מנחת חינוך · סימן ל״ו, ט׳

ונ"ל אם קטן גנב איש ואח"ז כשהגדיל מכר אותו אפשר כיון דבשעת גניבה לא היה בר חיוב אינו חייב ג"כ על המכירה. ומכל מקום צ"ע דאז לא היה בר דעת ועתה בשעת המכירה הוא עיקר האיסור אפשר דחייב וגם לגבי דו"ה אני מסופק זה וכעת לא מצאתי גילוי לד"ז. וגם אם עכו"ם גנב ישראל ונתגייר ואח"כ מכר אותו אני מסופק אף על פי שגם הגנבה הי' באיסור מכל מקום לא מלאו הזה רק מתורת גזל שב"נ מצווה כמש"ל ובנתגייר ודאי פטור ממיתה שנתחייב כי אשתני דינו ומיתתו ואלו עביד השתא לאו בר קטלא הוא כמבואר פ"ט מה' מלכים אם כן עתה שמכר אותו אני מסופק אם חייב כיון דלא עבר רק לאו זה דגנבת נפש וצ"ע. ועל לאו זה חייב חנק אם היה התראה ובלא התראה א"ח כרת וגם בשוגג א"ח חטאת ולא אשם תלוי כי זה אינו מח"כ כמבואר במס' כריתות. ולענין תשובה הוא מן החמורות וגם הוי עבירה שבין אדם לחבירו דצריך שירצה א"ח (ונדחה מפני פ"נ ככל הלאוין שבתורה). והנה במש"ל דקטן לאחר שהגדיל אי חייב על המכירה נ"פ דאם הוא עתה לאחר שהגדיל גם כן ברשותו ודאי חייב דה"ל כאילו גנב עתה כי רשותו קונה לענין גנבה ג"כ והוי רק ספק אם לאחר שהגדיל לא היה ברשותו וגם בשעת מכירה כגון שהי' בר"ה דז"פ בגדול כיון שגנבו לרשותו אפילו אח"כ שא"ב מכל מקום חייב ככל גנב כ"ז שלא החזיר לא איכפת לן אם א"ב רק אם בשעת גניבה הכניסו לרשותו אם כן אתה בא לחייבו על מה שגנב ואז הי' קטן ופטור א"ד דאפשר הוא בר מצות אך אינו בר דעת על כל פנים עתה שמכרו חייב. ובגנבת ממון ודאי אינו באחריותו בכה"ג כיון שבשעה שגנבו לא נתחייב ועתה אם אינו ברשותו אינו גנב אבל על המכירה צ"ע. ולענין עדי גניבה ועדי מכירה ולענין הזמה אין כאן מקומו. ולענין אם החזיר הנגנב אימת הוי חזרה לענין שלא לחייב אח"כ על המכירה ע' בה' גנבה ומשם תלמד לכאן ועוד יש הרהורי דברים במצוה זו ואי"ה אשנה פ"ז: