מנחת חינוך · סימן ל״ו, ח׳

ועל לאו זה חייב חנק בהתרו בו וצריך להתרות בו בשעת המכירה והתראה בשעת גנבה ל"מ כי אז לא נתחייב מיתה אלא במכירה ופשוט אם חזר מהמכירה תכ"ד אם כן ממילא אין המכירה חל א"ח ואפשר אם הקנה אותו בק"ס דמבואר בח"מ קצ"ה דכ"ז שעסוקין באותו ענין יכול לחזור אם חזר א"ח מיתה דהקנין אינו חל ואף דהקנין בל"ז אינו חל כי אין הדבר שלו למכור מכל מקום כבר כתבתי דגזירת הכתוב הוא אם מכר חייב. אך על כל פנים צריך להיות מכירה כמו שיהיה מועיל בדבר שהוא שלו עיין לעיל אף דאפשר שהוא רק מדרבנן שיכול לחזור וגם אפילו תכ"ד דעת הרבה ראשונים דחז"ל עשו תקנה שיוכל לחזור מכל מקום כיון דיכול לחזור וחוזר אם כן אין הקנין חל ופטור אף מן התורה אף להסוברים אין דרבנן נעשה דאורייתא מכל מקום נ"ל בכה"ג כ"ע מודים דפטור עיין בשכלך ותבין. והנה כ"ז באישי ישראל אבל ב"נ מוזהר גם כן על הלאו דגנבת נפש כי היא בכלל גזל וכ"ה בר"מ פ"ט מה' מלכים ד"ט וז"ל ב"נ חייב על הגזל וא' הגונב ממון או גונב נפש ועיין כסף משנה כתב דה"ה גוזל נפש וחייב תיכף על הגניבה או על הגזילה בלא מכירה וגם אפילו אם גונב או גוזל נפש מעכו"ם ומכ"ש ע"כ וש"כ חייב מיתה כי אצלו הוא מטעם גזל שמוזהר ע"ז ומיתתו בסייף כמו דין ב"נ. גם נ"פ אם גנב נפש מישראל ולא מכרו שאינו ח"מ וכתבתי לעיל דעכ"פ עובר בלאו הזה דלא תגנוב ה"נ אם גנב אפילו עבד דאפשר דא"ע מכל מקום עובר בלאו דגניבת ממון או גזילה וז"פ רק כפל ממעטינן וגם אם גונב עכו"ם מכל מקום ה"ל בכלל גזילת וגניבת עכו"ם דאסור להשיטות שיתבארו לקמן בעזה"י. וגם באותם המצוים בידם הכלל דאיסור גזל וגניבה שייך בכ"ע כמו בב"נ וז"פ. וחיוב זה דוקא בגנב אבל לא בגזלן כי כתיב וגונב וגם לא תגנוב. וליסטים מזוין אם הוא גנב או גזלן עיין ר"מ פ"א מה' גניבה ה"ג ובמ"מ ולחם משנה שם ה"נ אם נקרא גנב חייב ואם גזלן פטור.