מנחת חינוך · סימן שס״ג, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

הנה אנדרוגינוס אף למ"ד דזכר הוא מכל מקום לענין זה פטור ע"ש בתוס' באריכות ואין כאן מקומו להאריך בדין אנדרוגינוס ובפרט שדעת הר"מ בכ"מ כמ"ש כ"פ דספיקא היא והוא אריכות גדול. וכן נ"פ דאם הכניס לעזרה הדמים ג"כ פטור כמ"ש לעיל כיון דהנוגע פטור מכ"ש הטומאה עצמה דנר' בש"ס דעירובין דהטומאה קילי מהנוגע בטומאה רק מת סברת התוס' דאפשר דחמורה כיון דחי יש לו טהרה והכא ל"ש זה אם כן כיון דאפילו הנוגע בו א"ח מכ"ש הטומא' עצמה כמ"ש לעיל. אך לדעת הר"מ שהם עצמם אם נגעו בלובן ואודם שלהם שטמאים אם כן הלובן ואודם עצמן חייבים אם הכניס אפילו אחרים כיון שיש על כל פנים נוגע שהוא טמא אף על פי שאחר אינו נטמא מכל מקום כיון שיש נוגע שנטמא חייב על הטומא' עצמה שהכניסה אפילו אחר כנ"ל. וטמא שבא אל המקדש א"ח אלא דרך ביאה לפיכך הנכנס דרך גגות לעזרה פטור שנא' ואל המקדש לא תבא דרך ביאה כו' וכן אם נכנס במגדל הפורח באויר אפילו דרך פתחים אין זה דרך ביאה ואע"פ שהוא פטור מכרת מכין אותו מכל מקום כ"ה בר"מ כאן והוא מהש"ס דשבועות י"ז ע"ב דטמא הנכנס דרך גגין פטור שנא' ואל וכו' וכ' הכסף משנה מדתני פטור אבל אסור מדרבנן ע"כ כ' הר"מ דלוקין מכל מקום ע"ש ושם מבואר לפ"ז הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ונכנס כולו חוץ מחוטמו טהור דכתיב והבא וכו' דרך ביאה כו' תנ"ה גגין כו' וטמא הנכנס דרך גגין פטור דדרך ביאה כו' אם כן פשוט דכאן נמי הדין כן אם נכנס מאחוריו טהור כמו בבית מנוגע דאין זה דרך ביאה אך בבית המנוגע אם נכנס כולו דרך גגות אף על פי שאין זה דרך ביאה מכל מקום לא גרע מכלים כמבואר שם ע"כ צריך דוקא להיות חוץ מחוטמו ע"ש וכאן נראה דאפילו נכנס כולו דרך אחוריו פטור כיון דאין דרך ביאה בכך והתנא נקט דרך גג אבל זה ג"כ פשוט כיון דא"ז דרך ביאה פטור אפילו כולו דל"ד לבית המנוגע מחמת מ"ד כמו כלים כמו שמבואר שם אבל כאן כמו דאם נכנס דרך גגות אפילו כולו פטור ה"נ בנכנס דרך אחוריו אפילו כולו פטור וז"פ והא דלא נקטו הר"מ דחדא נקט וה"ה כל שאין דרך ביאה וז"פ. וע"ש בסוגיא דאם נכנס דרך פנים כיון שנכנס רובו חייב אך במקצת ה"ל ביאה במקצת ול"ש ביאה לשיטת הר"מ ע' תוס' בסוגיא שם ובר"מ סוף הט"צ ע"ש. והנה במכניס אדם טמא או שרץ או כלי דחייב המכניס על הכניסה כמבואר בר"מ כי את מקדש כו' וכפירש"י בעירובין זה ודאי ל"ש דרך ביאה דל"ש אל המקדש לא תבא דאינו בא רק מכניס וחייב משום הכנסה ול"ש ג"כ דרך כניסה דאין לנו לימוד ע"ז דעיקר החיוב ילפינן כי וכו' טמא והוא בכ"ע וכן מבואר בלשון הר"מ אבל הזורק כלים כו' חזינן דחייב הזורק ג"כ מלקות ומכרת פטור מגזה"כ אף דאין דרך כניסה בזריקה וע' רש"י שבועות שם ד"ה מכלים שבבית כו' ולא קרינן והבא אל הבית אפ"ה כו' אם כן המכניס טומאה אף דרך גגות חייב דל"ש דרך ביאה וכן במכניס אדם טמא דא"ח משום ביאה דהוא אינו בא רק מכניס רק האדם עצמו אם הוא מזיד חייב משום בא אבל אם הוא אנוס או שהכניס חרש שוטה וקטן טמאים והוא חייב משום מכניס פשוט דחייב המכניס אפילו אם הכניסו דרך גג או מאחוריו או שזרקו למקדש בודאי חייב כי אף על פי שלא בא כלל חייב משום מכניס ומכניס הוא בכ"ע דל"ש ואל המקדש לא תבא דרך ביאה וכ"ז פשוט לתשב"ר. ולפי זה תמוה לי היאך פסקינן דהנכנס דרך גגות לעזר' פטור הא לא גרע ממכניס מ"ל מכניס אדם אחר או מכניס גופו והוא מכניס א"ע ולמה יהי' פטור וה"ל להיות הדין כמו בבית מנוגע דג"כ דרך ביאה בעינן כמו כאן מכל מקום בנכנס כולו חייב כמו דאמרינן שם מ"ד אכלים שבבית ואמרינן מה שכתבה התורה דרך ביאה דוקא שלא כדרך ביאה כגון מאחוריו וחוטמו מבחוץ ה"נ כה"ג דוקא נדרש דרך ביאה בנכנס מאחוריו וחוטמו בחוץ אבל בנכנס כולו אפילו דרך גגות או ע"י מגדל מכל מקום פטור נהי דלא הוי דרך ביאה על כל פנים ה"ל כמכניס ולמה יגרע מכניס עצמו ממכניס אדם אחר או שרץ או כלי וכיון דחזינן דהתורה חייבה במכניס וזה ג"כ לא גרע ה"ל לאוקמי ד"ז דרך ביאה כמו בית המנוגע דלא אמרינן דגזה"כ הוא דאדם טהור אף על פי שנכנס כולו ולא כלים דזה אין סברא אצל הגמרא דל"ש דיהי' קיל רק בנכנס בכה"ג דמצייר מאחוריו וחוטמו בחוץ אם כן נדרוש כמו התם אבל בנכנס כולו מאחוריו או דרך גגות או ע"י מגדל בודאי יהי' חייב דלא גרע ממה דחייבה התורה מכניס ומ"ל מכניס ד"א או מכניס גופו ובמכניס ל"ש דרך ביאה כמ"ש והוא שוה כמו שם בבית דחזינן דהתורה טימאה כלים אם כן לא דרשינן באדם והבא כו' ה"נ דהתורה חייבה מכניס למה דרשינן ואל כו' ונדרוש כמו שם דוקא בלא נכנס כולו אבל בנכנס כולו לא גרע ממכניס והדרוש ואל המקדש ל"ת דבעינן דרך ביאה היינו בנכנס מאחוריו חוץ מחוטמו והיא קושיא גדולה ועצומה לענ"ד. וע"ש בתוס' שהקשו גם בדרך אחוריו חוץ מחוטמו ג"כ קשה וכי גרע מכלים וע"ש שתירצו דא"כ לא יהי' חילוק כו' אם כן כאן נמי בכולו לא גרע ממכניס ע"ש ותבין:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.