מנחת חינוך · סימן שנ״ה, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והמקדיש שדהו בשנת היובל עצמה אינה מקודשת כלל כשמואל בגמרא ואם לא פדה המקדיש השדה עד היובל והגיע היובל והיא ת"י ההקדש יוצאת השדה לכהנים והכהנים שבמשמר שחל ראש השנה של יובל הם זוכים בשדה זו ואם חל ר"ה של יובל בשבת שייך למשמר היוצא שהם עובדים בתחלת ליל שבת וע' לח"מ ומ"ל באריכות מפלפל בד' רש"י דנראה דנותנים למשמר שפגע יה"כ של יובל ע"ש ומ"ש בד' הר"מ. והכהנים שזוכים באותו שדה צריך שיתנו דמים להקדש ויפלו ג"כ לבה"ב כי אין הקדש יוצא בלא פדיון וכמה דמים נותנים הכהנים דעת רש"י בגמרא והרע"ב וכ"ה בכ"מ בשם מ"כ דכהנים נותנים נ' שקל דמים הקצובים בתורה ובמ"ל מפלפל בזה. וכ' דנ"ל דעת הר"מ דנותנים דמי שיור של השדה ולא דמים הקצובים ע"ש וכ"נ דעת הרהמ"ח שלא כתב דמי' כמו שדקדק הכסף משנה רק דמים נראה דדמי השיווי נותנים. ואם הבעלים פדו עד היובל הרי הוא שלהם לעולם ואינה יוצאה לכהנים רק אם הוא ביד ההקדש או שגאלה אחר כמו שיתבאר. ואם גאלה מההקדש איש אחר ולא הבעלים אפילו בתו של מקדיש ואין לו אלא הבת אם הגיע יובל והיא ביד הפודה ד"ה דביובל זוכים בהשדה הכהנים וכאן הכהנים א"צ ליתן דמים דכבר נתנו הפודים דמים להקדש ולא יצא בלא פדיון ואם גאלו הבעלים מיד הפודה והגיע יובל והיא ביד הבעלים בזו יש נוסחאות מתחלפות דלנוסחאות הר"מ אין הכהנים זוכים בו ונשאר לבעלים ולנוסחא דידן וכן מביא הראב"ד כמו נוסחא דידן דיוצאה לכהנים אף על פי שהיא עתה ביד הבעלים כיון דהפודה מן ההקדש היה אחר ולא הבעלים והרהמ"ח עיין בדבריו נמשך לדעת הר"מ כדרכו וקצת יש חיסור לשון בדברי הרהמ"ח שכתב אם לא פדאוהו הבעלים מיד ההקדש או מיד אחר שקנאה מן ההקדש הכהנים נותנים דמים כו' ובאמת אם הוא ביד אחר אין הכהנים נותנים דמים כי כבר נתנו הדמים הפודים מן ההקדש כמ"ש בשם הר"מ וצריך להגיה כן בדברי הרהמ"ח. ואם בנו של המקדיש גאל מיד אפילו יש ת"י בשעה שהגיע יובל אינה יוצאה לכהנים ביובל רק חוזרת לאביו כמו כשהמקדיש עצמו פודה דכך גזירת הכתוב דבנו הוי כהוא עצמו דבנו הוא היורש שאינו נדחה בשום פעם אבל בתו היא כאחר במקום בן ע' בגמ' כאן. ופשוט כמו אם פודה הבן בחיי האב ומגיע יובל בחיי אביו דחוזרת לאביו דהוי כמו שפודה המקדיש דגזירת הכתוב הוא לאחר ולא לבן ה"ה אם פדאה לאחר מיתת האב והגיע יובל ג"כ אינה יוצאה לכהנים כיון דלא פדאה אחר רק הבן דהוי כמו המקדיש אם כן עתה חוזרת לאב ויורש מכח האב דאם היה האב חי היתה חוזרת לו והוא יורש כוחו ויותר מזה אם הבן ג"כ מת והירושה חוזרת לאחי האב ג"כ זוכה אחי האב או שאר יורשיו של האב דפדיון שפדה הבן ה"ל כאלו המקדיש עצמו פדה וחוזרת לאביו אם כן יורשים יורשי האב וזה מכ"ש דאם פדה בחיי האב אין הכהנים זוכים אף דלא היה יורש מכ"ש אם פדאה לאח"מ האב בודאי אינה יוצאה לכהנים כיון דלא הוי אחר וממילא ביובל יורשים יורשי האב וז"פ. וגם פשוט אם פדאה אחר מן ההקדש ובנו גאל מיד אחר לשיטת הר"מ שהבאנו דהמקדיש אם פודה מיד אחר ג"כ אינה יוצאה לכהנים ה"ה אם בנו פודה מיד אחר ג"כ אינה יוצאה לכהנים כי בנו הוא כמקדיש עצמו וכ"ז פשוט. וז"פ גם כן דאם המקדיש או בנו פדו מההקדש ואח"ז מכרו לאחר ובשנת היובל הוא ביד אחר מכל מקום אין יוצאה לכהנים ביובל כיון שהפודה נשאר בידו לעולם וה"ל כאלו מכר שלו לחבירו דיחזור ביובל לבעלים ולא לכהנים וז"פ מאוד.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.