מנחת חינוך · סימן ל״ו, ז׳

עוד מבואר בברייתא כאן דאם מכרו לאביו או לאחיו או לא' מקרוביו של הנגנב חייב ומסקנא דפטור והר"מ הביא כאן דאם מכרו לאביו או לאחיו פטור שנא' כו' ולא כתב ג"כ לא' מקרוביו ואח"ז כתב עד שיבדילנו מאחיו ומקרוביו במכירה ומכל מקום משמע מלשונו דוקא אחיו ואביו פטור ובאמת לפי מסקנת הש"ס דא"ל תני פטור אם כן כל מה דחשיב בברייתא פטור וגם קרובים מבואר בברייתא ע"כ דנראה דפטור גם לשאר קרובים ולא נתבאר לי שיעור הקורב' אי פסולי עדות או אפילו קרובים בכ"ע פטור וצ"ע. והנה כל אישי ישראל מצווים על לאו זה אפילו אשה ועבדים וכל האישים מישראל אם גנבו איש ומכרו חייבים חוץ מחרש שוטה וקטן שגנבו דלאו בני חיוב נינהו ומבואר במשנה דהגונב את בנו פטור ושם א"ר הלכך הנך מיקרי דרדקי ומתני רבנן כמצוין בידו דמי ופטורים והר"מ חשיב עוד אחיו הקטן והאפטרופסים שגנבו את היתומים שמצוים אצלם ובעה"ב שגנב א' מב"ב הסמוכים על שלחנו ולמד מהש"ס דילן דכל אלה מצוים בידם וודאי מצא באיזה מקום בברייתא דברים הללו כי אין דרכו לכתוב אלא לשון הש"ס אם לא מצא מפורש באיזה מקום והרהמ"ח אינו מביא אלא האב את בנו והרב את תלמידו כלשון הש"ס. וחייבים על כל האישים מישראל אם גנב בין איש ואשה וקטן שכלו לו חדשיו וא' הגונב גר ועבד משוחרר חייב ומבואר בש"ס ור"ם. ואם א"י אם כלו חדשיו עמש"ל בח"ז מר"מ ה' רוצח וה' יבום ומשם תלמד לכאן. ופשוט דאפילו גנב חו"ש גם כן חייב דהכל בכלל נפש אך אם גונב נפש עבד כנעני או שפ"כ פטור. וגם מבואר בש"ס ור"מ דגונב ח"ע וחב"ח ג"כ פטור ואינו מבואר החילוק בין מ"ר למשנה אחרונה דאף למ"א פטור ואין להאריך כי הענין גדול עיין ר"מ פ"א מנזקי ממון ופ"ד מה' חובל ומזיק ור"מ ה' ק"פ וה' חגיגה ובראב"ד ואחרונים ובס' ט"א בחגיגה ור"ה ובגיטין פ' השולח וגם נ' דמעוכב גט שחרור גם כן לאו אחיו ופטור על הגנבה ע' פ' השולח וער"מ פ"ט מהל' עדות ה"ו דמעוכב ג"ש אינו בכלל אחיו ואינו ב"ב ע"ש בכ"מ ולח"מ.