מנחת חינוך · סימן ש״ס, ה׳

ואינו נוהג במוקדשין ומקשה הש"ס פשיטא לאו דידי' הוא ומתרץ בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כו' ויליף לה מדכתיב יהיה קודש כו' והר"מ סתם וכתב דאינו נוהג במוקדשין וזה פשיטא וצ"ל דס"ל כריה"ג ומה שקשים פסקי ר"מ אהדדי עלח"מ כאן ובמ"ל ה' מעילה. ומבואר בגמ' דכתב רחמנא יהי' קודש כו' הא לא"ה ה"א חיילא קדושת מעשר כו' למאי נ"מ פירש"י אי הוי חייל קדושת מעשר כו' הא לא חמיר מעשר משלמי' ומתרץ לעבור בלא ימכר כו'. ולכאורה קשה אי לאו קרא ה"א דחייב במעשר ומי שיש לו טלאים תשעה וזה השלמים עשירי הי' חייב להכניס לדיר כו' ומיעטה התורה דפטור ואינו מצטרף כמו הנהו דלעיל לקוח כו' וצ"ל דסברת הש"ס כיון דלא חל קדושת מעשר ממילא פטור מט"ז או דהאמת משני דמעשר חמור וחל מחמת לא ימכר כו'. והנה מבואר במשנה בחולין ובבכורות לענין פסהמ"ק שנפדו לענין אי חייבים בבכורה ובמתנות ושאר דינים ומובא בר"מ כ"א על מקומו ואינו מבואר אם חייב במעשר כיון דאינו קדוש עתה לגמרי לא אתמעט מיהי' קדוש ולא שכבר קדוש או אפשר כיון שהיה פ"א קדוש ילפינן ולא שכבר קדוש וגם היאך הדין בקדם מום קבוע להקדישן ונפדו או שהקדיש בע"מ לבה"ב ונפדו שזה עתה חולין גמורים רק הי' פ"א קדוש ולומר דילפינן מבכור אין אנו יכולים ללמוד בדבר שאינו מפורש בש"ס. ולכאורה בקדשי קדשים כיון דאקדשי' נפטר משום לקוח מ"ל מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים ול"מ מה שפדה אח"כ כמ"ש לעיל דכל שהי' פ"א לקוח נפטר לעולם. אך אפשר אף בק"ק לא נקרא לקוח ע' ב"ק פ' מרובה השתא תורא דראובן והדר כו' ולא מיקרי מכירה וגם אם הקדישו מח"ז דחל ההקדש כמבואר בר"מ פ"ג מהא"מ ולא נפסל משום לקוח וגם קדשים קלים שהוא ממון בעלים דאינו לקוח אם כן בנפדה היאך הדין אם חייב במעשר או לא. ואפ"ל כיון דבגמ' אמרינן מאי נ"מ כו' היינו אם אין המעשר מוסיף קדושה אין זה מעשר ופטורה כמ"ש לעיל אם כן בפסולי המוקדשים היינו שהורמו דאסורים בגיזה ועבודה ושאר דברים שנוהג בפסהמ"ק אם כן מאי מוסיף המעשר דמעשר בע"מ ג"כ אסור בגו"ע וכל שנוהג בפסהמ"ק אם כן אין מעשר מוסיף כיון שהוא בע"מ ואי בלא ימכר ולא יגאל ז"א דמה"ת מעשר בע"מ מותר למכרו רק מדרבנן אסור כמבואר בר"מ כאן אם כן מן התורה לא נוסף קדושה כלל ואי דאין נמכרין באטליז ואין שוקלין בליטרא כמבואר פרק פסולי המוקדשין דל"א אפשר דז"א רק מדרבנן. אך דעת התוס' שם דהוא מן התורה ע"ש. אם כן לדעת התוס' מוסיף קדושה אבל אם אינו מן התורה אינו מוסיף קדושה ואינו מוכרח אם הוא מן התורה כדעת התוס' ואין כאן מקומו. אך בקדם מום קבוע להקדישן ונפדו דמותרים בגו"ע וחייבים בבכורה כו' אם כן עתה ממעשר נתוסף קדושה לאסור בגו"ע כו' או קדשי בה"ב שנפדו דמותרין בגו"ע ואם כן במעשר נתוסף עליהם קדושה אפשר דחייב עתה במעשר ול"ש יהי' קדוש ולא שכבר כו' כיון דעתה אינו קדוש. או אפשר כיון שהיה פ"א קדוש פטור מן המעשר מקרא זה יהיה קדוש ולא שכבר כו' וכגון שהקדישו מח"ז דאי לא"ה ה"ל בכלל לקוח ובפרט קדשי בה"ב ע' תוס' פרק מרובה שם אך במקום דל"ש לקוח כגון במח"ז צ"ע בד"ז. גם לפמ"ש תוס' בכורות דף ל"ח ע"ב ד"ה וסימנך ברקא והבאנו בח"ז דמום קבוע יכול להתרפאות ובנתרפא כשר לקרבן כמבואר ביומא מום בם כו' הא עבר מומם כשר אם כן אפילו קדם הקדישם את מומם ונפדו דאסור בגו"ע ואח"ז נתרפא אם כן המעשר יוסיף עליו קדושה להקרבה חוץ מגו"ע דעתה כשר לקרבן ויש עליו קדושת קרבן ג"כ הספק הזה כיון דנתוסף קדושה חייב במעשר ול"ש שכבר קדוש כיון דעתה בשעת המעשר אינו קדוש או כיון שהיה קדוש פ"א אתמעט מקרא זה יהיה קדוש כו'. והנה לא עיינתי היטב ובאתי רק לעורר. ועיין בכורות ט"ו דאתמעט פסהמ"ק מבכורה ומתנות ושאר דברים דכתיב כצבי ואיל מה צבי ואיל פטור כו' אם כן ה"נ לענין מעשר ועיין תוס' שם אך על כל פנים בקדם מום קבוע להקדש הספק במקומו וגם לדמות לצבי ואיל צ"ע ולא נזכר בגמ' שם כלל. וער"מ פ"ה כאן דהלוקח בהמה מפירות שביעית פטור מן הבכורה מחמת לאכלה ולא לשריפה או ולא לסחורה עיין ר"מ וראב"ד וכ"מ אם כן נראה דפטור ממעשר ג"כ דאינו נקרב מחמת ולא לשרפה אך אם הוא בע"מ דאינו לשרפה אפשר דחייב במעשר וע"ש לפי הגירסא ולא לסחורה והיינו בקנה מח"ז דלא נפטר משום לקוח וע"ש עוד בר"מ דהלוקח בהמה ממעות מע"ש חייבת בבכורה ועיין לעיל פרשת בא במצות בכור הבאתי בשם מהרי"ט אלגאזי דמבואר בירושל' למ"ד ממון גבוה פטור ע"ש אם כן כאן דמבואר בש"ס גבי הקדש פשיטא לאו דידי' כו' ה"נ דלאו דידיה פטור מן המעשר וגם לשיטת הר"מ שסובר דחייב בבכורה עיין לעיל או מטעם דמע"ש ממון הדיוט הבאתי לעיל דאסור להקריבו ע"ש ותלמד לכאן ואין המהריט"א ת"י כעת אך גם זה באופן שאין בו משום לקוח כגון במח"ז. ועיין ב"מ סוגיא דת"כ הספיקות נכנסין לדיר כו' מאי ספיקות אילימא ספק בכורות יהיה קדוש כו' וה"ל לאוקמי בבכור בע"מ אע"כ בכור בע"מ דהוי פסהמ"ק נמי איקרי קדוש ואתמעט מיהיה קדוש כו'. ויש לדחות דעדיפא מיני' משני. וגם כבר כתבתי דכל דלא חל קדושה יתירה בודאי אין מעשרין אך לדעת התוס' מוסיף קדושה אך על הבכור אינו מוסיף קדושה דגם בכור אינו נמכר באטליז ולא נשקל כו'. וכל אלו שפטורים ממעשר אף הספיקות שלהם פטורים כגון ספק יתום וכדומה דעשירי ודאי א"ר ולא עשירי ספק והפטור מן המעשר שנתערב בהרבה בהמות כולם פטורים שכ"א מהם ספק הוא והתוס' הקשו בב"מ דליבטל ברובא דמה דבע"ח אינו בטל הוא רק דרבנן והראשונים הקשו דנכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש ותי' בש"מ שם דכיון דהתורה אמרה ולא עשירי ספק אף רוב ל"מ והדברים עתיקין. ופשוט דאף ס"ס ל"מ כמו ס' טומאה ברה"י כיון דהתורה מיעטה ספק. ולכאורה כל בהמה ספק טרפה רק מחמת הרוב אם כן איך מעשרין הא לא אזלינן במעשר ב"ר אך ע' בש"ס דדוקא לענין נתערב או כל דפריש כו' לא אזלינן ב"ר אבל רובא דליתא קמן אזלינן כאן נמי אחר הרוב ע"ש בשמעתא ב'. גם י"ל כיון שהרוב כבר הוחזק מהני וכמ"ש האחרונים לענין א"ה במא"ה. ומבואר בש"ס בכורות ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר אלא כגון ישראל שהיה לו עשרה ספק פ"ח מפריש עליהם עשרה שיין ומעשרן והן שלו כו' ועיין לעיל מצוה ש"ח הבאתי בשם מהריט"א דיכול לפדות פ"ח בשה מח"ז. אם כן קשה מאי קאמרינן אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח כו' ובאמת יוכל להיות ביד כהן שנתנו לו שה מח"ז דאינו נפטר משום לקוח ונכנס לדיר ביד כהן להתעשר ועיין ב"מ דף ז' ואין המהריט"א ת"י כעת.