ונלע"ד לעורר דבר חדש דהנה בשבועות דף ט"ז ע"ב אמרינן טומאה בעזרה מנלן ופירש"י הא לא קרינן ולא יטמאו כו' וא"כ סברת הש"ס דטומאה בפנים מנלן דהיא בשלוח מחנות ואמרינן א"ר אלעזר כתוב א' וכו' את משכן כו' וכתוב א' את מקדש כו' אחת לטומאה בחוץ ואחת לטומאה שבפנים ובתוס' הקשו עונש שמענו אזהרה מנין כי בפסוקים אלו נכתב העונש ונכרתה כו' ותירצו כיון דאתרבי כו' ע"ש אם כן אני אומר נהי דאתרבי טומאת פנים היינו במקום שח"כ התורה ריבתה דגם בטומאת פנים הדין כך אבל במקום שאין ענוש כרת כגון כלים שביארנו לעיל דאינו אלא בלאו בטומאת חוץ והר"מ סובר לשיטת הכסף משנה כמ"ש לעיל דהמכניס כלי ראשון פטור לגמרי והכסף משנה כתב כיון דטומאת כלים קיל דאינו אלא במלקות ע"כ קיל לענין ראשון ג"כ אם כן רואה אני דזה כש"כ מה ראשון דבאדם א"צ ריבוי על ראשון דהוא בכלל כל הטמאים מכל מקום בכלים דקילי דעת הר"מ דאינו בשלוח מן התורה טומאת פנים דצריך ריבוי גבי אדם והריבוי היא אצל כרת אם כן נוכל בודאי לומר דלא נתרבה טומאת פנים לשלוח רק בחיוב כרת אבל בכלים דקילי לא נתרבה כלל וא"צ שלוח כלל בטומאת פנים ואין כאן איסור תורה כלל אפילו לטמאות בידים אין בהם הדין של ט"פ רק נתרבה בחיוב כרת (וע"ש בתוס' אף לתי' השני מכל מקום נוכל לומר דבכלים דהם קילי אין בהם ט"פ) דיש בהם ט"פ אבל לא בחיוב מלקות. וכדמות ראי' לזה ממשנה דזבחים בבגד ובכ"ח ובמעיל שיצא חוץ לקלעים ונטמא דמבואר שם התקנות היאך מכניסין לכיבוס והבאנו לעיל ולמה נקט דנטמא בחוץ אפילו נטמא בפנים אם הוא איסור תורה דחייב בשלוח הוא בכל רגע שלא לשהות הטומאה כמבואר כאן בעירובין דמ"ד שלא לשהות סובר דהמכניס שרץ חייב ע"כ נדחה ריבוי טומאה אם כן כאן דצריך שהייה לכבס או מריקה ושטיפה אפילו נטמא בפנים יעשה תקנות הללו שלא לשהות אע"כ בטומאת פנים אין איסור תורה בכלים וא"צ תקנה רק בטומאת חוץ כמ"ש וטומאה דרבנן נדחה כמ"ש לעיל ועדיף מתקנות הנ"ל כמ"ש לעיל. ובהכי ארווח לן שמעתא דהכא בעירובין דאמרינן דמ"ד במכניס את השרץ חייב מוציא בהמיינו שלא לשהות והקשה היאך ריבוי הטומאה נדחה הלא היא עשה ולא תעשה בכלים גם כן ולפמ"ש ניחא דמה שמטמא המיינו במקדש אין כאן איסור תורה כלל רק איסור דרבנן טומאת כלים בפנים לא אתרבי וטומאת שרץ דאית בה ח"כ אתרבי ע"כ נדחה. וגם גי' ר"ח דגריס דכ"ע סוברים דפטור בשרץ ותמהו התוס' היאך משום איסור דרבנן יטמא המיינו דהוא איסור תורה בכלים ובאמת לע"ד אין איסור תורה בכלים רק ט"ח אבל לא ט"פ ע"כ זה סובר ריבוי עדיף ע"ש והתוספות בדבריהם כתבו בקושייתם הא איכא איסור תורה בהמיין דאית לי' טהרה במקוה וכו' ובאמת יש חילוק בין ט"פ לט"ח וזה דעת ר"ח ג"כ ובעזהשי"ת היא הערה חדשה והדברים נכונים ומרוותא שמעתתא דעירובין וגם ד' ר"ח אשר הוא גאון קדמון. הכלל בקיצור כיון דט"פ קילי דרק בלאו לא אתרבי כלל אפילו לתי' שני שבתוס' שם מכ"ש מראשון לדעת הר"מ.
מנחת חינוך · סימן שס״ג, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
