מנחת חינוך · סימן שס״ג, ט׳

ונ"פ שכל המקדש דהיה מחנה שכינה כגון עזרה והיכל וקדשי קדשים כולם הם כמחיצה א' לענין טומאה כגון אם נטמא בעזרה דא"ח אלא בשהייה והוא לא שהה רק נכנס להיכל לא אמרינן דלענין היכל ה"ל כאלו נטמא בחוץ ויהי' חייב על הכניסה בהיכל אלא כולו הו"ל מחיצה א' והו"ל ט"פ. וכן אם נכנס בעזרה דרך גגין דפטור וכשהי' בעזרה נכנס להיכל דרך פתח לא אמרינן דיהי' חייב דנכנס להיכל דרך ביאה רק אמרי' כיון דכתיב ואל המקדש לא תבא דרך ביאה וזה בכולל נקרא מקדש וא"כ לא נכנס במקדש דרך הפתח ולא הי' דרך ביאה כנ"ל ברור ופשוט. והא דמבואר דטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור ל"ד שנכנס להיכל אלא אפילו נכנס לעזרה דרך גג ואח"כ נכנס להיכל דרך פתח פטור דכ"ז ה"ל בכלל מקדש כנ"ל. אח"ז נתיישבתי דאין ד"ז ברור דאפשר דכל חלק מקדש הוי מקדש והבא לא' מהם דרך ביאה חייב ואינו פטור אלא בכל מחיצה שנכנס בה שלא כדרך ביאה אבל מחיצה אחרת כיון דנכנס דרך ביאה אפשר הוא דזה ג"כ חלק מקדש והו"ל ואל המקדש לא תבא והו"ל דרך ביאה וחייב וצ"ע כעת. עד עתה ביארנו דין מחנה שכינ' ובמחנה לויה בהר הבית מותרים מן התורה לכנוס כל הטמאי מגע רק מדרבנן יש מחיצות אך בטומאה היוצאה מגופו כגון זב וזבה נדה ויולדת אסורים לכנוס ועוברים בלאו ולא יטמאו וגם בעשה דהוא בכלל שלוח דאלו הטמאים משולחים ממחנה לויה ג"כ וכן מצורע ג"כ ומבואר בגמ' דגם בע"ק משולח ממחנה לויה והר"מ אינו מביא זה וע"ש במ"ל. וטב"י אסור מדרבנן במחנה לויה כ"כ הר"מ שם וע' תוס' זבחים ל"ב ע"ב ד"ה ר"י דזב בעל ג' ראיות שהוא טב"י ומח"כ מטומאה אחת אסור מן התורה במחנה לויה וכ"כ תוס' יבמות דף ז' ע"ב ד"ה ר"י יעוש"ה. ולכאורה בנטמא בפנים מנ"ל דגבי מקדש יש קרא דמרבי מן את מקדש כו' אבל בהר הבית אפשר ט"פ אין לוקה אך לפי התי' השני שבתוס' דבכלל לאו ולא יטמאו ג"כ הוי ט"פ ניחא כאן ומה ששנו בתמיד ובמדות דאירע קרי הולך למחילה שבה"ה ויושב אצל אחיו הכהנים אף על פי דטב"י אסור מדרבנן מכל מקום כיון דנטמא בפנים הקילו עיין רע"ב שם. ולכאורה למה צריך לטבול אם נאמר דט"פ אינו עובר רק מכל מקום מדרבנן אסור וטב"י קיל יותר. וגם יש לספק אם נאמר דט"פ הוא מן התורה אם גמירי שהייה דאפשר רק בפנים והש"ס מבעיא גבי נזיר ולא כאן ע' בשבועות שם אם כן הוא ספק ואין לוקין בלא שהה עיין ר"מ ה' נזיר. ונראה לשיטת הר"מ דמכניס אדם טמא למקדש חייב המכניס שהרי טימא מקדש ה' וכפירש"י בעירובין ומקדש ה' ה"ה אינו בכלל רק העזרה כידוע דכתיב ונכרתה כו' אם כן אפשר המכניס טמא לה"ה אינו לוקה רק הנכנס בעצמו חייב ומכל מקום צ"ע. גם נ"ל דהזב והדומה שנכנס דרך גגות לה"ה וכל שאינו דרך ביאה מכל מקום חייב מלקות דד"ז דדרך ביאה ילפי' מן ואל המקדש לא תבא דרך ביאה וכו' וזהו רק במקדש כדכתיב ואל המקדש כו' אבל הטמאים שאסורים בה"ה אף שלא כדרך ביאה חייב ולפי זה פשוט דאם נכנס הזב דרך גג לעזרה ג"כ חייב מלקות דעזרה לא גרע מן התורה ואדרבא נוסף קדושה אבל לא גרע. רק כרת דחייב רק על העזרה וע"ז כתבה התורה דדרך ביאה בעינן או טמא שאינו משולח רק מהעזרה אבל הטמאים המשולחים מה"ה בודאי העזרה ג"כ בכלל וחייבים כמו שחייבים על ה"ה אפילו שלא כדרך ביאה ואינו חייב רק מלקות ולא כרת וקרבן וז"ב ופשוט. והנה בה"ה לא מצינו בר"מ כלל שלוח כלים כמו במקדש דנתרבי כלים בנדה ובעירובין אך באמת בה"ה זב וחביריו משתלחין מבואר בפסחים דאינו משתלח רק בטומאה היוצאה מגופו ובכלים ל"ש זה. רק לכאורה בגד המנוגע דה"ל טומאה מגופה ודעת הר"מ פי"ג מהט"ג דמטמאה בביאה ועושה אפילו מו"מ כמצורע עצמו ע"ש ובראב"ד ואין כאן מקומו. וגם טעונין שלוח חוץ לעיר אפילו אינו מוקף חומה אם כן אפשר בה"ה חייבים עליהם מלקות דה"ל בכלל הלאו ולא יטמאו את מחניהם דכל המחנות בכלל לאו זה ובנדה דכ"ח מרבינן כלים מכל טמא לנפש אם כן דוקא לענין מקדש כי ט"מ אסור רק במקדש. אבל בספרי בפרשה זו בנשא ראיתי הרבה לימודים על שלוח כלים ח"א מזכר ועד נקבה כו' וח"א מפסוק זה מחוץ למחנה כו' וח"א מה אדם מטמא בנגעים טעון שלוח אף בגדים כו' אם כן מתרבי שלוח כלים לכל הנאמר בפרשה אם כן בגד המנוגע דהיא טומאה היוצאה מגופו ויש לה כל חומר מצורע לדעת הר"מ פי"ג מהט"צ אם כן למה לא ילקה על המכניס בגד המנוגע בה"ה. ואפשר כיון דבמקום ח"כ קיל דעל הכלים אין בו רק מלקות אם כן במקום שהחיוב באדם מלקות אין בכלים רק איסור ובכלים המנוגעים יש איסור בלאו הכי דמשתלחין אפילו מעיר ומכל מקום אין לוקין. ויש עוד מחיצה היינו מחנה ישראל והוא לדורות ירושלים ומשם משתלח רק מצורע וכל הטמאים מותרים לישב שם רק מצורע משתלח משם ואסור לכנוס. ודעת הר"מ דמצורע חייב מלקות בנכנס לירושלים ובנכנס לה"ה לוקה פ' והוא פלוגתא בש"ס יש סובר דאין המצורע לוקה בנכנס לפנים ממחיצתו דהכתוב נתקו לעשה עי' בש"ס והר"מ פוסק כמ"ד לוקה וע' תוס' פסחים בסוגיא שם נראה מדבריהם דדוקא במחנה ישראל אינו עובר רק בעשה ואין לוקין אבל אם נכנס לה"ה היינו במחנה לויה לוקין דלא גרע מזב והתוס' בשבועות דף ד' ד"ה מראות נגעים כו' כתבו דמצורע אפילו במחנה לויה אין לוקין וכבר עמד ע"ז הגאון מוהרי"ב בהגהותיו וע' תוס' פסחים שם כתבו דאפשר לענין מחנה שכינה ג"כ אין ח"כ למ"ד הכתוב נל"ע. ואם נטמא בפנים דהיינו דהכהן א"ל דהוא מוסגר כבר כתבתי דאפשר לספק דאפשר דלא גמירי ט"פ בעזרה ואם נאמר דגם ט"פ חייב יש לספק אם גמירי שהייה אבראי וגם אפשר אין בו מעש' עמ"ל כאן וכבר כתבתי כאן דאף שלא כדרך ביאה חייבים במחנות הללו רק במחנה שכינה צריך דרך ביאה ואין צריך לכפול הדברים: