מנחת חינוך · סימן ל״ו, ו׳

והנה בסנהדרין כאן אבעיא בגמרא מכר אשה לעוברה פירש"י שלא מכר בגוף שלה אלא העובר דרך עימור בכך או לאו ומקשינן ת"ל דליכא עימור כלל וכו' אשה דאוקמי קמי' זיקא דרך וכו' תיקו ופירש"י דליכא עימור בעובר וכו' דאוקמי וכו' דכל שהיא עבה מגין מפני הרוח ע"ש. והנה נראה כיון דאבעיא הוא אם חייב על העובר כיון דלא נשתמש בעובר או כיון דנשתמש באפי זיקא הוי דרך עימור ונ"פ דסוגית הש"ס קאי למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא אם כן הו"ל עובר דבר בפ"ע וה"ל כמו שגנב עובר ומכרו בפ"ע דחייב אך האבעי' כיון דלא הי' יכול להשתמש בעובר רק דקאי באפי זיקא אי הוי דרך עימור בכך אבל אי אמרינן עובר ירך אמו וה"ל כאחד מאברים אם כן ודאי אם נשתמש באשה מועיל ג"כ לעובר כאלו השתמש בעובר כי א"צ לשמש בכל האברים אך מכל מקום אפילו אי עובר ירך אמו ומועיל השימוש מכל מקום פטור במכר העוברים כיון דירך אמו ה"ל שיור דהא שייר האשה וכ"ה דשייר האשה ה"ל כמי ששייר במקח וא"ז מכירה כמש"ל אך אי לאו ירך אמו אם כן ה"ל העובר כאיש בפ"ע ולא הוי האשה שיור ואין הספק אלא אי מקרי שימוש בהעובר. אך מכל מקום קשה כיון דלקמן גבי דו"ה בפ' מרובה דע"ח מבואר דאפילו אי עובר לאו ירך אמו הוי ספק דאפשר הוי שיור כיון דמחבר בה ע"ש אם כן למה צריך לספק מחמת דרך עימור ואפשר דקאי אליבא אית דאמרי שם דאם עובר לאו ירך אמו ודאי ל"ה שיור רק שם כיון דצריך לאשתרוי' בהדה בשחיטה וכו' וכאן ל"ש זה אם כן ל"ה שיור ואין הספק אלא אם דרך עימור בכך. והר"מ סתם וכתב וכן אם מכר אשה לעוברה בלבד כגון שהתנה עם הלוקח שזו השפחה לי ואין לך אלא הוולדות פטור. והנה לא כ' דאוקמי' באפי זיקא כיון דבאמת לא אפשיטא ופטור בכה"ג ע"כ סתם דבכ"ע פטור. אך לענ"ד דאליבא דהר"מ דפסק פ"ט מה' נזקי ממון פרה שהזיקה גובה מוולדה וע' תוס' ב"ק דמ"ז הוכיחו מזה להלכה עובר ירך אמו אם כן פטור בודאי ולא מספק האבעיא כי האיבעיא הוא אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו אבל אם עובר ירך אמו הוא פטור בודאי כי ל"ה מכירה דהוי שיור ממון ונ"מ אם הזיק בשעת המכירה או אם הזיק לאשה עצמה אם נאמר דבודאי פטור חייב ממון ואי אמרינן דמחמת ספק פטור פטור ג"כ דלמא חייב מיתה וקי"ל בד"מ אף דאינו נהרג מכל מקום ח"מ שוגגין פטורין מתשלומין וה"ל ספק ממון ג"כ ובחקירה זו עמד הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח דאפשר דס' נפשות פוטר ממון מספק ע"ש. אך לכאורה קשה דבשלמא הגמרא דאזל למ"ד עובר לאו ירך אמו ע"כ צריך למבעי כה"ג דמכר העובר אם דרך עימור בכך אבל אם מכר האם ושייר העובר לעצמו בודאי חייב כי בהאם שייך עימור ולא שייר כלום כי העובר לאו שיור הוא אבל הר"מ לפמ"ש דפטור מטעם עובר ירך אמו הוא אם כן ה"ה איפכא במכר האם ושייר העובר ג"כ פטור וצ"ל דהר"מ לישנא דש"ס נקט וע"ש במ"מ שכתב דהר"מ פסק ד"ז מחמת דלא נפשטא האבעיא והנלע"ד כתבתי דהר"מ פוטר ודאי מטעם שכתבתי אך ד"ז דעובר ירך אמו או לא ודעת הר"מ בזה צריך אריכות ואין כאן מקומו: