מנחת חינוך · סימן שס״ג, ב׳

ומה שהקשיתי לעיל מהברייתא דריה"ג דממעט כ"ח מבואר דראשון חייב בשאר כלים אי בעינא אמינא כיון דסיים דברי ריה"ג אפשר הוא סברת יחיד אף דהש"ס בנדה מביא להקשות על רב מכל מקום הקושיא היא שפיר אפילו אי אמרינן דעל כלי ראשון אינו חייב (דבר זה שכתבתי צ"ע ומשנה כו') אך נראה דכאן בעינן לסייע לשמואל שפוטר בשרץ מפני שאין לו טהרה במקוה מדברי ריה"ג דממעט כ"ח מאי לאו מפני שאין לו טהרה במקוה ודחי הש"ס לא כו' ושם בנדה מבואר להדיא האי מבעי לי' במי שיש לו טהר' במקו' פרט לכ"ח דברי ריה"ג מבואר שם דריה"ג בהדיא סובר ה"ט וע"ש בתוס' אף על פי דאינו לשון הברייתא נקטי' הש"ס משום דמסיק התם דאף בשרץ פטור ע"ש וכיון דהש"ס נקטי' שם לשמואל דפוטר ובאמת הלכה כמאן דמחייב וכ"פ הר"מ דמכניס שרץ למקדש חייב אם כן אין הלכה כריה"ג בזה דיש לו טהרה עי"ש בסוגיא ותבין. אחר כתבי זה בא לידי ספר הספרי וראיתי שם בפיסקא א' ברייתא זו דריה"ג וז"ל ריה"ג אומר מזכר עד נקבה כו' שהם ראויים ליעשות אב הטומאה כו' אף כל שראוי לעשות אה"ט כו' מבואר להדיא כמו שדחה הש"ס דילן בעירובין וגם הלשון אינו כמו בש"ס דלא הוזכר כ"ח כלל ואפשר בש"ס דילן מביא ברייתא אחרת וא"י אצלינו. וראיתי שם בפירוש זרע אברהם מביא שם שממעט כ"ח כמו בש"ס דילן בעירובין והקשה על הר"מ שאינו מביא דין דשלוח כלים וגם אינו מביא דין דכ"ח דא"צ שלוח. ובמחתה"ק הר"מ מביא כאן דין דשלוח כלים דחייב מלקות על זריקת כלים כו' ודין דכ"ח א"צ להביא דכ' דכל הכלים שהם ראשון אינו מוזהר וידוע דכ"ח הוא תמיד ראשון וא"צ להביא זה וז"פ. ולכאור' קשה דבזבחים דף צ"ד ודף צ"ה מבואר שם דבגד שניתז עליו דם חטאת דצריך לכבס בעזרה אם יצא הבגד ונטמא וא"י להכניסו בעזרה קרעו ומכניסו וצריך לשייר בו כדי מעפורת דבלאו הכי לא מיקרי בגד ומקשה הש"ס הא אם שייר כדי מעפורת הוי חיבור וטמא ומתרץ דהוא רק מדרבנן טמא ומותר להכניסו משום מצות כיבוס. ומבואר עוד שם כ"ח שטעון שבירה בעזרה ויצא חוץ לעזרה ונטמא נוקבו בכדי שורש קטן ולכאורה למה צריך לנקוב הא כ"ח הן לדעת הר"מ דראשון אינו אלא איסור דרבנן להכניסו בעזרה ולד"ה כ"ח אתמעט לפי שאינו נעשה אה"ט אם כן אינו רק איסור דרבנן להכניס ונדחה מפני מצות כיבוס כמו בגד. וצ"ל דרוצה להקל האיסור דעתה הוא חד דרבנן היינו הכניסה היא דרבנן ואם נוקבו כדי שורש הוי רק טמא מדרבנן עי"ש בתוספת והוי תרי דרבנן ויש חילוק בין חד דרבנן לבין תרי דרבנן עט"א פ"א דמגלה די"ט על התוס' דמחלקים בין חד"ר לתד"ר פלפול גדול דאין חילוק ע"ש ומכאן מוכח דתד"ר קליש מחד"ר. והר"מ פ"ח מהמעה"ק מביא דינים אלו וכ' גבי בגד אף על פי שטמא מדבריהם מכל מקום מפני מצות כיבוס מכניסו ואח"ז גבי כ"ח כ' נוקבו בכדי שורש קטן כדי שיטהר נראה מדבריו דבכדי ש"ק טהור לגמרי אם כן מה שיכולין לעשות בהיתר לגמרי עבדינן. אך עי' תוס' בסוגיא הכריחו דאף דניקב בש"ק טמא מדרבנן וכ"נ מדברי הר"מ פי"ט מה' כלים עכצ"ל שיש חילוק בין חד"ר לתד"ר. והנה ענין זה דכ"ח איך נטהר צריך אריכות ואין כאן מקומו. ונ"ל לשיטת הר"מ דא"ח על הכנסת כלים טמאים רק אם הם אה"ט ולא ראשון אם כן כ"ש כלי שהיא ט"י דט"י קיל מראשון דאינו מטמא חולין רק פוסל התרומה כדין שני ועוד דינים ע' בהשא"ה אם כן בודאי א"ח על כלי ט"י מלקות אם הכניס לעזרה אך אם מכניס אדם ט"י כיון דט"י חייב כרת בנכנס לעזרה ה"ל כטמא גמור והמכניסו ג"כ חייב כנ"ל ולדעת הראב"ד נ"ל דחייב מלקות אף על כלי טב"י כיון דאסור להכניסו ח"מ כנ"פ. וכבר כתבנו אף לדעת הראב"ד דחייב על כ"ר מכל מקום בכ"ח כ"ע מודים דפטור כיון שאינו נעשה אה"ט והוא רק איסור דרבנן והיא הלכה פסוקה כאן ובנדה ואין קושי' על הראב"ד שאינו מביא דהוא אינו פוסק בהשגות רק מגיה על הר"מ. ופשוט דאוכלים טמאים ג"כ אין איסור תורה כמו כ"ח דאוכלים ומשקים ג"כ אינם נעשים אה"ט כידוע וז"פ. והנה מה שמבואר הדין דכלי נחושת שנטמא חוץ לעזרה דפוחתו ומכניסו ול"ק למה לא יטבול אותו וטב"י מותר להכניס לדעת הר"מ כמ"ש דאפשר דמיירי בט"מ דצריך להמתין שבעה ימים וזה מ"ע של מריק' ולמה ישהה אך אם נטמא בטומאה אחרת בודאי יוכל לטבול או דמיירי דאין לו מקוה וזה לפחות יוכל לעשות תיכף וז"פ. והנה כל הטמאים מן התורה שכתבנו דחייבים על ב"מ אפילו אם טבלו כ"ז שלא הע"ש ה"ל טב"י וטב"י ג"כ חייב במחנה שכינה ומח"כ דעת הר"מ כאן דא"ח על ב"מ והראב"ד השיג עליו וסובר דח"כ וקרבן ולברר טעם פלוגתתן הוא אריכו' גדול ועיין בכסף משנה כאן. וביאה במקצ' כגון שהכניס הטמא ידו לעזר' דעת הר"מ דאינו אסור מן התורה רק מדרבנן ודעת הראב"ד שהוא מן התורה ולוקין רק אין בו כרת ועי' בכ"מ ומבואר שם בזבחים גבי מעיל שנטמא דמכניס בעזרה פחות מגע"ג ועי' רש"י כיון דאין בו שיעור טומאה ופשוט דה"ה לכל הכלים דאין איסור תורה אם מכניס שיעור שאינו מקבל טומאה וע' תוס' שם שכתבו אף למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה מכל מקום דוק' גבי אדם אבל במקום דיכול לחתוך כגון כלים ובגדים ד"ה ביאה במקצת ל"ש ביאה מן התורה ע"ש.