מנחת חינוך · סימן שס״ג, י׳

ויש עוד מחיצה למצורע עיר המוקף חומה מיב"נ ואסור למצורע לכנוס ואינו עובר רק בעשה אף לדעת הר"מ ודין השערים מהגגים והאויר במחנות הללו ביארנו במצוה הקודמת ואחד מצורע מוסגר ואחד מוחלט שוים לשלוח מחנות לכל הדינים הנ"ל ומצורע בימי סיפורו דעת התוס' כאן דאף במחנה לויה מותר לכנוס ודינו כטמא שרץ דאסור לכנוס רק במחנה שכינה והא דתנן בנגעים דנכנס לפנים מן החומה ל"ד ה"ה אפילו במחנה לויה ע"ש. והר"מ בפרק י"א מהלכות ט"צ כתב גם כן כלשון הזה דנכנס לפנים מן החומה והי' צריך לפרש דבריו ואין כאן מקומו ובעזרת הי"ת יתבאר בהלכו' ט"צ בהמצות דשם. ועיין בת"ח על הגליון ספ"א דכלים תמה על הר"מ דפי"ט מה' סנהדרין מנה בכלל הלוקין זב שנכנס לה"ה ולא מנה מצורע שנכנס לירושלים ובספרי הר"מ שלי נכתב קושיא זו בר"מ פי"ט הנ"ל בשם הגהה. ויש עת שהטמאים מותרים לכנוס אפילו למחנה שכינה היינו בקרבן הקבוע לו זמן וכן פסח שרוב הצבור טמאים נכנסים כולם לעזרה ועובדים אף בטומאה ודעת הר"מ כאן פ"ד מהב"מ דוקא ט"מ נדחה בצבור אבל הטמאים באיזה מגע אחר כגון בשרץ ובנבלה וכדומה אין נדחה והנכנסים ח"כ. ומה שקשה עליו מדבריו שבפ"ז מהק"פ דשם נראה דכל טומאות מגע נדחים רק טומאה היוצאת מגופו כגון זב וכדומה גם מה שקשה מהרבה שיטות הש"ס עצל"ח ושער המלך ואין כאן מקומו. על כל פנים אותם שאין להם רשות ליכנס לדעת הר"מ טמאי מגע חוץ מט"מ או טומאה היוצאה מגופו חייבים כרת וקרבן אם נכנסו כיון דלא הותרה להם דינם כטמאים לכל הענינים. והנה אותה טומאה שנדחת ל"ד בעזרה אלא אפילו בהיכל ובקדשי קדשי' נדחה כגון כה"ג ביה"כ כמבואר ביומא א"צ להאריך. אך קרבן דעבודתו בעזרה כגון פסח הבא בטומאה ודחקו הטמאים שעומדים בעזרה ונכנסו להיכל מכל מקום פטורי' דכתיב מחוץ למחנה כו' כיון דלא קרינן מחוץ למחנה דבעזרה מותרים פטורים בהיכל ג"כ כ"ה בר"מ כאן פ"ד והר"מ פסק לקולא עי' בכ"מ ומה שהקשה המ"ל דלא הי' להר"מ לכתוב פטורו מכרת והיינו דקמי שמיא גליא דבריו תמוהים דנ"מ למלקות ולקרבן עצל"ח שעמד בזה על המ"ל. וע' תוס' פסחים צ"ה ד"ה כל כתבו דעכ"פ עובר בעשה אם נכנס להיכל והר"מ כ' סתם דפטור נראה דאף עשה אין בו. וק"ק דלא כ' דלוקין מכל מקום כמ"ש כאן בפ"ז כ"פ דפטור ולוקין מ"מ. ואפ"ל דאם זר דחק ונכנס אפשר דחייב מלקות מן התורה על הכניסה מחמת זרות עמ"ל כאן פ"ט צידד בדברי רבינו דס"ל דזר חייב על הכניסה ע"ש. וגם נ"ל דאפשר בהיכל בודאי בזר חייב מלקות כי בהיכל אף כהן חייב בביאה ריקנית ע' כאן פ"ב בר"מ ל"מ לפמ"ש הכסף משנה הא דלהשתחוות שרי היינו בגמר עבודה אם כן בזר ל"ש זה אם כן חייב על ההיכל בכ"ע מלקות ואף אם נאמר דבכהן מותר להשתחוות דלא הוי ביאה ריקנית מכל מקום בזר על כל פנים מדרבנן אסור להשתחוות ולא הוי עבודה אצלו השתחוויה וחייב מן התורה בביאה ריקנית ואף אם כהן דחק ונכנס אפילו אם נאמר דהשתחווי' שרי מכל מקום נראה כמ"ש דעכ"פ מחמת טומאה אסור לכנוס להשתחוות שוב לא הוי השתחוואה עבודה כלל וחייב משום ביאה ריקנית אם כן כיון דחייב מלקות מן התורה אינו חייב מכל מקום כמו שמביא המ"ל פי"ז מהא"ב בשם התוס' דכ"ה דאיכא איסור תורה ולוקין עליו אין לוקין מכל מקום על איסור דרבנן אחר הנוסף עליו ע"ש אם כן ה"נ. והדברים שכתבתי כאן בענין ביאה ריקנית צריך עיון גדול ואין כאן מקומו וכבר עוררתי לעיל מצוה קפ"ד ושם מבואר דעת הרהמ"ח דאף כהן דנכנס אף להשתחוות לוקה והוא נמשך ברוב אחר דעת הר"מ אם כן גם דעת הר"מ כן כי אין הכרע בדבריו עיין בלשון הר"מ אם כן בוודאי ניחא כיון דח"מ דאורייתא אין לוקין מכל מקום על הטומאה דרבנן אך דעת התוס' דעובר בעשה. והנה ביארנו דלאו הזה כולל ח"כ וקרבן וחיוב מלקות בלא כרת וקרבן ולענין תשובה ככהת"כ ונוהג גם האידנא וכבר כתבתי לעיל: