מנחת חינוך · סימן ל״ו, א׳

דיני המצוה כו' והוא שמכר וכו'. מבואר בסנהדרין פ"ה ור"מ פ"ט מה' גנבה וז"ל הר"מ כל הגונב נפש מישראל עובר בל"ת שנאמר לא תגנוב וכן המוכרו עובר בל"ת שזה בכלל לא ימכרו ממכרת עבד ואין לוקין על לאוין אלו מפני שניתנו לאזהרת מב"ד שנאמר וכו' ומבואר דעובר על שני לאוין וכ"ה שם בש"ס ונראה דהגונב ולא מכרו אף דאח"מ מכל מקום עובר על הלאו דלא תגנוב וכן המוכרו ולא גנבו כגון שעדיין הוא ברשותו כמש"ל בעזה"י מכל מקום עובר על הלאו דמכירה לא ימכרו וכו' אם כן אם עבר על שניהם ח"מ אך מכל מקום אין לוקין על שום א' מהם כיון דניתן לאמב"ד ונראה ג"כ בכל הדינים המבוארים לקמן שהוא פטור ממיתה כגון שלא השתמש בו או מכרו לקרוביו ועוד דינים אשר יבוארו בסמוך מכל מקום עובר על שני הלאוין הללו רק אין לוקין ונ"מ דאם עבר אפילו על א' מאלו הלאוין ומכ"ש על שניהם בענין שאין בו ח"מ מכל מקום הוא פסול לעדות כמ"ש בס' או"ת ח"מ סי' ל"ד ע"ש דלאו שניתן לאמב"ד אף שאין בו מלקות מכל מקום פסול לעדות ע"ש. והנה הר"מ כ' בה' עבדים פ"א ה"ה וז"ל אחד המוכר עצמו וא' שמכרוהו ב"ד אינו נמכר בפרהסי' על אבן המקח ולא בסימט' כדרך שהעבדים נמכרים שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד ולא כתב דלוקין על לאו זה נ' מדבריו דאין בו מלקות וגם בפי"ט מסנהדרין מונה לאוין הלוקין ואינו מונה לאו זה דלא ימכרו אם כן מבואר דאין לוקין וטעמא בעי אמאי אין לוקין אך לפמ"ש הר"מ כאן ניחא דהוי לאו שניתן לאמב"ד דאין לוקין אף במקום דלא יוכל לבא לידי ח"מ כיון שבלאו הזה נכלל דפעמים יוכל לבא לידי חמב"ד אין לוקין עב"ק דע"ד ע"ב תוד"ה דה"ל לאו וכו' ובמס' עירובין די"ז ע"ב תוד"ה לאו שניתן ומס' שבת דקנ"ד תוד"ה לאו נמי באריכות: