מנחת חינוך · סימן ש״נ, ג׳

והערכין הם ככל הקדשות לידון בשאלה כדרך שנשאלין על שאר נדרים והקדשות כ"ה בר"מ כאן והכסף משנה לא הראה מקומו דז"פ דהוי ככל נדרים והקדשות ועיין חגיגה דף י' דר"א יליף דנשאלין על הערכין מכי יפליא ועיין בט"א אף דר"א סובר דאין שאלה בהקדש כמבואר בערכין כ"ג מכל מקום בערכין דכתיב כי יפליא מודה ר"א דנשאלין ומכ"ש לדידן דנשאלין על כל הקדשות פשיטא דנשאלין על הערכין ג"כ. ועיינתי בס' ט"א שם כתב דאין שאלה בערכין לר"א רק בנזירות ע"ש ואין נ"מ לדידן דהוי ככל הקדשות וז"פ. ולענין תכ"ד אם יכול לחזור ג"כ דינו כמו כל הקדש ויש בזה שיטות עח"מ סי' רנ"ה בש"ך ועמ"ל פ"א מהלכות נזירות נסתפק במופלא סל"א אם ישנו בשאלה דדוקא לענין שנדריו והקדשו קיימין אתרבי אבל לא לענין שאלה ע"ש. ואם העכו"ם ישנו בשאלה עמ"ל פ"י מה' מלכים מביא ירושלמי שהוא פלוגתא וח"א דאין להם היתר חכם. ובבא ליד גיזבר אין נשאלין ככל הקדשות. והשנים הולכין אחר שנות הנערך לא שנות המעריך. ומבואר בש"ס דחולין דל"ד אם אמר בלשון עלי כגון ערכי עלי או ערך פ' עלי אלא אפילו בלא עלי כגון דאמר הריני בערכי או הריני בערך פלוני חייב. ואפילו הפריש הערך ונגנב חייב באחריות הערך עד שבא ליד גיזבר ואינו קדוש כלל עד שבא ליד גיזבר וילפינן מקרא ומבואר ד"ז בר"מ כאן פ"ג הי"ג. ול"ד ערך שלם אלא אם אמר חצי ערכי עלי או חצי ערך פלוני נותן החצי וה"ה פחות וז"פ. ואם אמר ערך ידי או עיני עלי לא אמר כלום כיון שאינו מעריך כל הגוף אין בדבריו כלום אך אם אמר ערך לבי או כבדי עלי וה"ה לשאר אברים שאם ינטל האבר הוא טרפה ואם אמר ערך אבר זה עלי חייב בכל הערך כעורך כל גופו ונלמד מקרא והאומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי אפילו אלף פעמים וכן אם אמר שני ערכי עלי או יותר נותן כמה ערכין כמו שנדר וכן בהעריך כמה אנשים נותן בעד כ"א הערך הראוי. והנה המעריך חייב לשלם מה שנתחייב לפי הערך וממשכנין אותו ומוכרין כל הנמצא בידו הן קרקעות והן מטלטלין ומסדרין לו ומניחין לו כמבואר בר"מ כאן פ"ג ובד' הרהמ"ח ומטלטלין ועבדים מוכרין מיד ובקרקעות מכריזין עליהם ס' יום רצופין בבוקר ובערב ואח"כ מוכרין אותן כ"ה בר"מ ובהרהמ"ח ועבכ"מ ולחם משנה דהלכה כסתם משנה ודעת רש"י דגם גבי הקדש רצופים ל' יום ובשני וחמישי ס' יום עבלח"מ. ואם מת המעריך אם הנערך קיים וישנו בהעמדה והערכה גובין מיורשי המעריך אף שהמעריך לא עמד בדין לפ"מ דקיימא לן מע"פ גובה מן היורשים או מטעם שעבודא דאורייתא או משום דהוי מלוה הכתובה בתורה או לפי שפסקינן דבכ"ע מע"פ גובה מן היורשים ע' בח"מ אם כן גובין מהיורשים ואם לא הניח קרקעות רק מטלטלין זה תלוי אם מטלטלין משועבדים ג"כ מן התורה כדעת הרשב"א או לא עס"י ל"ט בח"מ באחרונים. וגם אם גובין בערכין מלקוחות מחמת שד"א או מלוה הכתובה בתורה אי צריך העמדה בדין אין כאן מקומו להאריך. ואם מת הנערך קודם העמדה והערכה אף שהמעריך קיים פטור שאין ערך למת וצריך העמדה והערכה כמו גוסס שאינו נערך כיון שאינו בהעמדה והערכה כ"ה דעת הר"מ והראב"ד השיג ע"ז דדוקא גוסס שבשעת הנדר אינו ראוי להעמדה והערכה פטור אבל אם בשעת הנדר היה ראוי אף שמת אח"כ מכל מקום חייב אף על פי שלא היה העמדה והערכה ועמד בדין שהזכיר בש"ס היינו לגבי מעריך מחמת מע"פ לא גבי מיורשים אבל לדידן דקיימא לן מע"פ גובים מיורשים אין צריך להעמדה בדין כלל ועלח"מ וכ"מ פ"א כאן.