מנחת חינוך · סימן ל״ו, ב׳

והנה הרהמ"ח לקמן משמ"ה כ' שלא למכור ע"ע כדרך שמוכרין וכו' על אבן המקח וכן אמרו בספרי לא ימכרו ממכרת עבד שלא יעמידנו על אבן המקח ובסוף כת' ועובר ע"ז ומוכר ע"ע עבר על לאו וכדומה ואין לוקין לפי שאפשר לעבור עליו בלי מעשה עכ"ל והרהמ"ח אזל לשטתו דכייל כלל זה בכ"ד דכל לאו שאפשר בלי מעשה אין לוקין אף שעשה מעשה ע' בלאו שמ"ו ועוד בכ"ד. אבל הר"מ לפמ"ש הרב המגיד פי"ג מה' שכירות דסובר דכל לאו שאפשר לעבור ע"י מעשה אפילו לא עשה מעשה לוקין עליו עמ"ל פ"ד מה' מלוה דין וא"ו באריכות אם כן צ"ל הטעם דאין לוקין מחמת דניתן לאזהרת מיתת ב"ד ע' שעה"מ ה' חו"מ פ"א ה' ג' ד' ו'. אך לכאורה קשה על הרהמ"ח אמאי לא כתב הטעם דה"ל לאו שניתן לאמב"ד וצ"ל דס"ל כסברת התוס' שם במקומות הנ"ל כיון דעיקר הלאו ומשמעות הפסוק לאו לאמב"ד קאתי כמו כאן דלא ימכרו ממכרת עבד מיירי בע"ע בפ' בהר דלאו לאמב"ד הוא ל"ה לאו שניתן לאמב"ד ע"ש בתו' ותבין. אם כן נ"מ בין הר"מ ובין הרהמ"ח דלהר"מ בין כאן אם מכר בגוונ' דליכ' ח"מ או אם מכר ע"ע על אבן המקח נהי דאין לוקה מכל מקום פסול לעדות דעובר על לאו שניתן לאמב"ד פסול לעדות אבל לשיטת הרהמ"ח דזה לא הוי לאו שניתן לאמב"ד רק דאין לוקין דה"ל לאו שאב"מ אם כן הו"ל לאו שאין בו מלקות ואינו פסול לעדות מן התורה כמבואר בסי' ל"ד דה"ל לאו קל. אך בלאו שניתן לאמב"ד אף דאין לוקין פסול דהו"ל לאו חמור וענין לאו שנלאמב"ד צריך אריכות גדול ואין כאן מקומו.