מנחת חינוך · סימן שנ״ב, ד׳

והנה לוקין על לאו זה אף על פי שאין בו מעשה כ' הר"מ דמפי השמועה למדו חוץ מממיר והכסף משנה תמה הא בש"ס מבואר דלא תתני ממיר דבדיבורו עביד מעשה ועי' באחרונים תי' דלשיטת הר"מ ניחא דצבור ושותפי' ס"ל דאין עושין תמורה ולוקין אם כן ל"ש בדיבורו עביד מעשה ע"כ כתב מפי השמועה והרהמ"ח הרכיב שני הטעמים מפי השמועה כו' ובדיבורא אתעביד מעשה וצע"ק. ומ"ש הרהמ"ח אף על פי שניתק לעשה יש בה שני טעמים כו' עי' במ"ל מה שסותר את דבריו בה' מלוה ולוה גבי השבת העבוט. ולענין תשובה לדעת התוס' בחולין ותמורה דע"כ אין לוקין שמונים דחד לאו בשלו וחד בשל חבירו אם כן ה"ל בכל חד רק לאו א' ולהר"מ שכ' דלא אתי עשה כו' אם כן אם נימא דחד לאו עוקר צריך לעשות תשובה על חד לאו דנל"ע ועל לאו גמור ולטעם השני צריך תשובה על שני לאוין אך אם ריבוי לאוין במקום שאין לוקין אלא א' יש חילוק לענין תשובה ויבואר אי"ה בפ' נשא. ואם המיר א' במאה בהמות קודש בב"א לוקין ונתפס ואם המיר מאה בב"א או בזאח"ז בבהמה א' של הקדש כולם נתפסים ולוקין על כל בהמה ובהמה. ומבואר בר"מ והיא מהתוספתא הממיר הרי התמורה קודש ולוקין ואפילו המיר בשבת. וא"י מאי רבותא יש בשבת דנוסף איסור דרבנן דאין מקדישין בשבת מן התורה לא יהי' תמורה דאם עבר והקדיש בשבת בודאי ה"ז קדוש ויש לפלפל בדין דכ"מ דארל"ת עחו"מ סי' ר"ח ואין כאן מקומו וצ"ע בזה מאי רבותא בשבת. ועי' בשער המלך ספ"ו מה' אישות מביא ד' מהרי"ט שהבאתי לעיל והקשה עליו דלדבריו ליכא תנאי בהקדש דבתנאי בעינן אפשר לקיים ע"י שליח כמבואר בכתובות ובראשונים ובנדרים סוגיא דבר פדא מבואר שם הקדש על תנאי. והנה בלא דברי המהרי"ט לפמ"ש דתמורה לא אפשר על ידי שליח מחמת אין שלד"ע ל"מ תנאי בתמורה אך להסוברים דבשוגג יש שלד"ע אם כן משכחת לה ע"י שליח ושפיר מועיל תנאי. וע"ש עוד שמביא דוקא גבי מעשה בעינן אפשר לקיים ע"י שליח ולא בדיבור אם כן ה"נ ועי' בס' כתובה כתובות דף נ"ו ופרק המדיר ועי' בסוגיא דבר פדא דין דמקדיש לאחר שלשים ואם מצי הדר בי' ער"נ וברא"ש ומבואר בנזיר דל"א דאם אמר ה"ז תמורה לחצי יום ה"ל תמורה לחצי יום וה"ל כמו מקדיש לאחר ל' יום. ופשוט דאם המיר לאח"ז דאין לוקין על התמורה עד שיגיע הזמן דנתפס אף דבצבור ושותפים פוסק הר"מ דלוקין אף דאינו נתפס דאינו תלוי זה בזה מכל מקום שם ממיר עכשיו ועבר בלאו אבל בממיר לאח"ז כ"ז שלא הגיע הזמן לא המיר כלל וא"ע וז"פ: