים הא בעבר על עשה אינו רשע כלל כמבואר וזה דזבח כו' מבואר בש"ס בכ"ד. וע' מ"ל פ"ז מה' שגגות ד"ה כבר כ' באמצע שם דרשע לתיאבון ל"ה זבח רשעים ע"ש. אם כן ג"כ קשיא דמכפר בכה"ג אפילו בלא עביד תשובה כגון שעבר על העשה לתיאבון ול"ה זבח רשעים ושעיר המשתלח או עולה מכפרין. גם ראיתי בס' יש סדר למשנה הקשה לפי המבואר במ"ל שם דוקא ברגיל בעבירה אבל משום פ"א ושנים לא נקרא רשע וגם ל"ש זבח רשעים אם כן מאי מקשה הש"ס כאן דלא עביד תשובה ה"ל זבח רשעים כו' שמא מיירי בלא עבר רק פ"א או שנים ול"ה ז"ר ומתכפר בשה"מ וכ"ז צ"ע.