מנחת חינוך · סימן שס״א, ב׳

ודין בע"מ חי אי עובר בלאו כאן בש"ס אינו מבואר זה דמיירי משחוט אבל בע"מ אפשר בחי דעוברים וגם למה דיליף רבא לא יגאל מתמורה ותמורה הוא בבע"מ ג"כ אם כן הלאו דלא יגאל ג"כ בבע"מ וכ"ש לרשב"י דיליף מן תזבח ושם מיירי בבע"מ ומבואר דאין בו ברכה מחיים אלא לאח"ש היינו דאינו נמכר מחיים מפורש דבע"מ ג"כ עובר מחיים ולא ראיתי שום חולק והכסף משנה הבאנו לעיל כ' דהוא רק מדרבנן ובאמת מהש"ס מבואר דהוא מן התורה דרשב"י ודאי ס"ל כן וגם לרבא דאתקש לתמורה ותמורה נוהג בבע"מ ג"כ ולפנינו יבואר ודברי הכסף משנה צ"ע דכתב דמה"ת לא נאסר אלא תמים חי דומיא דתמורה ואיני מבין דגם גבי בע"מ נוהג תמורה כמבואר בה' תמורה. וז"ל הר"מ כאן מע"ב אסור למכרו כשהוא תמים שנאמר לא יגאל כו' ובה"ו כתב מד"ס שאסור למכרו בע"מ ואפילו שחוט כו' מבואר מדבריו ג"כ דדוקא תם אסור מן התורה אבל בע"מ מותר מן התורה ובאמת א"י מהיכן יצא זה לרבינו דלרשב"י נראה דאסור מן התורה וגם לרבא מחמת ההיקש כמ"ש ומהיכן יצא לרבינו דבע"מ חי הוא רק איסור דרבנן וגם מ"ש אסור למכרו כשהוא תמים כו' אינו מבואר חי דוקא נראה דאף שחוט עובר בתם כו' גם אח"ז כתב מע"ב של יתומים שנשחט במומו מותר למכרו כו' מפני הש"א מבואר בדבריו דוקא בע"מ שחוט מותר מפני הש"א אבל תם לא ואם הוא דרבנן בשחוט בתם ג"כ ה"ל ג"כ בתם שחוט להתיר מפני הש"א ליתומים. ואח"ז כתב דמע"ב שנשחט במומו דמותר למכור עורו כו' ומבליע ומוכר הבשר בהבלעה מבואר דתם שחוט אסור בהבלעה גם כן נראה דהוא מן התורה בתם אפילו שחוט וכבר כתבתי לדעת הר"מ מע"ב הוי של בעלים עכצ"ל דלאו לא יגאל קאי על תם בכ"ע. ע"כ נראה שדעת הר"מ שאין חילוק רק בין תם לבע"מ דתם אף לאח"ש עובר בלאו ובע"מ אפילו מחיים מן התורה מותר ובאמת ד"ז דבע"מ א"ע בלאו אף מחיים דברים תמוהים לענ"ד כמ"ש דרשב"י דנפ"ל מן רק בכל אות נפשך כו' מפורש דבע"מ מחיים עובר ולא ראינו מי שנחלק עליו דגם רבא דיליף מהיקישא דתמורה ומחיים עושה תמורה אפילו בע"מ אם כן ה"ה עובר בלא יגאל מחיים אפילו בע"מ. אך מ"ש דתם עובר אפילו לאח"ש נ"ל דהר"ם פוסק כרשב"י דיליף מן רק כו' ושם מיירי בבע"מ דוקא אבל תם אפילו בשחוט חייב אף דרבא ור"א סוברים הלימוד מן תמורה ולדבריהם שחוט אפילו תם מותר מן התורה מכל מקום כיון דהש"ס בזבחים מקשה גם כן למאי נ"מ למלקי משום לא יגאל אף בשחוט חזינן דסובר כרשב"י ע"כ פוסק הר"מ כן. אבל דברי הכסף משנה דנראה מדבריו דהר"מ סובר דאינו עובר רק בתם חי צ"ע דנראה מד' הר"מ כמ"ש דאף בתם שחוט עובר בלאו הזה.