מנחת חינוך · סימן שס״א, ג׳

וכתב הר"מ ומביאו הרהמ"ח ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמו מוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפ"ת כמשי"ת במקומו עכ"ל. ועיין במ"ל הקשה על הר"מ מהש"ס דזבחים שהבאנו לעיל דאמרינן למאי נ"מ למלקי משום לא יגאל כו'. ועיין בלחם משנה הקשה הא מבואר בתמורה דמקשה על אביי דסובר אי עביד מהני ממע"ב אדרבה לרבא תיקשי דס"ל ל"מ ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אמאי לא לקי כאן א"ו דלרבא לוקין וכ"כ התוס' שם דלרבא לוקין ע"ש שכ' דהר"מ פוסק כאביי והדברים ארוכים בזה כמ"ש לעיל דהא דרבא ס"ל ל"מ ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו אם ל"מ המעשה משום לאו זה שכתבה התורה לקי דסברא היא דל"מ משום דעבר אמימרא דרחמנא ול"מ לה מלקות אם כן אף דל"מ לקי שפיר אבל אם המעשה ל"מ אף אם לא היה לאו בדבר והתורה כתבה עוד לאו לא לקי כיון דהמעשה בטל אם כן לפמ"ש הכסף משנה דדעת הר"מ דמיירי בתם חי וא"כ אפילו אם לא כתבה כאן התורה לאו זה והי' כמו כל קדשים קלים שאין איסור במכירה מכל מקום דעת הר"מ בהלכות מעילה פ"ד דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ואם כי המ"ל תמה ע"ז הא פסק בכ"מ כריה"ג דממון בעלים הוא שערי התירוצים לא ננעלו מכל מקום הדין כך להר"מ אם כן אפילו בלא הלאו הנוסף במעשר לא הי' המכירה קיים ולא משום הלאו הזה אם כן כיון דאין המעשה קיים בל"ז לא לקי אף לרבא ומ"ש הר"מ יראה לי דהמוכר מעשר כו' אף דכתב לעיל בשלמים בלא לשון יראה לי זה הלשון קאי אלמטה כיון דהמוכר כו' ולפיכך אינו לוקה וזה שכתב בלשון יראה לי דאין לוקין אם ל"מ מעשיו בל"ז כסברתינו וזה שחידש רבינו ולא מתבאר בהדיא בש"ס כתב בלשון יראה לי כידוע דרכו של רבינו ומיושב גם כן קושית המ"ל מזבחים לפמש"ל דהסוגיא שם קאי אליבא דרשב"י דגם לאחר שחיטה בתם עובר בלאו הזה כמבואר להדיא והנה בלא הלאו היה מהני מכירתו כי אף דהר"מ ס"ל דהמוכר שלמים לא עשה כלום מכל מקום כבר כתבתי דהר"מ ס"ל בשחוט בחלק הבעלים ודאי הוי ממון בעלים דבה"א כתב כהן שקידש בחלקו אינה מקודשת מבואר דבחלק הבעלים מקודשת דהוי שלהם אם כן בזבחים כיון דלאח"ש הוא ועובר בלאו נהי דמכירתו אינו כלום מחמת העברת לאו זה כרבא דאמר ל"מ מכל מקום לוקין כיון דעבר כו' כרבא דהלכתא כוותי' ובלא הלאו הזה הי' מכירה קיימת ע"כ שפיר לקי. ואפילו לפמ"ש דהר"מ סובר דתם אפילו לאח"ש עובר בלאו דלא יגאל אם כן מיירי כאן אף לאח"ש ואמאי לא לקי אפשר לומר דס"ל אף לאח"ש ממון גבוה ואין המכירה כלום ומ"ש בהל' אישות כהן כו' אין כאן מקומו. וכן במוכר ח"כ אף בלא הלאו מכל מקום כ"ז שהוא ביד הבעלים הוא הקדש וכשבא ליד הכהן ה"ל של כהן וממילא א"י למכור דלאו שלו הוא ע"כ אין לוקין וכן במוכר יפ"ת ויתבאר בעזהשי"ת במקומו. עוד יש דין במע"ב אף היכי דנמכר כגון של יתומים או בהבלעה מכל מקום אינו נמכר באטליז ולא נשקל בליטרא אף שיש בו מום וע' תוס' בכורות כתבו שהוא מן התורה דשמא מאיזה קרא נפקא דאין נוהגין בזיון בדבר שאין הנאה להקדש. וע' זבחים ע"ה ע"ב בתוס' שם מבואר דיש סוברים שהוא מדרבנן והם הוכיחו שהוא מן התורה והר"מ הביא ד"ז בפ"א מהא"מ ואין הכרע בדבריו וע"ש שכתב סתם הדין ולא כתב דמיירי בשל יתומים והבלעה שסמך אמ"ש כאן. והרהמ"ח כתב סתם ואם הי' העצמות כו' ולא כתב במומו אפשר שסובר דאף תם הוא רק דרבנן אם כן מותר לאח"ש אפילו בתם כמ"ש לעיל. והנה מתנה אינו עובר דמכר כתיב ומתנה אינה בכלל כמ"ש כ"פ: