מנחת חינוך · סימן שס״ג, ו׳

והנה על הגמרא עצמה לא ק"ל דבברייתא מבואר דהנכנס דרך גגין פטור ובסוף עירובין אמר שמואל דהמכניס ט"ש חייב ואין חולק רק בשרץ עצמו פליגי וגם בנדה דכל הכלים טעונין שלוח והיינו מכניס אם כן היאך דרך גגין פטור דלא גרע מכניס גופו ממכניס אחר. דבאמת נוכל לומר הא דתני בברייתא דהנכנס דרך גגים פטור היינו מכרת וקרבן דדרך ביאה בעינן ושמואל דסובר מכניס חייב היינו מלקות כפירוש הראב"ד בדברי שמואל. ולענ"ד נר' דזה כוונת הת"כ על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים דכתיב ובשרו לא ירחץ כו' אין הכוונה לחלק בין טומאת אדם לטומאת בגדים רק הכוונה דחזינן התורה הקפידה הן על ביאת מקדש והן על הכנסת דבר טמא כמו שמרבינן בנדה כל טמא כו' ובגדים וכלים אינם בני ביאה רק בני הכנסה והי' הסברא דעל הכל ח"כ דרשינן ובשרו לא ירחץ כו' על גופו היינו עבירה שבגופו דהוא עצמו טמא ח"כ ועל כיבוס בגדי' היינו שאין הטומאה בגופו רק בדבר אחר והוא מכניס דבכלים ל"ש ענין אחר רק בדרך הכנסה כיון דאין הטומאה בגופו אינו ח"כ וכוונת הת"כ בין אם הטומאה בגופו ובין אם אין הטומאה בגופו רק שהוא מכניס טומאה אינו חייב דכתי' ובשרו כו' דקאי על האדם הנכנס אם כן במכניס אין חילוק בין מכניס אדם טמא או שרץ או כלי הכלל על הכנסת שום טומאה אינו ח"כ רק מלקות והא דנקט הת"כ כיבוס בגדים לפי שכ' במקרא ועיקר הלימוד מבשרו וכו' ומחלק בין ביאה ובין הכנסה דכלים ובגדים הוא בדרך הכנסה אם כן לדברי הת"כ אפילו במכניס אדם טמא פטור מכרת דזה אינו נקרא רחיצת גופו כי אין גוף שלו רק מכניס איזה גוף ובכ"ע הכנסה אינו ח"כ רק מלקות. ובזה נלע"ד דעת הראב"ד אשר יעדתי לעיל לפרש שכת' ומאחר שעל כיבוס בגדים חייב כרת המכניס כלי כו' למה חייב היינו דין דשמואל ע"כ אני אומר דשמואל חייב מלקות וכי לא ראה הראב"ד ד"ז דשמואל דאמר ט"ש היינו אדם טמא וח"כ כפשטא דלישנא והיאך נחשוד לאביהם של ישראל הראב"ד ז"ל שיהי' ח"ו נעלם מאתו מה שאינו נעלם מאתנו וגם השגה השניה על הר"מ דסובר דבגד ראשון אינו חייב והוא תמה הא ט"ש ראשון הא הר"מ מודה באדם טמא ראשון דח"כ ושמואל ט"ש היינו אדם טמא והוא תמי' גדולה על הראב"ד ג"כ. והנה מאלו השגות נסתעף עוד דין דס"ל להראב"ד דלהר"מ דלשון חייב דא"ש היינו ח"כ וע"ז אמר מכניס שרץ פטור ואח"ז מסקינן דחייב וסובב על לשון זה אם כן מכניס שרץ ח"כ כמ"ש הר"מ ולדברי הראב"ד דחייב דא"ש היינו מלקות אם כן גם חייב דמסקינן בשרץ ג"כ חייב רק מלקו' ולא כרת ע' בלשון הגמ' ותרא'. ע"כ נלע"ד דהראב"ד השיג על כל מה דפסק הר"מ שכ' המכניס אדם טמא או שרץ טמא ח"כ שהרי טימא מקדש כו' והנה ד"ז דמכניס ח"כ יצא לו מהש"ס דעירובין כאן דהמכניס שרץ או טמא שרץ חייב וסתם חיוב היא כרת וע"כ מה שמבואר בת"כ דכיבוס בגדים היא בלאו היינו שיש חילוק בין אדם ושאר טומאות לבין בגדים וכלים ומביא כאן אבל הזורק כלים וכו' מפי השמועה כו' על רחיצת גופו כו' וע"ז עמד הראב"ד כי פשוט בעיניו פשט הת"כ דהחילוק לרחיצת גופו לבין בגדים הוא חילוק לבין ביאה ולבין הכנסה דהבא בעצמו חייב כרת דזה הוי רחיצת גופו אבל המכניס איזה דבר בין אדם טמא ובין שרץ אינו ח"כ רק מלקות דזה לא הוי רחיצת גופו רק כיבוס בגדים דבגדים היינו מכניס וע"ז כ' הראב"ד דלפני זה שהביא הר"מ מכניס אדם ושרץ דח"כ אין מקום להשגה דיצא להר"מ מד"ז דשמואל ואפשר שמואל והש"ס דילן פליגי על הת"כ אך כיון דהר"מ כ' ד"ז דת"כ ופוסק כהת"כ ע"ז סובב דבריו וכ' ואם על כיבוס בגדים אין בו כרת המכניס כלי טמא למקדש למה ענוש כרת והיינו אם הוא כת"כ למה שמואל סובר דהמכניס חייב ואי דשמואל מיירי במכניס אדם זה אין סברא אצל הראב"ד לחלק בין אדם ובין כלים דעיקר החילוק בין ביאה לבין מכניס ולמה א"ש דמכניס ח"כ וע"כ פליג שמואל על הת"כ ע"כ המכניס בגדים ג"כ חייב כרת וע"ז כת' ע"כ אני אומר מה שאמר שמואל חייב כו' היינו מלקות היינו שמשיב דשמואל לא יחלוק על הת"כ דת"כ פוטר מכניס מכרת ושמואל מחייב מלקות וכבר כתבתי כיון דסובר הראב"ד דשמואל מחייב מלקות אם כן ה"ה במכניס שרץ אינו חייב רק מלקות הרי לך בעליל דמשיג על ד"ז דמכניס שרץ וה"ה מכניס אדם דהר"מ פוסק דח"כ והוא סובר דאינו רק במלקות וע"כ הת"כ דסובר כיבוס בגדים ל"ד בגדים אלא מכניס אפילו שרץ או אדם כי אין חילוק כלל ומכניס פטור וע"ז כ' עוד מ"ש יראה לי שעל בגד ראשון א"ח והלא טמא שרץ אינו אב וחייב כו' היינו כיון דהיא סברא לחלק בין אב לבין ראשון היינו כסברת הכסף משנה כיון דבגדים קילי דאין ח"כ ע"ש אם כן לסברת הראב"ד דהקולא היא בין מכניס ושמואל אף דמיירי באדם טמא מכל מקום אין חילוק בין אדם ובין כלי רק דשמואל פוטר מכניס אם כן ה"ל להקל במכניס דאינו חייב על ראשון רק במכניס א"ה מבואר מדברי שמואל אף שהוא מקיל במכניס דפטור מכרת וחייב רק מלקות מכל מקום אינו מקיל ומחלק בין אב לראשון רק ראשון ג"כ חייב נהי דיכול לאוקמי באדם לדידי' אין חילוק בין אדם לכלים במכניס הכל שוים ע"כ לשיטת הראב"ד בכל מכניס פטור מכרת וראשון ג"כ חייב מלקות והסוגיא מיירי ממלקות והוא סובר ופירש כאן השיטה שלו ומכל מקום כמו דפירש הר"מ השיטה שלו דחילוק בין בגדים לדבר אחר ואין חילוק בין ביאה למכניס ג"כ ניתן לומר ע"כ לא בא הראב"ד להשיג על רבינו בדברים קשים כדרכו רק הוא סובר ומפרש שיטתו שמחוור בעיניו כנ"ל בדעת הראב"ד. ואם כוונת הראב"ד אינו כן מכל מקום הפירוש שכתבתי בת"כ דהחילוק הוא בין ביאה למכניס ניתן לכתו' והם דברי' נכונים בס"ד. וגם זה נרא' בעליל דדעת הראב"ד דמכניס שרץ פטור מכרת דמוקי הש"ס בעירובין כך אם כן אדם ג"כ כיון דלא מצינו באיזה מקום דמכניס אדם יהי' חייב והכלל נראה דדעת הראב"ד כמ"ש ולא בא לירות חיצי השגותיו על הר"מ רק כותב שלו וממילא לא ס"ל כהר"מ. והנה לפמ"ש דמכניס פטור מכרת בכ"ע לא קשה מד"ז דנכנס דרך גגות פטור היינו מכרת ומקרבן ומלקות באמת חייב מחמת מכניס אבל לשיטת הר"מ דהמכניס אדם ח"כ קושיתינו שהקשינו לעיל איך פוסק הר"מ דנכנס דרך גגות פטור מכלום היא קושיא עצומה דה"ל להתחייב אפילו כרת ולהראב"ד נוכל לו' שהברייתא דדרך [גגות] פוטר רק מכרת ושמואל בעירובין רק מלקות אבל לדעת הר"מ צ"ע מאוד ד"ז שהקשתי מ"ל מכניס אחר או מכניס גופו וצ"ע. והנה בבא אל המקדש דחייב דהר"מ פוסק דביאה במקצת ל"ש ביאה ברובו חייב וממילא שמעינן דרובו ככולו ובסוף הט"צ כ' לענין כניסת מצורע ע"ש ונכנס מאחוריו חוץ מחוטמו אינו כותב כאן וסומך ג"כ על שם וכאן חדא נקט והוא לשון הש"ס והמכניס אדם ג"כ בעינן רובו כמו דביאה במקצת ל"ש ביאה ה"ה הכנסה אך רובו ככולו והמכניס כלים אינו מבואר בר"מ כאן ובפט"ז מהט"צ מביא דהמכניס רוב הכלי נטמא ע"ש ה"ה כאן. והמכניס בגד מבואר שם דמכניס ג' אצבעות על ג' נטמא אף שרוב הכלי מבחוץ אם כן ה"ה כאן נמי ומפרש כאן להדיא גבי מעיל דמכניס פחות מגע"ג הא גע"ג חייב אף דמעיל גדול הרבה מכל מקום כיון דשיעור בגד הוא גע"ג לקבל טומאה חייב. ובמ"ל שם מסופק בבגד שאין בה רק גע"ג והכניס רובה מה דינה דאפשר דל"מ רובה ע"ש ה"נ יש לספק אם הכניס רובו אם חייב ובמכניס טומאה עצמה נר' אם היא רק כשיעור כגון כזית מנבלה וכעדשה מן השרץ וכדומה בהכניס רובו חייב דרובו ככולו ואם היא יותר מכשיעור אם הכניס השיעור אף שרוב מבחוץ חייב כיון דיש שיעור טומאה וז"ב: