מנחת חינוך · סימן ש״ס, ט׳

ומע"ב נוהג בארץ ובח"ל בכ"ז בפני הבית ושלא בפני הבית מד"ת ומבואר דנוהג בכ"מ והמעשר קדוש אפילו להקריב בבהמ"ק ור"ע סובר דמעשר בהמה בח"ל אינו חייב להקריב ואין מקריבין בבהמ"ק רק קדוש ונאכל במומו וכן ס"ל לר"ע גבי בכור מח"ל דאינו נקרב רק יאכל במומו ויליף רק מהיקישא דמעשר דגן עיין כאן בבכורות דף נ"ג והר"מ פ"א כאן גבי בכור פסק כר"ע דאין מקריבין בכור מח"ל וכאן סתם דנוהג בח"ל נרא' אף להקריב והלחם משנה פ"א עמד בזה ומביא בשם הסמ"ג דגם במעשר פוסק כר"ע ועיין לעיל מצוה רפ"ז כתב למאן דפוסק כר"ע אם כן לדעת הר"מ פ"א מה' תרומות והסמ"ג סובר כותי' דתרומות ומעשרות אינו נוהג האידנא בא"י ואף בזמן בית שני לא היה נוהג אם כן לדעת הר"מ לא היו מקריבין שום בכור בב"ש אפילו אותם הנולדים בארץ כיון דאינו חייב במעשר דגן ולדעת הסמ"ג אף מעשר לא הי' קרב ומכל מקום היו מעשרין בזמן הבית וגם ראב"ע הי' מעשר עד דבטלי' דמ"מ הוא מ"ע לעשר להיות קדוש בקדושת מעשר ונאכל במומו. ומכל מקום צ"ע מאד לומר שלא הקריבו בב"ש שום בכור ומעשר. ואני מסופק בדעת ר"ע ולהסמ"ג הלכה כמותו אי תלוי הדבר בלידה דבהמות הנולדים בח"ל אין המעשר שלהם נקרב כמו בכור דנולד בח"ל אין מקריבין. או אפשר דתלוי היכי דחל עליו הקדושה ובכור דקדושתו מרחם וחל עליו הקדושה בח"ל אינו נקרב ה"ה במעשר אם נתעשר בח"ל אין מקרבין דבעת חלות הקדושה הי' בח"ל ולא חל קדושה להקריב אבל הנולדים בח"ל והביאום לא"י ועישרן שם נקרב ג"כ ואינו תלוי בלידה כלל רק בעת חלות הקדושה וכ"נ מלשון הברייתא כאן דר"ע אומר יכול יביא אדם מעשר בהמה מח"ל ויקריבנו ת"ל נראה דהוא מעשר מח"ל שחל עליו בח"ל שם מעשר. ונלע"ד דלא אזלינן בתר הלידה ולא בתר המעשר כיון דכל עיקר טעמא של ר"ע דמקיש מע"ב למעשר דגן ובמעשר דגן דבח"ל פטור ובא"י חייב אין הדבר תלוי בגידול ולא מקום המעשר רק מקום שנקבע למעשר עיין ר"מ פ"א מה' תרומות הכ"ב ובכ"מ שם והעולה מדבריו דפירות ח"ל שנכנסו לא"י קודם שנקבעו למעשרות ונקבעו בא"י חייבים בתו"מ מן התורה ואם נקבעו בח"ל למעשר ואח"ז נכנסו לא"י פטורים מן התורה וכן להיפוך בפירות א"י שיצאו ח"ל ונגמרו בח"ל פטור אבל אם נקבעו בא"י חייב אף על פי שיצאו ח"ל דחיוב לא נפקע ע"ש במ"ל אם כן במעשר דגן דתלוי החיוב והפטור בא"י ובח"ל אזלינן בתר מקום שנתחייב דאם נקבע בא"י חייב ובח"ל פטור אם כן ה"ה מע"ב לר"ע דמקיש למעשר דגן דיש חילוק בין א"י לח"ל ג"כ תלוי בזמן החיוב אם נולדו בח"ל וגם עברו שמונה ימים בחוץ לארץ וא"כ הקביעות למעשר הי' בפטור פרח מיני' החיוב אף על פי שנכנסו אח"כ לא"י פטורים דפרח מיני' החיוב אך אם נכנסו מח"ז לא"י ובא"י נתמלאו הימים ה"ל נקבעו בא"י אף על פי שנולדו בח"ל חייבים וכן להיפך אם נולדו בא"י ויצאו מח"ז לח"ל ונתמלאו ימיהם בח"ל פטורים כמו מעשר דגן שיצאו לח"ל ונקבעו בח"ל פטורים אף שהי' הגידול בארץ ישראל אבל אם נקבעו בא"י חייבים אף שיצאו לח"ל הכלל כיון דמקשינן למעשר דגן ממקום דמייתינן מעשר דגן שם אתה מביא מע"ב ומעשר דגן בא מח"ל ג"כ בנכנסו לא"י. הכלל ההיקש ממקום שחייב מעשר דגן כן מעשר בהמה אם כן במעשר דגן אזלינן בתר מקום דאקבע דבתר דאקבע בפטור אין חל החיוב וכן להיפך אם כן ה"ה מע"ב גם כן בחוץ לארץ לא נתחייבו בזמן שחל עליהם החיוב ופטורים אף בנכנסו לארץ ועישרו בארץ אינו מעשר כיון דפרח החיוב בח"ל. ואם נתחייבו בא"י חל עליהם החיוב וחייבים אף ביצאו חוץ לארץ לגמרי כמעשר דגן ולא תלוי בלידה ובמעשר רק מקום שנתחייב כמו מעשר דגן כנל"ב בלי פקפוק. וכ"ז לענין להקריב כי לענין קדוש קדוש גם כן בחוץ לארץ רק קדוש לענין להקריב תלוי במקום שהגיע לזמן חיוב כנ"ל. ולפמ"ש כאן נראה גם כן דהצד הראשון שכתבתי בדעת ר"ח לעיל הוא הנכון הא דישראלים חייבים וכהנים פטורים תלוי באיזה מקום הגיע זמן החיוב דאם נולדו ביד ישראל ושהו ח' ימים ביד ישראל ואחר כך הוריש לבן בתו כהן חייבים במעשר וצריך הכהן לעשר כמו שנפל לכהן פ"ח מישראל דלא פקעה הקדושה אף על פי דכהן פטור ה"נ לא פקע החיוב ואם נפלו בירושה ועדיין הם מח"ז לא חל החיוב ביד כהן במשלם הזמן ביד כהן וכן להיפוך אם נפל לישראל ירושה מאבי אמו כהן אם היה לאחר זמן נפטרו ביד הכהן ופרח מיניה חובת מעשר. ואם נפלו לידו מחוסר זמן נתחייבו ביד ישראל וחייבים במעשר ומיושבים שני הגמרות דב"ק ע"כ איירי דבא ליד כהן לאחר החיוב דאי לאו הכי במחוסר זמן ל"ש לקוח אם הן שפיר אי יורש הוי חייב במעשר דנתחייבו קודם שבא לידו ולא פקע החיוב וגם בבכורות ניחא דאם בא ליד כהן (הסיים) מחוסר זמן דל"ש לקוח אם כן פטור דכהן פטור ואי לאחר זמן הו"ל לקוח כמ"ש לעיל וא"צ לכפול. ואע"פ שנוהג בכ"מ הן להקריב או לאכול במומו לכל חד כדאית ליה וכן נוהג בכ"ז מכל מקום לאחר חורבן הבית בטלו חכמינו זכרונם לברכה המצוה הזאת מפני התקלה ואסרו לעשר בהמה בזה"ז והר"מ כ' דהתקלה משום שחיטת קדשים בחוץ והוא איסור כרת ולפמ"ש לדעת הסמ"ג דפוסק כר"ע דממקום שאין מביאין מעד"ג אין מקריבין מע"ב וג"כ פוסק דאפילו בא"י בזה"ז ואפילו מזמן עזרא היה פטור מתו"מ אם כן כל מע"ב בזה"ז אינו ראוי להקרבה אפילו אם יבנה בהמ"ק וכל שא"ר להקרבה א"ח כרת משום ש"ח כמבואר בש"ס ור"מ דכל שא"ר לפתח א"מ א"ח משום ש"ח. צ"ל דהתקלה כיון דאינו ראוי לשחטו ולאכלו רק במום אתי לידי תקלה בגו"ע וגם אפשר שחיט לי' בלא מום נהי דא"ח כרת איסורא איכא והא דל"ג גם בזמן המקדש דהיינו בב"ש כקושית הש"ס א"ה מעיקרא נמי עיין לעיל מצוה רפ"ז כ' הפשט בגמ' ע"ש. וגם בזמן המקדש היו בקיאין בהנהגות קדשים כמ"ש התוס' גבי ח"כ. ואם עבר ועישר הוי מעשר ויעשה כמבואר גבי אין מקדישין בזה"ז וכתבנו לעיל ע"ש. וע' תוס' שהקשו היאך הי' ראב"ע מעשר בכל שתא והא בחורבן הבית לא היה לכל היותר אלא בן י"ד או בן ט"ו ותירצו כמה תי' ותי' א' דאפוטרופס הי' מעשר בקטנותו וע' שו"ת ח"צ סי' ל"ג פלפל היאך הי' מעשר והא אפוטרופס אינו מעשר ומניח רק לאכול וכי (הי') ראב"ע היה מאכלו ק"כ אלפים עגלים בכל שנה ע"ש מה שפלפל בזה. ומע"ב אינו טובל וחז"ל תקנו הגרנות במע"ב עיין ר"מ באיזה ימים הם ולא רציתי להאריך בזה. ובמה שהקשיתי לעיל איך אמרינן בבכורות אהא דנכנסין לדיר להתעשר פדיון פ"ח א"א לומר בבא ליד כהן הא הוי לקוח דלמא איירי במח"ז דלא חל לקוח אפשר דלכ"ע מקשה ורשב"י סובר כאן דמח"ז נכנס לדיר להתעשר וחל ג"כ שם לקוח במח"ז אך כבר יישבתי לדעת ר"ח והוא נכון: