מנחת חינוך · סימן ל״ו, ג׳

והנה הדינים מבוארים בר"מ אינו ח"מ על לאו זה עד שיגנוב א' מישראל ויכניסנו ברשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים והנה הכנסה לרשותו היינו ככל גנבה דמרבינן בב"מ גגו חצרו וקרפיפו ע' תוס' כאן שכ' אף דצריך גבי גנבה קרא לרבות חצרו וכו' אפשר דכאן נמי יש שום ריבוי ונ"ל דגם אם גנבו והוציאו מרשותו הוי גנב עליו כמבואר במרובה ע"ט במשנה הי' משכו ויוצא וע' תוס' שם וכתובות צ"א ע"ב מפלפלים אם צריך דוקא משיכה לסימטא כמשיכת קנין או לענין גנבה משיכה אפילו לר"ה הוי גנב להתחייב באונסין וער"מ פ"ג מה' גנבה ומ"ל שם ואין כאן מקומו על כל פנים כאן נמי במשיכה הוי גנב. אך באמת כאן מבואר דעד שיכניסנו ברשותו והוצאה לסימטא מבואר שם בכתובות דהוי הכנסה לרשותו ע"ש אבל לר"ה ל"ה הכנסה לרשותו אף אם נאמר בגנבה קונה אף בר"ה מכל מקום כאן בעינן הכנסה לרשותו אם כן ל"מ משיכה לר"ה אך ערש"י שפי' ונמצא בידו שיכניסנו ברשותו וגם גבי גניבה כתיב תמצא בידו ומכל מקום משיכה סגי כמו בקנין לענין חיוב כפל ולענין אונסין ה"נ כאן הוי גנב במשיכה אפילו לר"ה למאן דאית ליה גבי גניבה דסגי משיכה לר"ה כנלע"ד. וע' תוס' שם כתבו דאפשר אם הגביהו אפילו ברשות בעלים חייב כדאשכחן גבי גניבה פ' מרובה (בבא קמא ע"ט א)"נ הכא דפטר ר"ש וכו' כ"ש דברשות בעלים לא מהני כלל ע"ש נראה מדבריהם דעל הגניב' ברשות בעלים ספוקי מספקא להו אבל בהוציאו מרשות בעלים דהיינו משיכה או לר"ה או לסימטא דינו כמו גנבה והוי גם כאן גנב ובלשון הר"מ אין הכרע ולשונו כלשון המשנה ועתי"ט שם. ואם ד"א קונה לענין גנבה ע' תוס' כתובות דחז"ל לא תקנו ד"א בגנבה ועש"ך סי' רנ"ג ואפשר אם נאמר דגם בגנבה תקנו ד"א מכל מקום הוא תקחז"ל אם כן אם נעשה גנב מן התורה לחייבו מיתה על המכירה תלוי בפלוגתת הפוסקים אם ע"י דרבנן נעשה דאורייתא והדברים עתיקין בכמה ענינים בש"ס ובאתי רק לעורר: