מנחת חינוך · סימן שס״ג, א׳

שנמנע כל טמא כו'. הדינים מבוארים בר"מ פ"ג מהב"מ ושם מבואר דינים מהג' מחנות ובהרהמ"ח מבואר דין מחנה לויה במצוה תקס"ה פ' תצא ואנחנו נכתוב כאן דין כל המחנות שהוא ענין א' ונכתוב בקיצור כדרכינו בעזהשי"ת. כל אדם הנוגע בטומאה שטמא מן התורה כגון באב הטומאה והוא ראשון דאין אדם נעשה שני לטומאה מן התורה בשום אופן רק ראשון ואיזה טומאות מטמאים אדם מן התורה עיין ר"מ ה' שאה"ט או שנטמא במשא באותם אה"ט המטמאין במשא ומכ"ש כשהוא אב הטומא' כגון שנגע במת. (אך בטומאת מת יש תנאים כמבואר בסמוך בס"ד) או שטמא בטומאות היוצאים מגופו הן שהוא אה"ט כגון מצורע וזב וזבה נדות ויולדות והן ראשון כגון בע"ק. הכלל באיזה ענין שהוא טמא מן התורה אם נכנס למחנה שכינ' עובר בעשה כנז' במצוה הקודמת ועובר בלאו ועונשו במזיד כרת. ואם התרו בו חייב מלקות ובשוגג חייב קרבן עולה ויורד בין זכר או נקבה וכל אישי ישראל בכלל זה חוץ מחרש שוטה וקטן כמו בכה"ת ועכו"ם אינם בכלל זה כי אין להם שום טומאה מן התורה כמבואר בר"מ ספ"א מהט"מ וידוע לכל תלמיד וא"צ להאריך רק מד"ס הם כזבים ונ"מ אם מכניס עכו"ם טמא א"ח כי מן התורה אינו טמא כלל. והן בנכנס בעצמו והן בהכניס אדם טמא במקדש חייב המכניס כ"ה בר"מ כאן אם כן המכניס אפילו חרש שוטה וקטן טמאים חייב המכניס. ודין זה דחייב המכניס יצא להר"מ מהש"ס דעירובין דק"ד ע"ב אמר רב טבי בר קיסנא א"ש המכניס טמא שרץ למקדש חייב שרץ עצמו כו' מבואר דהמכניס טמא למקדש חייב וסתם חייב היינו כדינו וסובר הר"מ דטמא שרץ היינו אדם טמא ורש"י פי' שם המכניס טמא שרץ כלי שנטמא בשרץ חייב פירש"י חטאת בשוגג וכרת במזיד. והנה ד' רש"י תמוהים דעל כלים טמאים המכניס אינו חייב כרת וחטאת רק מלקות כמבואר כאן בר"מ והוא מת"כ דעל הכנסת כלים טמאים א"ח כרת וחטאת וכ"כ הראב"ד וכבר עמד בזה הגר"א בהגהותיו שם וכן תמה התי"ט פ"ד דנדה ד"ה נאמן. אך ג"ז צ"ע על רש"י למה כ' כלים ולא כ' אדם טמא כהר"מ וגם הראב"ד כ' על הר"מ ומאחר שעל כיבוס בגדים א"ח כרת המכניס כלי טמא למקדש למה ענוש כרת ע"כ אני אומר מה שאומר שמואל המכניס טמא שרץ חייב מלקות קאמר כו'. ואיני מבין מה מתחיל להקשות ומה מתרץ הא נוכל לומר הפשט דשמואל דאמר המכניס ט"ש היינו אדם כפי' הר"מ וחיי' כרת וכן הקשה הכסף משנה על הראב"ד. אך לפ"ד דברי רש"י צ"ע מאוד דקארי לי' מאי קארי לי' ומי הכריחו לו' דשמואל מיירי מכלי ובעזה"י יבואר אח"ז מה שנ"ל בדעת הראב"ד. וכמו שהמכניס אדם טמא חייב המכניס ה"ה במכניס טומאה עצמה כגון מת ושרץ ח"כ והר"מ מפרש הא דאמר שמואל הכניס טמא שרץ חייב היינו אדם טמא וחייב כרת והכניס שרץ עצמו פטור. ולמסקנת הש"ס דהכניס שרץ עצמו חייב ג"כ כדינו חייב כרת וקרבן כ"ה בר"מ כאן וכ"ז בנכנס טמא או מכניס אדם טמא או שרץ עצמו אבל המכניס כלים טמאים למקדש כ' הר"מ שאינו ח"כ וקרבן רק מלקות והוא מת"כ ואם לא יכבס כו' ובשרו לא ירחץ ונשא עונו על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בלאו וחייב רק מלקות והעשה והל"ת שייך גבי כלים ג"כ ע' נדה דכ"ח רק מעונש כרת נתמעט. עוד כ' הר"מ יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהם אה"ט כו' אבל בגד שהוא ראשון לטומא' אם הכניס למקדש אינו לוקה אבל מכין אותו מ"מ. דעתו שעל בגדים שהם ראשון אינו בעשה ולא תעשה רק מדרבנן אסור והראב"ד השיג עליו והלא טמא שרץ הוא ראשון וחייב והיינו לשיטתו שפי' דשמואל דאמר המכניס אדם טמא שרץ ח"כ אם כן לא נזכר כלל כלי ראשון ול"ק עליו כלל. וכלי' שעוברים עליהם מבואר בנדה דכ"ח ובת"כ רק כלים ראשונים דדעת הר"מ שפטורים עליה' אין שום השגה עליו וכ"כ הכסף משנה ובאמת כי דעת הראב"ד בהשגו' תמוהי' היאך ישיג על הר"מ שדבריו ברורים. והנה מבואר בעירובין דבעי לסייע לשמואל דהמכניס שרץ פטור דאין לו טהרה במקוה מברייתא מזכר עד נקבה כו' פרט לכלי חרס דריה"ג מ"ט לאו משום דל"ל טהרה במקוה ודחי כיון דלא נעשה אה"ט כמבואר בש"ס ור"ם. ובנדה מביא הש"ס ג"כ ברייתא זו להקשות על רב הא מבעי לי' לדין זה דפטור על כ"ח כריה"ג מחמת שאין לו טהרה במקוה וע' תוס' דל"ג מפני כו' דהא כאן בעירובין אמרינן מחמת שאינה נעשית אה"ט ע"ש ושאר כלים נתרבו שם ע"ש. והר"מ אינו מביא כאן ד"ז דכ"ח פטור והדין עמו דהוא ס"ל בכל הכלים שהוא ראשון פטור וזה ידוע שכ"ח אינם נעשים אה"ט כמבואר בש"ס ור"מ פ"ה מט"מ ובשא"ה אם כן א"צ להביא זה. אך על כל פנים קשה כיון דמבואר דריה"ג סובר למעוטי כ"ח ואין חולק עליו אדרבא הביא הש"ס לסייע ולהקשות וחזינן דלא ממעט אלא כ"ח מכלל שכל הכלי' שהם ראשונים חייב עליהם כיון שיכולים להיות אב ואי כדברי הר"מ ימעט ראשון וממילא ידעינן דא"ח על כ"ח דכ"ח אינו אב בשום פנים ע"כ מדממעט כ"ח מכלל דשאר כלים אפילו ראשון חייב וצ"ע על הכסף משנה ומ"ל שלא עמדו בזה דזה מבואר בסוגיא זו. והמ"ל תמה על הר"מ מהת"כ דדריש שם ואם לא יכבס כו' ומיירי באוכל נבלה דהבגדים הוי ראשון כו'. ואינו קו' כ"כ דדרשינן מבשרו לא ירחץ ונשא עונו הא כיבוס בגדים אפילו באה"ט אינו ח"כ ולא קאי הכיבוס בגדים כאן באוכל נבלה. ומה שהקשה מפ' בנות כותיים מביא בעצמו מה שתי' התי"ט ע"ש. וע"ש עוד שמקשה על רש"י בסנהדרין דפי' דהמכניס בגד ח"כ ועכצ"ל בת"כ שמיירי בזקן ממרא ובאמת במכניס בגד אינו ח"כ כמבואר בת"כ וא"י מאי קשי' ליה שם הלא רש"י בעירובין פי' ג"כ כמ"ש וכן רש"י בנדה עבתי"ט ואזיל לשיטתו אך בכל המקומות הללו דברי רש"י צ"ע. והנלע"ד דהר"מ יצא לו ד"ז דעל כלי ראשון א"ח מן התורה מסוגיא זו דעירובין דאמרי' דמלתא דשמואל דס"ל המכניס שרץ למקדש פטור כיון דאין לו טהרה במקוה כו' כתנאי שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה דברי ריב"ב ר"י אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה מאי לאו בהא קמפלגי דמ"ד שלא לשהות קסבר המכניס שרץ למקדש חייב ומ"ד שלא לרבות קסבר המכניס שרץ למקדש פטור והיינו למ"ד המכניס שרץ חייב אם כן גם שרץ הוא בכלל מ"ע ול"ת דשלוח ע"כ סובר דלא ישהה רק מטמא האבנט וקש' מאוד נהי דמצו' להוציא השרץ והוא עשה ולא תעשה מכל מקום אין שום אדם חייב ע"ז השהייה כי לא הכניס רק כ"א מחוייב לקיים העשה וישלחו כו' ועובר על ל"ת ג"כ ולא יטמאו כו' ועובר בשוא"ת והיאך יטמא האבנט ועובר בקו"ע על העשה ולא תעשה דשלוח כלי ג"כ הוא עשה ולא תעשה ואין עשה ולא תעשה דוחין עשה ולא תעשה כי הל"ת לא מצרפינן לדחות כמבואר בש"ס כ"פ והדברים עתיקין עי' ברי"ף פ"ב דב"מ ובפרט לשיטת רש"י דכלים טמאים חייב כרת ה"ל עשה ולא תעשה שיש בה כרת והיאך נדחית ואפילו לדעת הר"מ דאין בזה כרת על כל פנים איכא עשה ולא תעשה והיאך נדחית מפני העשה אף דיש בה כרת מכל מקום אפילו עשה שיב"כ אינו דוחה עשה ולא תעשה כמ"ש התוס' חולין ע"ח ד"ה מניין כו' הן אמת דהתוספות זבחים דף ל"ג ע"ב ד"ה לענין כתבו דעשה שיש בה כרת דוחה עשה ולא תעשה ע"ש ובסתירת דבריהם לחולין עמד בזה הגאון מוהרי"ב על הגליון שם בזבחים וגם בראש יוסף שם עמד בזה אך כיון דעכ"פ אין דבר זה מוכרח והיאך הוא פשוט דמטמא עוד כלי ובפרט אפילו לדעת התוס' בזבחים אפשר לחלק דשם אם אינו מקריב הפסת הוא בר כרת אבל כאן בודאי אין שום אדם חייב כרת אם לא הוציאו דח"כ הוא רק בנכנס או במכניס אבל בנמצא אין סברא לחייב כרת הרואה ואינו מוציאו. והנה אח"ז מבואר בגמ' דכ"ע סוברים דחייב מ"ס שהי' טומאה עדיף ומ"ס ריבוי כו' ומביאים התוס' שם ד"ה לא דר"ח גורס דכ"ע פטור כו' והקשו עליו התוס' כיון דסובר דפטור במכניס שרץ והו"ל רק איסור דרבנן והיאך ס"ל לתנא זה דמוציא בהמיינו דאיכא איסור תורה דיש לו טהרה כו' אלא גירסת הקונטרס עיקר וידוע כי הר"ח הוא גאון קדמון ובאמת היא קושיא גדולה עליו וגם אפילו אי אמרינן הגירסא חייב קשה מאד כמ"ש. ע"כ נ"ל ברור דמכאן יצא להר"מ ד"ז דעל כלי ראשון א"ח כלל בנכנס למקדש ושמואל דאמר המכניס ט"ש היינו אדם ובכלי ראשון הוא רק איסור דרבנן אם כן ניחא מאד דמ"ד המכניס שרץ [חייב] אם כן יש עשה ולא תעשה בשהייה ע"כ מוציא באבנט דאין בה רק איסור דרבנן ונדחה מפני איסור תור' והאי תנא דסובר דפטור על השרץ אם כן הוא רק מצוה דרבנן ולא דחינן דרבנן מקמי דרבנן וגם לגי' ר"ח דכ"ע פוטרים בשרץ והוא רק איסור דרבנן מכל מקום סובר דריבוי עדיף משהי' ע"כ נדחה האיסור דרבנן מפני כבוד העזרה ומכל מקום כו' כי גם הר"ח סובר כן דכלי ראשון אין בו אלא איסור דרבנן כנ"ל ברור דהר"מ הוציא זה מכאן וסתמא דש"ס היא. ומ"ש הר"מ בלשון יראה לי ידוע דרכו של רבינו בכ"מ כ"ה דאינו מפורש בש"ס כותב בלשון יראה לי והיא ראי' ברורה אף אם הת"כ יהי' להיפך הלכה כש"ס דילן נגד הת"כ כידוע ובפרט כי הקושיא מהת"כ אינה מכריח כ"כ כמ"ש למעלה וגם מצינו חבר להר"מ הר"ח שהי' גאון קדמון דס"ל כן כנ"ל ברור ונכון בס"ד דעת הר"מ.