מנחת חינוך · סימן שנ״ה, א׳

לדון בדין ערכי שדות כו'. עיין ר"מ פ"ד מהלכות ערכין והדינים כו' בקיצור. המקדיש שדה אחוזה שירשה ממורישיו שהיה שלהם עד שעת חילוק הארץ ואפילו לר"י דסובר אחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל מכל מקום השדות יש להם דין שדה אחוזה כיון דתחת זו תחזור לו אחרת לא מיקרי שדה מקנה וא"צ שיהי' בירושה חד בר חד עד יב"נ כ"כ התוספות גיטין דף מ"ח ע"ש והן מקדיש שדה טובה ביותר או שדה רעה ביותר ורוצה לפדותה הן בעלים או אחרים נתנה התורה קצבה בזמן היובל אם מקדיש תיכף אחר היובל ורוצה לפדותה תיכף נותן בעד כל מקום שיוכל לזרוע חומר שעורים חמשים שקלים היינו חמשים סלעים וזהו בעבור מ"ט שנים שבין יובל ליובל ואם פודה בשנה השנית מגרע סלע ופונדיון כי נפדה בגרוע כגון אם פודה עשר שנים לאחר היובל וישנו עוד ל"ט שנים עד היובל הבא וכן אם הקדישו עתה נותן עבור כל שנה סלע ופונדיון כ"ה גזירת הכתוב דבעד יובל שלם נותן חמשים שקלים ומה שיוצא מהיובל נותן סלע ופונדיון לכל שנה עד יובל הבאה ואע"פ לפי ערך נ' שקלים מגיע רק מ"ח פונדיון (ופונדיון א' הוא יותר מכל מקום נותן סלע ופונדיון דהוא קלבון ער"מ) כי מ"ח פונדיון הוא סלע אם כן מ"ט סלעים ומ"ט פונדיון הוא יותר מנ' שקל אותו הפונדיון מכל מקום נותן יותר קצת כי כשנותן לשלחני פונדיונות ליקח סלע נותן מ"ט. ואם פודה אינו נותן בכל שנה רק מה שמגיע נותן בפ"א ואם הבעלים או אשתו או יורשיו פודין מוסיף חומש לפ"ע שנותן הקרן נותן עוד חומש ורשאים הבעלים למכור שדות או ללות שיגאל שדה זו וכן גואל חצי השדה אם רוצה וזה חומר בהדיוט מהקדש דהמוכר להדיוט אינו מוכר שדות וכן אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין ובהקדש בכל ענין. והנה בזמן היובל דעת הר"מ דמצוה על האדון והאדון קודם אבל אין כופין את האדון ע' בפ"ה וז"פ כיון דמצוה על האדון והתורה קצבה שיעור לפדיון אם כן אפילו אם אחר רוצה ליתן הרבה יותר מהאדון מכל מקום אין שומעין לו דהוא נותן כשיעור הקצוב בתורה אך אם אין להאדון פודה ואחרים באים לפדות אם א' נותן כשיעור הקצוב וא' נותן יותר בודאי הנותן יותר לו מוכר הגיזבר כי אין פוחתין משיעור הקצוב אבל להרבות שיהי' רווחא להקדש למה לא ובזה אפשר ליישב מה שהוכיח המ"ל כאן בספ"ד מדברי הר"מ דס"ל דלא כרש"י דדעת רש"י בשדה מקנה ג"כ דמים קצובים בתורה כשדה אחוזה וכ' דהר"מ לא ס"ל כן דכ' המקדיש שדה מקנה שמין אותו כו' ואח"ז כתב דשמין ומכריזין ס' יום ואי דמים הקצובים בתורה היאך שייך שומא והכרזה ולפמ"ש אפ"ל כיון דגבי שדה מקנה כתב הר"מ דפודה אותו כל מי שירצה נראה מדבריו דכאן בשדה מקנה אין מצוה על האדון ועיין בפ"ה דלא כתב ד"ז דהאדון קודם רק בשדה אחוזה וכן אח"ז בבית ובבהמה טמאה וכאן כתב שמין ופודה כל מי שירצה. ועיין בבכורות דף י"ד מצות גאולה באדון קודם שנאמר ואם לא יגאל כו' וע' רש"י שפירש במתפיס בהמה טמאה לבה"ב האדון קודם ובאמת הפסוק שמביא במשנה כתוב בבהמה טמאה מכל מקום הדין גם כן בשדה אחוזה כמבואר להדיא כאן בערכין כ"ז דמצוה באדון קודם והבעלים מוסיפין חומש ואיידי דחביב כו' מבואר להדיא במשנה ובש"ס דגם שדה אחוזה מצוה באדון קודם אבל שדה מקנה לא נזכר וגם אין הבעלים מוסיפין חומש כמבואר בר"מ כאן ויבואר בסמוך אם כן שפיר שמין ומכריזין אולי שוה יותר מהקצוב בתורה ויתן יותר הוא קודם אבל אם אינם רוצים ליתן יותר על כל פנים אפשר כדעת רש"י דאינו נפדה בפחות מהקצוב בתורה. ופשוט אע"ג דבכל הקדשות אם חיללו בדיעבד על ש"פ מחולל אבל כאן דהתורה נתנה קצבה בפירוש אינו מחולל בפחות אפילו כ"ש ואפילו לא נתן המעות כ"א כמ"ש לעיל וז"פ. והמקדיש תיכף אחר היובל ורוצה לפדותה אפילו סוף שנה אינו גורע כלום אף על פי שעמד ביד ההקדש כמה חדשים אינו גורע ואם פודה צריך ליתן כל הנ' שקלים ובשנה השנית מגרע סלע ופונדיון משנה שעברה אבל בשנה הראשונה אינו מגרע כלום כי אין מחשבין חדשים להקדש כ"ה בש"ס ור"מ וכן אם פודה באמצע שנה כגון חמשה וחצי שנים קודם היובל אין אומרים שיגרע להקדש ויתן ה' סלעים וה' פונדיון בעד החמשה שנים וחצי סלע וחצי פונדיון בעד החצי שנה כי אין מחשבין חדשים וצריך ליתן ששה סלעים וששה פונדיונים כ"ה בש"ס. ובר"מ אינו מבואר זה להדיא אך נשמע מדבריו כאשר יבואר וא"צ לפרש זה. ואם גואל שנה א' לפני היובל אינו פודה בגירוע היינו ליתן סלע ופונדיון דכתיב על פי השנים כו' רק צריך ליתן כל הנ' סלעים ואם נשאר שנה וחדשים משנה השניה קודם ליובל דעת רש"י והראב"ד כיון דאין מחשבים חדשים להקדש ה"ל פחות משני שנים קודם היובל וכתיב על פי השנים כו' אם כן אינה נפדית בגרוע רק צריך ליתן כל הנ' סלעים והר"מ סובר דתלוי ברצון הגזבר אם אינו רוצה לחשוב אם כן ה"ל פחות משני שנים ואינה נפדית בגירוע רק צריך ליתן כל הנ' שקלים ואם רוצה הגיזבר מחשב החדשים לשנה וה"ל שני שנים ונותן שני סלעים ושני פונדיונות ופודה ועיין בהשגות הראב"ד ובכ"מ ובלחם משנה ועיין בש"ס.