מנחת חינוך · סימן ש״ס, ח׳

והנה כל אישי ישראל החייבים במצות חייבים במצוה זו הן אנשים ונשים כהנים כו' ובמ"ל מביא בשם הר"ח שדעתו דכהנים פטורים ממעשר בהמה ומביא בשם הרשב"א שהקשה עליו מהא דראב"ע דהי' מעשר תריסר אלפי עגלא בכ"ש עי' בשבת ובביצה וראב"ע כהן הי' וזה אינו קושיא כי התוס' הביאו שם פי' א' דהי' מעשר ארנונא למלך ואפשר דהר"ח סובר כן וגם הערוך שמביא המ"ל פי' ג"כ כפי' הר"ח. וע"ש במ"ל הקשה על הר"ח מהש"ס דב"ק דמבואר דאבעי' בכהן שנפלו לו טלאים מגזל הגר אי יורשים הוו וחייבים במעשר או הוי לקוח ופטור ומסקינן דהוי לקוח ופטור כמ"ש למעלה אלמא אי יורשים חייבים חזינן דכהנים חייבים והניח בצ"ע. ולע"ד לא קשיא דדעת הר"ח דכהנים פטורים היינו הנולדים אצלו אבל מה שנפלו לו אי אמרינן יורש הוא כיון שכבר נתחייבו אצל ישראל לא מיפקע אף על פי שבא ליד כהן וכאן מיירי שבא ליד כהן אח"ז דאם בא לידו מח"ז לא הוי לקוח אלא אחר זמן וכבר נתחייבו לא פקע רק מטעם לקוח. אבל יורש חייב הכהן אף לדעת ר"ח והוי כפטר חמור דהנולד אצל כהן פטור דכהנים פטורי' כמבואר בש"ס ור"מ ה' ביכורים מכל מקום ישראל הנותן לכהן פ"ח צריך הכהן לפדות ויש לו אצל הכהן ג"כ כל דין פ"ח ע"ש ולא פטרה התורה רק הנולדים אצל הכהן ה"נ לדעת הר"ח לא פטרה התורה אלא הנולדים אצלו. ויותר נ"ל דאף בבא ליד כהן מח"ז מיד הישראל מכל מקום כיון דהיה בא ליד חיוב ביד ישראל חייב הכהן ואינו פוטר לדעת ר"ח רק בנולד אצלו כמו פ"ח ובפ' ראשית הגז לפר"ח כהן היינו בכור חייב הכהן בנולד אצלו ובמעשר פטור בנולד אצלו אבל בלא נולד אצלו מודה הר"ח דחייבים וא"כ אין לנו ראיה נצחת לדחות ד' ר"ח וכל דבריו קבלה כידוע וקשה לחלוק עליו בלא ראיה ברורה ובפרט שבעל הערוך סובר ג"כ כותיה אך דעת הר"מ והרהמ"ח בפירוש דנוהג בכהנים ג"כ. ולפמ"ש ל"ק ג"כ לדעת הר"ח מהש"ס דבכורות שהבאנו לעיל א"א לומר בבא ליד כהן שהרי הלקוח כו' מבואר דאי לאו משום לקוח חייב במעשר ג"כ כיון דלא נולדו אצלו וז"פ. ולפמ"ש תחלה דאפשר דוקא אם בא ליד כהן לאחר שנתחייב במעשר לא פקע ביד כהן גם כן אבל אם בא ליד כהן מח"ז פטור לדעת ר"ח כמו הנולדים אצלו ול"ק מש"ס דב"ק דשם מיירי בנפלו לו בחיוב לאח"ז דאי מח"ז אף לקוח חייב ע"כ האבעיא לאח"ז ושפיר אם יורשים הוי חייב בכהן ג"כ. ובזה אפשר ליישב מה שהקשיתי לעיל על המהרי"ט שבמח"ז פודין פ"ח מאי אמרי' אהא דנכנסין לדיר להתעשר א"א לומר בבא ליד הכהן הרי שנינו הלקוח כו' ובאמת אפשר שבא ליד הכהן מח"ז ולפמ"ש דאי בא לכהן מח"ז אם כן פטור ממעשר דכהן פטור לדעת הר"ח אם בא לידו קודם שנתחייב. ואפשר שמחמת קושיא זאת יצא להר"ח דכהן פטור ומכל מקום מ"ש באחרונה דדעת הר"ח נראה דוקא נולדו אצלו ממש נראה לי יותר וקושיא זו שערי התירוצים לא ננעלו. וסברא זו דלא נפקע המעשר מבואר קצת כעין זה בבכורות י"ג ע"ב ואין צריך לראי' שהדברים נראין מסברא בדעת הר"ח ול"ק עליו שום קושיא כנ"ל. ושוטה וחרש אינם בני מצוה ופטורים ממצוה זו ואפילו עשרו אין במעשיהם כלום וכן קטן כמו בכה"ת ונ"ל אפילו קטן מופלא סל"א דהקדשו הקדש היינו דוקא בדבר הקדוש בדיבור פה דילפינן איש כי יפליא כו' וילפינן נדרים ושבועות ונדרי הקדש. אבל זה דאינו תלוי בדיבור ואין זה נדר רק דהתורה חייבה במצוה והתורה קידשה המעשר אם כן כיון דא"ח במצוה זו וכל מעשיו אינו כלום ג"כ המעשר אינו מעשר כמו בכהת"כ (וא"ד לקטן שיש לו מעשה וק"ל). ואל יקשה לך מ"ש כאן דל"מ מופלא הסל"א גם מ"ש לעיל דל"מ שאלה מהא דמבואר בנדרים פ"ב דמעשר בהמה הוי דבר הנדור לענין דיכול להתפיס בו אינו ראיה דהא שם חלה ותרומה אינו דבר הנדור אף דאיתא בשאלה ומופלא סל"א אך שם טעמים אחרים יש ע"ש בראשונים ובר"מ פ"ב מהלכות נדרים אבל לענין שאלה ומופלא נ"ל כמ"ש. ועכו"ם אם מעשר אם חל עיין זבחים דף מ"ה ע"א ותמורה ד"ג דמבואר דאתקש למעשר דגן ול"ש מעשר בהמה בעכו"ם. ועוד יש טעם אחר ע"ש וע' תוס' בכורות דף נ"ט וער"מ פ"ג מה' מעה"ק הכלל דנראה מהש"ס דאין חל קדושה על מעשר כלל גבי עכו"ם ע"ש. ומ"ש לעיל דמעשר בהמה אינו בשאלה עיין שבועות פ"ג דמוקמינן המשנה יש אוכל כו' אמרינן הא אוקמינן בבכור דליתא בשאלה ול"א במעשר ג"כ היינו כיון דקודם לזה אוקמינן בבכור דקדושתו מרחם ע"כ אמרינן הא אוקמי' בבכור כו' ע"ש.