מנחת חינוך · סימן שס״ג, ד׳

ולענ"ד אנהרינהו לעיינין מן שמיא דרך נכון בדעת רבינו הגדול דכפי מה שפירשו בדבריו הראב"ד והכסף משנה דדעתו דעל כ"ר א"ח מלקות קשה עליו מאד כמו שהקשה הראב"ד דשמואל אמר סתם המכניס ט"ש למקדש חייב משמע אף כלים ולומר דכונתו אדם זה קצת דוחק וגם קושית המ"ל מהת"כ וגם מה שהקשיתי מדברי ריה"ג והש"ס מביא לסיוע כאן ולהקשות ובדברי ריה"ג מבוא' דוקא כ"ח והטעם שאינו נעשה אה"ט או אין לו טהרה במקוה אף על פי שהוא רק ראשון אם כן בכלים אחרים כ"ש וכ"מ אף כ"ר עוברים ומה שתרצתי הוא דחוק וידוע דרכו של רבינו אם לא מצא מפורש אין דרכו לפסוק נגד הת"כ אף על פי שמצאתי לו ראי' מש"ס דילן אכתוב לקמן פי' אחר בסוגי' בס"ד. ע"כ נלע"ד דרבינו ג"כ סובר דכ"ר חייבים עליו דלפני זה כתב או שנטמא בשאר א"ה כו' וכתב כללו ש"ד כל הטעון ביאת מים מן התורה ח"כ על ביאת מקדש היינו ראשון לטומאה ואח"ז כ' אבל הזורק כלים טמאים כו' פטור מכרת אבל חייב מלקות שנאמר ואם לא יכבס כו' מפי השמועה למדו על רחיצת גופו כו' ועל כיבוס בגדים במלקות כו' אם כן כל שבאדם ח"כ בכלים חייבים מלקות וראשון באדם ח"כ ה"ה בכלים ח"מ. אך שכתב דהזורק כלים טמאים למקדש אפילו היו הכלים טמאים במת דהיא טומאה חמורה דנעשה אבי אבות לתו"ק מכל מקום א"ח רק מלקות על כל פנים היה עולה על הדעת דחייבים על כלים שטעון ביאת מים מד"ת אפילו כלים שלישים ורביעים כגון אדם שנגע במת וכלים באדם דהם א"ה וכלים בכלים הללו שהם ראשון וטמאים ט"ע והם שלישים או רביעים כגון כלים במת ואדם נגע בכלים וכלים נגעו באדם שהם שלישים והם א"ה ועוד כלים שנגעו באותן כלים הם ראשון והם רביעים וע"ז כ' יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהם א"ה כגון בגדים שנגע בהם זה הטמא למת וכו' וקאי רק על ט"מ כמ"ש שנגע בהם זה הטמא למת והם או"ב לענין תו"ק כמשי"ת בט"מ וכאן לענין ב"מ ה"ל רק ראשון שפי' התורה הנוגע במת והשני הנוגע באדם דהוי ראשון אם כן שפיר חייב מלקות כמו בכל הטמאים דהראשון מן התורה חייבים מלקות וזה כאן לענין ב"מ הוי ראשון אבל בגד שהיא ראשון וקאי ג"כ על בגד מט"מ דהיא ראשון וידוע דבגד ראשון לא משכחת לה פחות משלישי הנוגע צא וחשוב אדם שנגע במת וכלים באדם דה"ל שני הנוגע הכלי הוא אב אך הכלי הנוגע באותו כלי היינו שלישי הנוגע הוא ראשון ואם הי' כסדר כלים במת וכלים באותם כלים השניים הם אב וכלים השלישים הם ראשון ואם כלים נגעו במת ואדם בכלים וכלים באדם השלישים הם אב והרביעים הם ראשון. הכלל שני הנוגע בכלים בט"מ לא משכחת לה ראשון ע' בהט"מ ע"כ ראשון זה של הכלי הוא שלישי או רביעי למת ונהי לענין תו"ק הו"ל ראשון מכל מקום לענין ב"מ הו"ל שלישי הנוגע פטור כמ"ש בפ"ז וכן בהלכות דאינו חייב על ב"מ רק על השני הנוגע בראשון והוא אה"ט לגבי כלים ע"כ כ"ר במת פטור לענין ב"מ ולפני זה כתב דין אדם שהוא השלישי שאינו ח"כ והי' אפשר לענין כלים למלקות כמו בתו"ק ע"כ כתב יראה לי דעל כלים א"ח רק שהם א"ה כגון בגדים שנגע בהם זה הטמא דהם א"ה לענין תו"ק וכאן חייבים דהרי הם השניים וה"ל לענין ב"מ כ"ר אבל בגד שהיא ראשון מט"מ לא משכחת לה מלקות כלל כי לא משכחת שני הנוגע כי רק הם שלישים או רביעים והנה משכחת לה כלי שהיא א"ה והיא שלישי דא"ח עליו כמ"ש דכלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם דהם שלישים והם א"ה ומכל מקום אינו חייב וזה שלל הר"מ בלשונו בתחלה שכתב שהם א"ה כגון שנגעו באדם הנוגע כו' מורה באצבע דוקא על אב כזה שהוא שני הנוגע חייב ולא שלישי אף על פי שהוא אב. והנה א"ה פעמים חייב ופעמים פטור שלל זה בלשונו הזהב דוקא על אב כזה שהוא שני ואח"ז כ' אבל ראשון כו' דזה ל"מ בשום אופן שני הנוגע רק שלישי פטור וגם זה נשמע מפני מה פטור הראשון והא טעון ב"מ מד"ת רק מפני שהיא שלישי למגע א"ח על ב"מ אם כן ה"ה אב שהוא שלישי וסמך אמ"ש למעלה מורה באצבע דעל שלישי א"ח ונקט כאן מלתא דפסיקא דראשון ע"כ הוא שלישי וא"ח על ב"מ והכל קאי על ט"מ. תדע שלפ"ז כ' דין אדם השלישי כו' כתב כאן לענין כלים וכתב כמשי"ת דהשני הוא א"ה כו' וגם רצה להשמיענו דעל ראשון ג"כ חייב מ"מ. הכלל דהכל קאי על ט"מ ודבריו אחדים למ"ש פ"ה מהט"מ דא"ח אלא על הראשון והשני דהוא ראשון באמת בכה"ת כ' כאן ג"כ שהוא מקום דינים אלו כמ"ש לפ"ז באדם אבל כ"ר לטומאה בכל הטומאות מודה הר"מ דחייבים עליו כמבואר בת"כ ובש"ס דנדה שמביא המ"ל ואזדא השגת הראב"ד דהר"מ מוד' בטמא שרץ שהוא חייב אך כל דבריו בט"מ שאינו חייב אלא הראשון באמת כגון שני הנוגע אבל לא יותר אף על פי שלתו"ק הם ראשונים כמ"ש וא"כ דעת הר"מ נכון ואינו חולק על כל הנהו מקומות מת"כ ומש"ס דילן. ואם יהי' בעיניך קצת דוחק למה כ' הר"מ ראשון והלא משכחת לה א"ה שפטור כמו שהקשתי. כבר כ' לך לתרץ וגם טוב שנסבול קצת דוחק בדבריו משיהי' דברי הר"מ מוקשים מכל צד קו' הראב"ד והמ"ל וגם מה שהקשתי מן הש"ס וגם מד' הר"מ אמאי מחייב מלקות כמבואר לפ"ז ד"ה אם כן כו'. ולע"ד מקום הניחו לי בע"ה מה"ש לתרץ דברי רבינו הגדול בט"ט וגם לפמ"ש הר"מ כיון דבגדים קילי דא"ח כרת ע"כ א"ח על ראשון אינו דמיון מה דגלי גלי ומה דלא גלי ל"ג. אך כפי מ"ש דהר"מ מודה דעל ראשון חייב יתעורר הקושי' מ"ש לעיל בשם ס' זרע אברהם בספרי מפני מה השמיט הר"מ דין דכ"ח אינו חייב דנראה דאין חולק על ריה"ג. ונראה כמ"ש למעלה דהר"מ דחה דברי ריה"ג מש"ס דילן בזבחים דמבואר דכ"ח שיצא לחוץ ונטמא דנוקבו ומכניסו ומקשה הש"ס הא לאו כלי הוא ומתרץ דנוקבו בכדי שורש קטן ובתוס' מקשים אם כן כיון דלענין טומאה לאו כלי הוא ה"נ לענין שבירה ותירצו ע"ש על כל פנים צריך לדחוק בזה ואי אמרינן דהכנסת כ"ח דרבנן ומה"ת מותר לא הי' צריך לנקוב כלל כי מפני מצות השבירה שהוא מן התורה נדחה דרבנן כמבואר גבי בגד והבאנו לעיל ע"כ נראה מסוגי' זו דגם על כ"ח חייב וא"כ עוברים בעשה ולא תעשה כמ"ש לעיל ואינו נדח' מפני מ"ע דשבירה בעזרה ע"כ פוסק הר"מ דלא כריה"ג ומכל מקום צ"ע. ומבואר כאן בר"מ דהמכניס שרץ למקדש חייב כרת ובש"ס דעירובין כאן סובר שמואל דפטור וטמא שרץ חייב דטפל חמור מהעיקר והטעם דילפינן מקרא מזכר ועד נקבה כו' מי שיש לו טהר' במקוה יצא שרץ כו' אך בגמרא מסקינן לכ"ע חייב וגם ר"י פוסק כן ע"כ פוסק הר"מ דחייב עיין בכסף משנה וע' תוס' נדה דכ"ח ותוס' סוטה ד"כ אמה דאמרי' התם טמא מת מותר לכנוס למחנ' לויה ולא ט"מ בלבד אלא אפילו מת עצמו כו' נראה דמת חמור מט"מ ובעירובין סובר שמואל דשרץ קיל דאין לו טהרה במקוה וע"ש בנדה שכתבו דמת חמור יותר כיון דיש במינו טהרה היינו אדם חי ע"ש. והנה אין נ"מ בזה דפסקינן אף בשרץ דחייב. ונראה דהמכניס איזה טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה כגון רביעית דם וכל הנחשבים בר"מ פ"ז מה"נ כיון דהנוגע בה ונכנס למקדש פטור ה"ה הטומאה עצמה פטור עליה דהא כאן הוא סברא דנוגע חמור יותר וכיון דהנוגע פטור מכ"ש הטומאה עצמה אפילו להתוס' דמת הוא חמור כלשון הגמרא שם מכל מקום נראה כיון דנוגע פטור ה"ה הטומאה עצמה כנ"ל. ויש עוד טומאה מן התורה לענין תו"ק ולא לענין ב"מ והן טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן ואודם שודאי טמאים דאיש מטמא בלובן ואשה מטמאה באודם ושורפין תו"ק בנגיעתן מכל מקום אם נכנסו למקדש פטורים דגזה"כ מזכר עד נקבה זכר ודאי כו' וזה דוקא בטומאה זו הפורשת מזו"נ אבל כל הטומאות כגון שנגעו באיזה טומאה במת או בשרץ או שנגעו בזיבה או בדם נדה של זכר ונקבה ודאי חייבים עליו ככל האישים רק בטומאה זו הפורשת מגופם הוא גזה"כ לענין ב"מ דפטורים וזה מבואר בנדה דכ"ח ובר"מ פ"א מה' מו"מ. ומבואר בר"ם שם דאפילו אחר שנגע באודם ולובן שלהם פטור האחר אך הטומטום והאנדרוגינוס עצמם שנגעו בלובן ואודם שלהם חייבים על ב"מ והראב"ד השיג ע"ז דגם הם עצמן פטורים רק אם נגעו בהם ודאי גם הם חייבים כמו בכל טומאות וע"ש בכ"מ: