מנחת חינוך · סימן שנ״ז, ג׳

ומבואר בגמרא דכהנים ולוים אין מחרימין דקרקעות אין מחרימין היינו שדה אחוזתם מערי הלוים דכתיב אחוזת עולם וכו' ולא יוכל להחליט ביד אחר וגם מטלטלין סובר ר"י דאינם מחרימין דאתקש לקרקעות דכתיב מכל אשר לו ומשדה אחוזתו מה שדה אחוזתו אינו מחרים דכתיב אחוזת עולם כו' אף מטלטלין אין מחרימין והיינו ח"כ וכן מבואר כאן בר"מ ה"ז וז"ל וכן הכהנים והלוים אין מחרימין בין קרקע בין מטלטלין שנא' כי אחוזת כו' ומטלטלין אתקש כו' ואין זה לשונו ממש ע"ש. ונ"פ דכהנים והלוים אינם בדין זה כלל דחרמי כהנים ואם כהן או לוי ירשו שדה מאבי אמם מישראל בעיירות אחרות אף דזה דינו ככל האנשים כמבואר בר"מ בסוף שמו"י מכל מקום לא עדיף ממטלטלין כיון דמקשינן מכל אשר לו לשדה אחוזתו מה שדה אחוזתו בערי הלוים אינו מחרים ה"ה אינו מחרים מטלטלין ושדות אחרות דלא עדיפי ממטלטלין. והוא פשוט אצלי דכהנים ולוים אינם בד"ז כלל כלשון המשנה והר"מ כהנים ולוים אין מחרימין ולא חילקו כלל כנ"פ וברור. ולפי זה נ"פ דה"ה כהן שזכה ביובל בשדה אחוזה או בשדה חרם נהי דהוי אצלו כשדה אחוזה שיכול להקדיש ואם הקדיש ולא פדה יוצאת לאחיו הכהנים כמו בישראל בשדה אחוזתו כמשי"ת בסמוך וכן למכור מכל מקום א"י להחרים ח"כ כמו מטלטלין שלו שא"י להחרים דאצלם אין דין חרמי כהנים כלל כנ"ל ברור כשמש. ועיין בערכין דף כ"ט ודף ל"ד ברייתא כשדה חרם לכהן תהיה אחוזתו מה ת"ל מניין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר כו' תהיה שלי כו' וע' רש"י דאם הכהן הקדיש שדה חרמו שזכה בה דיכול להקדיש דהוי כשדה אחוזתו והגיע יובל דיוצא לכהנים לא יאמר אני כהן ואזכה בה ומה כו' ת"ל כו' דאינו זוכה רק אחיו הכהנים כמו שדה אחוזה של ישראל דנתחלק לאנשי משמר כו' ע"ש היטב. והנה מבואר בשני מקומות אלו דאם הקדיש שדה חרמו ואינו מבואר אם החרים שדה חרמו דג"כ נתחלק לכהנים והיה עולה על הדעת כיון דהוא כהן וזכה בעצמו ת"ל וכו' אך באמת כמ"ש דהם אינם יכולים להחרים כלל אפילו מטלטלין ושדותיהם מישראל בירושה מחמת ההיקש ה"ה דאינם מחרימין שום דבר אפילו זכו בה מחמת ח"כ או שזכו ביובל כי אצלם אין דין ח"כ כלל מחמת גזה"כ. והנה ז"פ כמו שהדין בשדה חרם שזכה והקדיש דיוצאה לכהנים ה"ה בכהן שזכה בשדה אחוזה ביובל ג"כ הדין כן דאינו זוכה בו רק יוצאה לכהנים והא דנקט הקדיש שדה חרמו כו' כיון דיליף משדה החרם לכהן כו' נקט שדה חרמו אבל ה"ה שדה אחוזה שזכה ביובל כ"נ פשוט. וז"ל הר"מ כאן ה"ו כהן שהיה לו שדה החרם שזכה בה אחר היובל והחרימה ה"ז מוחרמת ויוצאה לאחיו הכהנים שנא' לכהן תהיה אחוזתו מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחוזה לישראל שאם החרימה ה"ז מוחרמת מיד והרשימו הכסף משנה והלחם משנה דדברי הר"מ מברייתא הנ"ל וכתב הלחם משנה והביא הדין בכהן שהחרים אף דבש"ס נקט כהן שהקדיש דהכל א' ואין קפידא עכ"ל הלחם משנה. ודברי רבינו הר"מ נפלאו ממני דוודאי הש"ס נקט בדקדוק הקדיש דכהן שוה לישראל דיכול להקדיש שדה אחוזה שלו אשר לו מערי הלוים הנה וכן מטלטלים ככל ישראל אך היה עולה על הדעת דבמה שמקדיש יוצאה לכהנים והוא בעצמו כהן יזכה בה מכח ק"ו ע"ז למדין מקרא זה אבל חרם דאפילו מטלטלין אינו מחרים מגזירת הכתוב מהיקש מכל אשר לו בוודאי זה ג"כ מה שזכה הוא בכלל מכל אשר לו וא"י להחרים והיאך יחדש רבינו הר"מ דזה יכול להחרים מה שאינו מבואר בש"ס בפירוש אדרבא נקט לשון הקדיש בדקדוק גמור ומה זה שכתב הלחם משנה דהכל א' ולא קרב זה אל זה. גם סיום ד' הר"מ כשדה אחוזה ואם החרימה מוחרמת מיד כו' וזה אינו נזכר כלל בש"ס רק לכהן כו' דיוצאה לאחיו הכהנים ונשנה ונשתלש בלשון זה עיין בש"ס אבל שנלמוד דאם החרימה מוחרם מיד זה לא נזכר כלל בגמרא. ועוד תמוהים לי דברי הר"מ בתחלה שכתב כהן שהי' לו שדה החרם שזכה בו אחר היובל כו' מה ענין יובל לחרמים שכהנים זוכים בשדה חרמים תמיד הן קודם היובל והן ביובל ודין יובל שזוכה בו הכהן הוא במקדיש שדה אחוזה וזוכה בו בתחלת יובל אבל חרמים אינו ענין ליובל וגם מה זה אחר היובל הכלל דברי רבינו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם ותימה על נ"כ שסתמו ולא פי'. והנה ח"כ בשדה של א"י אינו נוהג היום אפילו החרים לכהנים אינו כלום כי שדה החרמים בא"י אינו נוהג אלא בזמן היובל כך נלמד מקרא רק מטלטלין בכ"מ וקרקעות שבח"ל הרי הם כמטלטלין וחל עליהם ח"כ בכ"ז אף היום ונותנים לכהנים הנמצאים באותו מקום כי אין לנו משמורות ואין חילוק בין חרם סתם או בפירוש לכהנים כי ח"ס הוא ג"כ לכהנים לשיטות הנ"ל ועיין ר"מ ספ"ח ובהשגות הראב"ד דעתו דהאידנא סתם ח' לשמים עיין בלח"מ. ואם בזה"ז דנותן לכל כהן שירצה אם יש לו טוה"נ וגם אם רשות ליתן לכהן קטן עקצה"ח סי' רמ"ג ואין כאן מקומו להאריך. ולשון הרב המחבר בשם הר"מ שאם החרים בח"ל מטלטלין סתם או קרקע לכהנים בפי' כו' אשגרת לישנא הוא דאין חילוק בין קרקע למטלטלין בסתם דבכל ענין הוא של כהנים: