מנחת חינוך · סימן ש״ס, ב׳

והנה בש"ס מבואר ג"כ דנדמה אינו בכלל מעשר דילפינן מאו עז כו' וכתבו שם התוס' הא דלא נקט במשנה נדמה דהוא בכלל כלאים. והנה הר"מ כאן חשיב ה' דברים ולא כתב נדמה ופוסק צריך לפרש דבריו ועי' פ"ג מהא"מ ה"ה כתב הר"מ הנדמה אף על פי שאינו כלאים כו' אף על פי שיש בו מקצת סימנים כו' שאין לך מום קבוע גדול מן השינוי. והנה מה שפוסל מטעם בע"מ היינו ביש לו מקצת סימנים אבל בנדמה גמור אינו משום בע"מ כמבואר בש"ס ובר"מ כאן פ"ב דנדמה לא הוי בכור כלל ומקצת סימנים ה"ל בכור בע"מ וניתן לכהן וע"ש בכ"מ שכ' דהר"מ בהי"א דילג נדמה דהוא בכלל כלאים כסברת התוס' וע"ש בלחם משנה ומ"ל כתבו דהוא בכלל בע"מ. ובאמת חילוק יש גבי קדשים ג"כ בין נדמה ובין בע"מ דבע"מ חל עליו קדושה ונדמה דילפינן מקרא זה או עז ה"ל כמו כלאים דאין קדושה חל כלל ע"ש בהלכה י' כמ"ש הר"מ גבי בכור דנדמה גמור אינו בכור כלל ובמקצת סימנים ה"ל בע"מ ע"כ ד' הכסף משנה נכונים. ומכל מקום צע"ק דשם כ' דנדמה פסול רק אח"כ בכולל לא קחשיב שייך שפיר דה"ל בכלל איזה דבר או כלאים או בע"מ אבל כאן ה"ל לפרש הדין כמ"ש גבי בכור. אך על כל פנים הדין אמת דנדמה גמור אינו נכנס לדיר כלל ובמקצת סימנים ה"ל בע"מ ומתעשר וז"פ. וטרפה דאין נכנס לדיר ילפינן מאשר יעבור כו' ובקדשים ילפינן מקראי וע' כאן בתוס' בכורות דנ"ו כתבו דנחתכו רגליה מארכובה ולמעלה דאינה טריפה מתעשר כיון שאינה טרפה עוברת קרינן ביה. ובחולין קל"ו כתבו דנחתכו רגליה אף מארכובה ולמטה דאינה טרפה מכל מקום לא קרינן בי' עוברת ומדעת הר"מ נראה דוקא טרפה כסברת התוס' כאן והובאו דברים אלו במ"ל כאן על כל פנים טרפה בכל הטרפות כ"ע מודים דאינו מתעשר כאיזה טרפה מח"י טרפות אף שעובר תחת השבט ועיין במנחות דף וא"ו פירש"י כיון דאין לה חיות לא חשיב עוברת ע"ש. והנה במ"ש לעיל דנדמה גמור הוא בכלל כלאים כמבואר כאן בש"ס ואינו נכנס לדיר להתעשר אבל יש בו מקצת סימנים ה"ל כבע"מ ומתעשר וכ"נ מהר"מ פ"ג מהא"מ גבי קדשים ע"ש בכ"מ וכ"פ כאן גבי בכור פ"ב כמ"ש לעיל. שוב ראיתי בבכורות דף י"ב מבואר שם לא לעולם למעשר וכגון שיש בו מקצת סימנים מ"ד יליף העברה מבכור ופירש"י כמו בכור במקצת סימנים חייב ה"נ קמ"ל תחת תחת מקדשים גמר ופירש"י כי היכי דלמזבח לא קריב כו' דמום הוא ה"נ במעשר לא קדיש כו' מבואר להדיא בש"ס דנדמה אף שיש בו מקצת סימנים אינו קדיש במעשר והוי דינו ככלאים ולא כבע"מ ע"ש. והנה איני מבין דברי רש"י היאך ילפינן מעשר מקדשים כמו דנדמה בע"מ הוא ואינו קרב למזבח ה"נ במעשר לא קדיש הא באמת כל מום אינו קרב למזבח ומכל מקום בע"מ נכנס לדיר להתעשר ויש לו קדושת מעשר בע"מ דבע"מ הוי נמי מעשר. גם מ"ש לעיל דגבי קדשים ג"כ יש חילוק בין נדמה גמור דהוי כמו כלאים ואין חלה עלי' קדושה כלל כמבואר בר"מ פ"ג מהא"ב ה"י ובין נדמה שיש לו מקצת סימנים דיש לו דין בע"מ בהלכה ה' שכ' הר"מ הנדמה כו' אף על פי שיש לו מקצת סימנים אין לך מום גדול כו'. נראה דאף נדמה גמור בקדשים הוא פסול רק מחמת בע"מ והתורה מיעטה מהאי קרא דאו עז דנדמה פסול מחמת בע"מ. אך מכל מקום יש לומר דדינו ככלאים דאין הקדש דאין במינו קרבן כיון דהוא משונה ע' בתמורה די"ז תוס' ד"ה א"ה טרפה כו'. על כל פנים קשה על רש"י שכ' דנדמה במקצת הסימנים ה"ל מום קבוע לשחוט אפשר דאינו קדוש כלל כיון דהוי משונה. והנה בבכור מבואר בש"ס דנדמה גמור אינו קדוש כלל ובמקצת סימנים קדוש כבע"מ שם דדרשינן מקרא אך בכור שור כו' ומקצת סימנים ילפינן דקדוש מאך כו' אך בקדשים נ"ל דממעט נדמה אף במקצת סימנים דלא כתיב אך ומכל מקום נחשב כנדמה גמור דאין במינו קרבן כיון דמשונה וכ"ה להדיא במסכת ב"ק דף ע"ח תוס' ד"ה עד דדוקא בבכור שיש בו ריבוי ומיעוט מיעט נדמה ומרבה ביש בו מקצת סימנים אבל בקדשים מיעט נדמה וליכא ריבוי ממעטינן אף ביש בו מקצת סימנים ע"ש. ומכל מקום דברי רש"י צ"ע למה כתב דה"ל מום קבוע לשחוט דנראה דלא קדיש כלל דהוי בכלל כלאים. הכלל בקיצור דבקדשים ומעשר דילפינן מקדשים הוי לי' נדמה אפילו במקצת דינו ככלאים אך בבכור יש חילוק וכן גבי תמורה בר"מ פ"א גבי לא קדושים כו' ג"כ כל נדמה בכלל אך בבכור יש חילוק כמבואר בש"ס ובר"מ. ומכל מקום דברי הר"מ הא"מ צ"ע דכלל בכלל בע"מ ובאמת לדעתו אינו קדוש כלל כמו כלאים בהלכה י' וגם ד' רש"י צ"ע.