מנחת חינוך · סימן ל״ה, ט״ז

ואכתוב היוצא ממ"ש בקיצור. דב"נ בא"ח חייב משום שני דברים משום גזל ומשום א"ח רק אם הי' ברצון הבעל ואשה ל"ש גזל וחייב רק משום ערוה, א"ח ואפילו פנוי' באונס חייב משום גזל וכ"ה דבישראל ל"ש אישות כגון עריות אינו חייב כלום אף דגם בעכו"מ ל"ש אישות ומכל מקום חייב משום א"ח או אפילו באותן שאין עליה' אישות כגון עכו"מ בעכו"מ או עכו"ם בשפ"כ כיון דבהיתר הוא הו"ל א"ח ודוק' באותן שאין להם אישות לשום אדם כגון עכו"מ ועבד אבל בעבד עברי שיש לו אישות בישראלית ויש לו שפ"כ דאין לו בה אישות אף דהוא בהיתר אצלו מכל מקום אינה בכלל א"ח רק מטעם גזל כמו שפירש"י בסנהדרין שהבאתי לעיל וכ"ה דחייב מטעם גזל חייב אפילו שלכ"ד ומטעם ערוה א"ח אלא בכדרכה עמש"ל ותבין היטב. וגם נראה דאם בא על אשת ישראל שנכנסה לחופה ולא נבעלה כמבואר דדינו בחנק כיון דאין להם [ארוסה] ואתרבי מאיש איש דינו כמו ישראל היינו דוקא אם הי' ברצון הבעל והאשה דאין כאן גזל רק מחמת ערוה וכיון דלדידהו אין להם לא נוכל להעניש רק כמו בישראל חנק אבל אם הי' שלא מרצון הבעל או האשה חייב ג"כ משום גזל וגזל בב"נ חייב בסייף וסייף חמור מחנק ומי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמור וסייף חמור מחנק ונידון בסייף כנ"ב. ואם ב"נ בא על א"ח ונתגייר פטור כיון דאי עביד השתא לאו בר קטלא הוא ואם בא על נערה המאורסה בגיותו דחייב סקילה ונתגייר גם עתה חייב סקילה דלא אשתנה מיתתו ובאם בא בגיותו על אשת ישראל אחר בעילה דבגיותו הי' חייב סייף אך עתה אחר שנתגייר א"ח רק חנק דאי עביד השתא בר חנק הוא ואף דאשתני מיתתו דמעיקר' הי' סייף ואלו עביד השתא בחנק מכל מקום קלה בחמורה מישך שייך והוא הי' חייב החמור דהיינו סייף אם כן נידון עתה בחנק הקלה והדברים מבוארים בר"מ ה' מלכים. ולאו זה מג"ע שמחייב למסור נפשו ולא יעבור עיין ר"מ פ"ה מה' יסה"ת ובטוש"ע יו"ד סי' קנ"ז והאשה א"צ למסור נפשה כי היא קרקע עולם וב"נ א"צ למסור נפשו עיין ר"מ ה' מלכים ומש"ל פ' אמור מקד"ה. וחטא זו הוא מן החמורות שצריך יסורין ג"כ לכפרה עיין ר"מ הל' תשובה גם הוי חטא שבין אל"ח אם היה ברצונ' נאסר' על בעלה וחטא נגד בעלה ובאונס באשת ישראל דאינה נאסרת לבעלה מכל מקום חטא לה ובא"כ דנאסרה לו חטא נגדה ונגד בעלה ועמש"ל פ' נשא דיני תשובה: