מנחת חינוך · סימן ש״ס, ז׳

וכיצד מעשר אם היה לו י' טלאים ולקח א' לא נתקדש כי צ"ל ע"י מנין ולכתחל' כונסן לדיר כו' מנאן רבוצים כו' והעשירי סוקרו בסיקרא ואומר ה"ז מעשר לא סקרו ולא קרא שם מכל מקום קדוש כי העשירי בעצמו נתקדש וכן אם יצאו תשעה והעשירי נשאר בדיר ולא יצא או מת כולם פטורים ואם לא יצא מכל מקום העשירי הוא קודש ע' ש"ס ור"מ ואין כאן מקומו לבאר פרטי הדינים. והעשירי מקדש א' לפניה וא' לאחריה לא יותר וד"ז מפי הקבלה כיצד אם קרא לתשיעי עשירי אף שקרא לעשירי ג"כ עשירי מכל מקום נתקדש התשיעי אך אינו קרב על גבי המזבח אלא נאכל במום ואם קרא להי"א עשירי הדין כך אם קרא לעשירי עשירי או אפילו לא קרא לו שם כלל כיון דלא עקר שם עשירי בפירוש אף דקרא להי"א עשירי לא נתקדש הי"א כלל. אך אם עקר שם העשירי מהעשירי כגון שקרא לעשירי תשיעי וקרא להי"א עשירי אזי נתקדש הי"א ג"כ וקרב שלמים וטעונה נסכים כשלמים ואין עושה תמורה דזה עצמו הוא כתמורה ואין תמורה עושה תמורה והעשירי הוא לעולם מעשר לפיכך אם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי שלשתן מקודשי' הט' שקורא עשירי אינו קרב רק נאכל במומו והעשירי הוא מעשר והי"א הוא שלמים כ"ה גזירת הכתוב אך שלאחריו אינו מתקדש רק אם עקר בפירוש שם העשירי מהעשירי ואם לא עקר בפירוש אין הי"א מתקדש כלל ודוקא א' למעלה וא' למטה אבל יותר מזה כגון השמיני והי"ב אין מתקדשין כלל ודין זה הן בכונה והן בטעות מקודשים כנ"ל. ואם עשה שליח לעשר והשליח עשה כן אינו מקודש לא הט' ולא הי"א דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והלכה כר"פ ע"ש. ונ"פ (ע' טורי אבן ר"ה דף כ"ח כתב להיפוך דמהני שאלה במעשר בהמה) דעל מעשר א"י הבעלים לשאול עליו דכל התרומות וקדשים דיכולים לשאול הוא כיון דע"י דיבורו הוא קדוש יכול לשאול עליו כמו שפירש"י בכ"מ ועש"ך ח"מ סי' רנ"ה אבל כאן דעשירי מאליו קדוש וכ"ה גזירת הכתוב דבמנין העשירי הוא קדיש ולא ע"י אמירתו לא תהני כלל שאלה כנ"ב. ועיין מ"ש לקמן ד"ה ושמטה דלא תקשי מנדרים דמע"ב דבר הנדור ע"ש. וגם הט' והי"א אף שע"י אמירתו נעשה הקדש שקרא שם מכל מקום כיון דחל עליהם שם הקדש אפילו בטעות אם כן ל"מ שאלה כמו שאין שאלה בתמורה כמבואר פ"ד דנדרים והכסף משנה כתב דהוא מה"ט כיון דתמורה הוא אפילו בטעות והבאנו לעיל אם כן כאן ג"כ ל"מ שאלה כנ"פ ועי' נזיר ל"א ול"ב. והנה במ"ש לעיל דאם עשה שליח לעשר לו והשליח קרא להט' יו"ד או להי"א אינו קדיש דא"ל לתקוני כו' בגמרא סוף בכורות ובר"מ כאן. ומזה מבואר דאם עשה שליח בפירוש לעשות כן דגם בכונה הוא קדיש כמ"ש הר"מ הם קדושים הט' והי"א. ומזה קשה להרי"ט שהבאתי דס"ל דא"י להקדיש ע"י שליח דמילי לא ממסרי עי' לעיל במצות תמורה הא כאן מבואר דיכול להקדיש ע"י שליח דדוקא מטעם זה דלתקוני בטל השליחות אבל בעשה שליחות לעשות זה הם קדושים וזהו רק ע"י דיבורו הרי דיכול להקדיש ע"י שליח. וממעשר עצמו דהוא ע"י שליח ל"ק דאינו ע"י דיבורו כמ"ש לעיל אבל מהנוספים דהוא ע"י קריאת שם דוקא ע"י דיבור קשה. ומבואר בש"ס דאם מנה ויצאו שנים בתשיעי וקראן תשיעי מעשר וחולין מעורבים דהתשיעי לא נתקדש דהא קרא ט' והעשירי מאליו נתקדש וא"י איזה ע"כ יאכלו במומן לבעלים ואסורים בגו"ע כ"א מספק. ופשוט דהגוזז והעובד בכ"א אין לוקין דהוא ספק. קראן עשירי אם כן התשיעי גם כן נתקדש לאכול במום והעשירי הוא מעשר אם כן עשירי ותשיעי מעורבין זב"ז ונאכלין במומן והגוזז או העובד חייב על כ"א דכ"א מקודש רק דאין נקרבים וימתין עד שיפול מום. והר"מ כלל שני הדינים ביחד וכתב אם יצאו בתשיעי בין שקרא שניהם עשירי או תשיעי שניהם מקודשים ויאכלו במומן כו' ובאמת יש חילוק דאם קרא תשיעי אין לוקין על א' דהוי ספק כ"א, וקרא עשירי לוקין על כ"א דשניהם מקודשים ועיין בלח"מ. ואם יצאו שנים בעשירי אם קראן עשירי אם כן א' הוא מעשר והי"א הוא שלמים דקרא עליו שם עשירי וא"י איזה הוא הרי הם כמעשר ושלמי' שנתערבו דאין קריבין כמבואר פ' התערובות דשלמים צריך סמיכה וגם חלוקין במתנות רק ימתין עד שיפול מום ויפדה השלמים בכ"מ שהוא ונאכל כחומרות מעשר דאין נמכרין באטליז כו' וכ"ה כאן בר"מ דהם כמעשר ושלמים שנתערבו דיאכלו במומן ועיין רש"י בכורות דף ס' ע"ב ד"ה עשירי ואחד עשר מעורבין כתב ז"ל כלומר מעשר גמור וי"א קודש הוי מעורבין כו' ומשום די"א כו' קרב שלמים לכך יקרבו שניהם ויאכלו כחומר קודש שבהם דטעונין שתי מתנות והרמת חזה ושוק כמו שלמים עכ"ל. ודבריו תמוהין דהיא משנה וגמרא מפורשת בפ' התערובות דשלמים שנתערבו במעשר אינן קרבים רק ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כחומר מעשר כי מעשר בע"מ חמור דאינו נשקל כו' ואיך כתב רש"י דקריבין וצריך עיון גדול. הן אמת דבש"ס הנ"ל מביא פלוגתא ע"ז משלש ברייתות ח"א יקרבו וח"א ירעו וח"א ימותו אם כן י"ל דרש"י נקט כברייתא דיקרבו ומכל מקום צ"ע על רש"י כיון דאוקמי' ברייתא דיקרבו כר"ש דמביאין קדשים לבית הפסול ולית הלכתא כותיה למה שנה כאן משנתו כברייתא זו על כל פנים הו"ל לפרש דפלוגתא היא ולא לסתום וצ"ע. ובקראן עשירי דעשירי [מעשר] וי"א קודש כמ"ש אע"ג דלא נעקר שם העשירי מהעשירי וקי"ל דבלא נעקר שם העשירי אין הי"א קדוש מכל מקום כיון שהוא בב"א שניהם קדוש וע' תוס' דף י"ז אף על פי דאמרינן א"א לצמצם מכל מקום ה"ל לענין זה כב"א ע"ש. ויש עוד שנפטרו מן המעשר כגון מנין הראוי שהכניס עשרה טלאים לדיר ויצאו קצתם ומנה אותן ומת אחד מהם בתוך הדיר אף על פי שלא הפריש המעשר שהרי לא יצאו כולם מכל מקום המנויין פטורין כיון שהיה ראוי להפריש עליהם וזה ילפינן מקרא אשר יעבור ולא שכבר עבר ויש עוד דינים מסתעפים מזה עיין ר"מ ואם מת א' מן המנויין מונה כדרכו ומקדש העשירי ער"מ. ואם אחד מן הפטורים נתערב כבר כתבנו לעיל דכולם פטורים מחמת עשירי ודאי כו' עיין לעיל.