מנחת חינוך · סימן שנ״ה, ג׳

ומבואר בש"ס אבעיא אשה מי מעמיד לה שדה בעל מוקים לה שכן יורשה א"ד בנה מוקים לה שכן נוטל בראוי כבמוחזק ועלתה בתיקו ופירש"י אשה שהקדישה שדה מלוג מי יפדנה מיד ההקדש שלא תצא לכהנים ביובל כו' בעל או הבן והנה האבעיא על שניהם באשה שיש לה בעל והבעל פדה אם ה"ל כיורש גמור וחוזרת לאשה כיון דהוא יורש אפילו במקום בן לא ה"ל כאחר א"ד כיון דהבן יורש בראוי כו' ופשוט אפילו אם אין לה בן כלל מכל מקום הבעל בספק אם הוא יורש גמור א"ד שהבן הוא יותר יורש אם כן ה"ל כאחר כמו בת אפילו בלא בן וכיון דהוא ספק אם קדמה האשה וזכתה הרי היא שלה ואם קדמו הכהנים וזכו היא שלהם לפי דעת הר"מ דאין האשה מוחזקת ע"י הבעל וגם לא שייך חזקת מ"ק ע' בלחם משנה ודעת הראב"ד דהאשה היא מוחזקת ע"י הבעל עיין ר"מ ובראב"ד וא"ר להאריך כאן בדיני תפיסה. וכן אם בנה פדה ביש לה בעל והגיע יובל ג"כ הוא ספק אם יחזיר לה ככל מקום שהבן פודה א"ד דכאן הרי הוא כאחר כיון דהבעל יורש יותר ג"כ מי שקדם וזכה או האשה או הכהנים זכו וגם הראב"ד מודה בזה דל"ש חזקת האשה ע"י הבן כיון דאינו אוכל פירות עיין בהשגות. והנה נראה דהספק שבש"ס מי הוא היורש יותר בין שניהם היינו הבעל או הבן אבל א' בין שניהם הוא ודאי מעמיד השדה אך לא ידעינן מי הוא אם כן אם פדה הבעל מהקדש ובנה פדה ממנו או להיפוך אם כן לנוסחאות הר"מ שהבאנו דאפילו פדאה אחר מההקדש אם חזר המקדיש ופדאה אינה יוצאת לכהנים וכבר כתבנו דל"ד המקדיש ה"ה הבן דעומד במקום המקדיש וגם כתבנו היכי דהמקדיש פדה מהקדש ואח"ז קנה אחר מיד הבעלים בודאי חוזרת לבעלים ע' לעיל אם כן כאן ממ"נ חוזרת לאשה ולא לכהנים דרך משל אם הבעל פדה מהקדש ובנה קנה מאתו אם כן אם הבעל מעמיד השדה והרי הוא כאשה אם כן אפילו הבן הוא אחר מכל מקום כיון דהפודה הוא המעמיד חוזרת ולא איכפת לן מה שהיא אחר כך ביד אחר ואם הבעל הוא אחר אם כן הבן מעמיד וא"כ ה"ל כפדה המקדיש מאחר וג"כ חוזרת לבעלים לפסק הר"מ לפי גירסתו ומ"ל המקדיש או הבן כמ"ש לעיל אם כן בכה"ג יוצאה בודאי לאשה ואין לכהנים שום זכות בשדה. אך לפי שיטת רש"י והראב"ד לפי גירסא שלהם היכי דהפודה הוא אחר אף על פי שקנה המקדיש מכל מקום יוצאה לכהנים דאזלינן אחר הפודה אם כן הוי ספק בכ"ע כי א"י אם הפודה הוא מעמיד וחוזרת לאשה או אם הוא אחר וחוזרת לכהנים הן אם היה הפודה הבעל או הבן אך החילוק אם הי' הבעל הפודה ועתה היא ביד הבן אם כן מספק כל הקודם זכה ואין האשה מוחזקת יותר מן הכהנים ואם הבן היה הפודה ועתה היא ביד הבעל האשה מוחזקת ע"י הבעל לסברת הראב"ד. והר"מ כאן בפ"ד כתב וז"ל האשה שהקדישה שדה אחוזה וגאלה הבעל מיד הקדש והגיע יובל כו' הדבר ס' אם חוזרת לאשה או לכהנים לפיכך אם קדמה כו' ולא הביא דין הבן כלל דבש"ס הוא ספק על הבן ג"כ במקום בעל וכבר תמה הכסף משנה וכתב דגירסתו הי' דהאבעיא הוא בבעל דוקא ע"ש אם כן לשיטתו הבן הוא מעמיד ודאי אפילו במקום בעל אך הספק הוא על הבעל ע"כ אם הבעל פודה ספק אם הוא לכהנים ומי שקדם כו'. ופשוט דל"ד בהקדישה השדה בעת שהי' לה בעל אפילו הקדישה השדה קודם שהי' לה בעל ואח"ז נשאת והבעל פדה ג"כ הדין כן כי עתה היא יורש והבעל יורש אף בנכסים שנפלו לאשה אחר הנשואין וז"פ. ונראה דאם הבעל פדה וקודם היובל מתה אשתו מכל מקום ה"ל ספק דאפשר חוזר לאשה וא"כ הוא יורש אף על פי בעת שחוזר לאשה מתה האשה ואין הבעל יורש בראוי ז"א לסברא זו דבעת שפדה היה ראוי לחזור לאשה אי אמרינן הבעל מעמיד כו' אם כן השדה חוזרת ביובל לאשה והבעל אין לו אלא ק"פ דהמוכר שדהו בשנת היובל אינו אלא ק"פ להלוקח ע' בפ' השולח וגוף השדה שייך להאשה אם כן תיכף שמתה יורש גוף השדה דזה ה"ל מוחזק ע' באה"ע סי' צ' דאם כתבו לה שדה מהיום ופירות לאח"מ ה"ל מוחזק אם כן ה"נ דהשדה שייך לה ה"ל יורש וביובל שהוא ספק אם שייך לו דה"ל לחזור לאשה אם כן הוא יורש או לכהנים אם כן הוא מוחזק שהרי השדה ת"י ונשארת בידו מטעם ירושה כנ"פ. וא"צ לבא לכאן מחמת שמלוה שעמו פלגי ע"ש באה"ע רק השדה היא שלה ואינו ראוי כי הגוף שלה לסברא זו דהדרי' לאשה כנ"ב ופשוט. וז"פ ג"כ אם האשה הקדישה נ"מ ומתה ואח"כ אם פודה הבעל בודאי דינו כאחר דבשעת פדייה אינו יורש כלל אפילו על שדה זו דזה ה"ל ודאי ראוי דאינו יורש כיון דבשעה שמתה היתה השדה הקדש אם כן ודאי ה"ל כאחר וז"פ מאוד. והבאתי לעיל דמוכר להדיוט בזמן היובל א"י הלוקח לחפור בו בורות שיחין ומערות והוא מהירושלמי מובא במ"ל פ"י מה' שמו"י דכתיב ושב לאחוזתו כו' ונרא' דאם אחר פדה מיד ההקדש דיוצא לכהנים ביובל אפשר דמותר לחפור בו דאין לימוד ע"ז וגם ההקדש עצמו מותר לחפור בו אם יצטרכו וגם אפילו אם בנו פודה דיחזיר לאביו ג"כ כיון דבא מכח הקדש מותר לחפור בו כ"נ. וז"פ בודאי אם פדה הבעל ואח"כ קודם היובל נתגרשה מכל מקום כיון דבשעת פדייה היה ראוי לחזור לה חוזרת לה והיא ס' אפילו יש ת"י כי אין האשה מוחזקת ע"י הבעל דהרי אין אוכל פירות עתה ובזה נסתלקה השגות הראב"ד שכ' מסתברא דאשה מוחזקת כי הבעל אוכל פירות ומחזיק בשביל פירותיו ובאמת מיירי בכל גווני אפילו נתגרשה דאין הבעל אוכל פירות. אך הראב"ד לא כתב בדרך השגה רק הדין מסתברא כו' והיינו שעודה תחת בעלה ביובל אז היא מוחזקת ע"י בעלה ופשוט. ועיין בלחם משנה הקשה על הר"מ דאפשר האבעיא בש"ס אם בעל מעמיד לה שדה דוקא למ"ד ירושת הבעל דאוריית' אבל להר"מ דפוסק ירושת הבעל דרבנן אפשר לא הפקיעו חכמינו זכרונם לברכה זכות הכהנים ונחשב כאחר ויוצאה לכהנים. והקונה מאביו או מאיזה ממורישיו שדה והקדיש ואח"כ מת המוריש דינו כשדה אחוזה וילפינן מקרא אשר לא משדה אחוזתו כו' יצאה זו שראוי להיות שדה אחוזה והיא פלוגת' במשנה ופוסק הר"מ כר"י וכר"ש. ופשוט דאם פדה הוא או אחר קודם מיתת המוריש דבשעת פדיון היה ראוי לחזור כשדה מקנה ואח"כ מת המוריש פשיטא דזכ' היורש ביובל כיון דבשעה שיצאה מן ההקדש היה ראוי לחזור ויורש הוא זכות אביו או מוריש אחר וז"פ מאד. המקדיש את הטרשין היינו שדה שאינה ראויה לזריעה נפדית בשוויה ואם לא נפדית או פדאה אחר יוצאת לכהנים רק הדין חלוק דאין נפדה בערך הקצוב בתורה רק בשוויה אבל לשאר דינים היא כשדה אחוזה דכתיב בית זרע כו' והאי לאו בר זריעה היא ולענין לצאת לכהנים כתיב שדה והאי שדה היא והוא מש"ס ומבואר בר"מ. ואם הקדיש אילנות נפדים בשוויה דלא נקרא בית זרע וגם אין יוצאה לכהנים דלא נקרא שדה ג"כ מבואר שם.