מנחת חינוך · סימן שנ״ז, ב׳

וכ"ז שאמר בפירוש לחרם בה"ב או חרם שמים אבל אם אמר זה חרמי כהנים או חרם סתם ה"ז לכהנים שסתם חרמים לכהנים שנאמר כל חרם בישראל כו' כ"ה לשון הר"מ ובמשנה מבואר מפסוק כשדה החרם כו' עיין בכ"מ שהרגיש על הר"מ למה שביק הפסוק המבואר במשנה ונקט פסוק אחר ועיין בלחם משנה והרהמ"ח נקט פסוק שבמשנה ולדינא סובר הר"מ והרהמ"ח דסתם חרמים לכהנים ועבכ"מ תמה ע"ז דבש"ס דילן מבואר דהלכה דסתם חרם לבה"ב ועלח"מ ומ"ל. ודין חרם כהן כ"ה המחרים הן קרקע או מטלטלים לכהן או סתם לשיטות אלו דה"ל לכהן צריך ליתן לכהנים כתרומה וכ"ז שהוא בבית הבעלים הוא הקדש לכ"ד ומועלים בהם עמ"ל פ"ה דמעילה ואין לו פדיון ולא נמכר רק צריך ליתן לכהנים ומשבא ליד כהן ה"ז חולין לכ"ד והם נכסי כהן וצריך ליתן לכהנים שבאותו משמר שהחרים דאנשי משמר זוכין בו ובזה"ז שבטלו המשמרות יבואר לקמן בעזהשי"ת. ודברים אלו כגון שדה אחוזה וחרמים בוודאי יכולים הכהנים לחלוק שדה כנגד שדה וא"ד לקרבנות דשם גזירת הכתוב וגזל הגר ג"כ גזירת הכתוב הוא עיין בסוף ב"ק ובר"נ וז"פ. ומבואר בתוס' תמורה דל"ב דחרמי כהנים דוקא באמר ה"ז חל עליו שם חרם אבל באומר הרי עלי ח"כ אינו חל ולא אמרינן אמירה לגבוה כו' דזה הוי אמירה להדיוט ויכול לחזור ומובא במ"ל כאן. ומבואר בד' התוס' ל"מ דלא אמרינן אמירה לגבוה אלא אף נדר מצוה לא הוי וא"צ התרה כלל דכתבו דיכול לחזור. והנה אף על פי דכ"ז שהוא בבית הבעלים ה"ז קודש מכל מקום כיון דהעיקר ליתן לכהנים והוי חולין ל"ש אמירה לגבוה ולא נדר כלל עיין בר"ה סוגיא דבל תאחר דנחשב שם חרמין ורש"י פי' חרמי גבוה והתוס' פי' בין חרמי גבוה בין חרמי כהנים ואין כאן מקומו לפלפל. על כל פנים אף לדעת התוס' לא משכחת בחרמי כהנים רק אפריש ולא אקריב אבל באמר ולא אפריש ל"מ לה דאינו נדר כלל ע"ש בסוף הסוגיא. ואפשר לספק אם מופלא סמוך לאיש יכול להחרים לכהנים דאפשר זה לא הוי ככ"ד הקדוש בקדושת פה כיון דהוי חולין ביד כהן או אפשר כיון דהוי קדוש תיכף כ"ז שהוא בבית הבעלים ה"ל כהקדש ומופלא סל"א ג"כ יכול להחרים ח"כ וצ"ע. וג"כ אני מסופק דאפשר אף דמרבינן עכו"ם שנודרים נו"נ מכל מקום זה הוי רק מתנות כהונה אם כן אינו חל בעכו"ם שהחרים כי אינו מחויב בזה כלל או אפשר כיון דהוי הקדש ג"כ ה"ל בכלל הקדש והעכו"ם גם כן יכול להקדיש ונותן לכהני' וצ"ע (ע' בהשמטות). וזה נ"פ דחרמי כהנים כ"ז שלא ניתן ליד הכהנים וקדוש ע"פ יכולים הבעלים לשאול עליו כמו כל תו"מ קודם שבא ליד כהן כיון דהוא קדוש ע"פ ולאחר שבא ליד כהן ממילא א"י לשאול עליו כמו בכ"מ ופשוט. וישראל שהחרים ח"כ ובא ליד כהן הרי הוא של כהן לגמרי ויכול למכור ולהקדיש כי הוא שדה אחוזה שלו כי הוא שלו לעולם ואפילו אותו הישראל שהחרים לקחה מיד הכהן הוי בידו כשדה מקנה ויוצא ביובל להכהן וגם אם הקדישה ה"ל כהקדיש שדה מקנה וחוזרת לכהן ביובל כ"ה בש"ס ור"מ כאן. וא"י להחרים דבר שאינו שלו כגון בנו כו' ושדה מקנה דגזירת הכתוב כמ"ש לעיל ה"ה בח"כ. ופשוט דהמחרים חצי בהמתו הוא וכהן שותפים בו וכ"ה להדיא בר"מ דהמחרים ח"ע או ח"ש הכנעניות לכהנים הוא והכהנים שותפים בו אבל קדשי שמים יש דין אחר עיין ר"מ ואין כאן מקומו להאריך. ופשוט דה"ה ח"ע וחב"ח יכול הרב להחרים חלק העבדות כמו שיכול למכור עיין בהשולח גבי אקני' לבנו קטן וה"ל ח"ע של כהן וחב"ח אפילו למ"א ומכ"ש גבי שפחה דהוא כמו למ"ר דאין כופין וז"פ.