מנחת חינוך · סימן ש״נ, ב׳

והנה בש"ס מבואר הכל מעריכין לאתויי מופלא סל"א והיינו בחרש שוטה וקטן שהעריכו אין בדבריהם כלום ואפילו נתנו לב"ה אינו הקדש כלל ומותר להנות אבל במופלא סל"א דהקדישו הקדש הרי הערך שלו אסור בהנאה ושייך לבד"ה ולשון הר"מ וקטן שהעריך או נדר חייב לשלם שהרי נדריו קיימין. ואיני מבין זה שהרי בפי"א מה' נדרים כ' דדוקא גדול שנהנה מהקדישו לוקין אבל הוא עצמו אינו עובר בבל יחל כר"ה בנדה ע"ש וא"כ היאך שייך לומר עליו שחייב לשלם בודאי אם אינו רוצה לשלם אין כופין אותו דקטן לאו בר כפיה הוא וגם אין ממשכנים אותו כי א"ע בבל יחל וב"ת רק אם נותן להקדש הרי הוא הקדש (ולענין קרבן עמ"ל והבאתי לעיל) לענין אחרים שאסורים להנות אבל לומר שחייב ל"ש בקטן מופלא כיון דלכל התורה הוי קטן אך מכל מקום אפ"ל דאשתעבדי נכסים וגובין מנכסיו וגם אם מת גובין מיורשיו ומכל מקום צ"ע מנלן זה דאפשר הא דאתרבי דמופלא סמוך לאיש מקדיש או מעריך היינו אם נותן יש עליו תורת הקדש אבל לאשתעבודי נכסי צל"ע וגם ל"ש שעבוד נכסי אם אין עליו שעבוד הגוף עבחה"מ. וחו"ש או קטן שאינו מופלא אינו מעריך דאין בדבריהם כלום ועכו"ם דעת הר"מ דאינו מעריך דפוסק כר"מ והראב"ד דעתו כר"י דעכו"ם מעריך ועיין בכסף משנה ולחם משנה ולדעת הר"מ אפילו אם נתן הערך אינו קדוש כלל כי הוא גזירת הכתוב עלח"מ מ"ש בזה. והיוצא ליהרג שנגמר דינו בב"ד של ישראל מכל מקום מעריך וגובין מנכסיו לאח"מ וגוסס דעת התוס' דמעריך ומדברי הר"מ נראה קצת דאינו מעריך ועלח"מ כ' דדעת הר"מ כהתוס' ולדעת הסוברים דעכו"ם מעריך אם מופלא סל"א בעכו"ם מעריך עמ"ל כאן ויבואר אי"ה במ"א. והכל נערכין אפילו שוטה וחרש ומכל אישי ישראל וכן עבד ושפחה. ועכו"ם דעת הר"ם דנערך ואם ישראל אמר ערך פלוני העכו"ם חייב ליתן לפי שנותיו של עכו"ם כמו בישראל והוא כר"מ במשנה דערכין והראב"ד פוסק כר"י דעכו"ם אינו נערך. וטומטום ואנדרוגינוס אין נערכין אף לא בערך אשה דגזירת הכתוב הוא זכר ודאי ונקבה ודאי ולא טומטום ואנדרוגינוס וטומטום שביציו מבחוץ לכאורה נערך כיון דהוא זכר ודאי כמבואר בחגיגה. אך כבר כ' בח"ז דגם ביציו מבחוץ אינו זכר ודאי ע' לעיל ואם העריך הטומטום ונקרע אח"כ ונמצא זכר אפשר דאגמ"ל דהוא זכר אך נראה כיון דאפילו אינו נותן ערך נקבה דגזירת הכתוב בשעת נדרו יהי' זכר ודאי אם כן כיון דבשעת הנדר לא הי' זכר ודאי לא חל הנדר ואף דנקרע אח"כ כ"נ. והגוסס והיוצא ליהרג בב"ד של ישראל שנג"ד למיתה אינו נערך. גוסס כיון דרוב גוססין למיתה אף על פי שחי אח"כ מכל מקום כיון דבשעת הנדר הי' הולך למות אין לו ערך וכן מי שנג"ד הרי הוא כמת ודוקא בב"ד של ישראל אבל בב"ד של עכו"ם גמ"ד לאו כלום הוא ונערך עמ"ל וע"ש שכתב דאם נגמ"ד ברח מיד הב"ד מכל מקום גמ"ד משוי ליה כמת ואינו נערך וכתב דהוי כמו גוסס אף שחי אחר כך ע"ש ובאמת אין הדמיון עולה יפה דבגוסס מבואר בש"ס הטעם דלאו בר העמדה והערכה הוא אם כן שפיר דבעינן שיהי' בר העמד' והערכה בשעת הערך ואם לאו אינו נערך אבל גבי יוצא להרג יליף מקרא דכל חרם כו' אפשר דוק' בנהרג אבל בברח לא. אך באמת כיון דכתיב כל חרם כו' ופירש"י מי שהוא ראוי ליהרג ובגמ' שם אמרינן יכול אפילו קודם שנגמ"ד כו' אם כן ילפינן מקרא דנגמ"ד אין לו ערך אם כן אין חילוק אף בברח כיון דנגמ"ד מבואר בתורה שהוא נחשב כמת ואין לו ערך ודבריו נכונים. ונ"פ דאם העריך א' אותו לאחר גמ"ד או הוא עצמו ואח"כ הוזמו עדיו דאגלמ"ל דהגמ"ד הי' בטעות ודאי יש לו ערך וחייב המעריך ול"ד למ"ש לעיל גבי טומטום דהתם מכל מקום בשעת הנדר הי' טומטום אבל כאן היה הגמ"ד בטעות ואגל"מ וכחי חשוב וחייב המעריך כנ"ל. והנה במ"ש לעיל בדעת הראב"ד דעכו"ם מעריך גם כן היינו דמקבלין מיני' ויש לו דין הקדש אבל אינו חייב לשלם כי אינו בבל יחל עיין מ"ל פ"י מהלכות מלכים ד"ה ודע כ"כ להדיא דיש לו דין הקדש אבל אינו חייב לשלם כי אינו בבל יחל אם כן מ"ש גבי קטן מופלא ג"כ הדברים ברורים דל"ש אצלו חיוב רק אם מפריש יש לו דין הקדש אבל חיוב מנ"ל ע"כ דברי הר"מ צ"ע. ועמ"ל שם הביא בשם התוס' דנראה כדעת הר"מ והקשה עליהם מט"ז ע"ש באורך ולא הביא דברי הר"מ הללו ובעכו"ם אפשר שישנו בבל יחל ע"ש אבל בקטן דאינו בבל יחל כלל כמבואר בד' הר"מ ה' נדרים נראה דאין עליו שום שעבוד כלל רק אם הפריש ונותן יש עליו דין הקדש ואפילו לאחר שהגדיל אין עליו חיוב כלל כיון דהי' בקטנותו אך אם נותן הוי הקדש. ובאתי רק לעורר דנראה דבמופלא שהעריך אינו חייב כלל ואין גובין מנכסיו בע"כ ואין ממשכנין ואם מת אין גובין מיורשיו דאין עליו שעבוד כלל רק אם נותן הוי הקדש וד' הר"מ צ"ע. והנה השנים הללו כ' הרהמ"ח שנים הנימנין מיום ליום כלומר מיום הלידה נראה דעתו היינו דלא אזלינן בתר שנות עולם מתשרי רק לשנים דידי' מנינן אבל לא בעינן מעל"ע לשעות רק תיכף כשנכנס בשנה האחרת יש לו הדין כלמעלה או כלמטה והר"מ כ' כאן כל השנים הללו מעל"ע מיום הלידה ועבכ"מ מביא בשם רש"י ותוס' דמעל"ע לשעות בעינן ועמ"ל פ"ב מה' אישות פלפל בזה.