מנחת חינוך · סימן ש״נ, ד׳

ויש דין בערכין השג יד והיינו המעריך אפילו ערך הגדול היינו נ' שקלים אם המעריך הוא עני בשעת הערכה ולא נמצא לו אחר הסידור כדי הערך הדין כך דנותן כל הנמצא בידו ואפילו לא נמצא בידו רק סלע נותן הסלע ונפטר מהערך אפילו נתעשר אח"כ כיון דהי' עני בשעת הערך ובשעת נתינה ונתן כל הנמצא בידו נפטר מהערך הזה במה שתשיג ידו ואין השאר עליו חובה כ"ה גזירת הכתוב בערכין ודוקא על כל פנים סלע אבל אם אין לו סלע רק פחות מסלע אין לוקחין וישאר הכל חוב עליו עדי יעשיר ויתן כפי הקצוב בתורה. וכן אם היה לו דר"מ עשרה סלעים נותן העשרה סלעים ונפטר אבל אם לא יתן כל מה שהשיג היינו היו"ד סלעים כיון דלא נתן כולו השאר חוב עליו עד שיעשיר כ"ה גזירת הכתוב דדוקא אם נותן כל מה שבידו נפטר ודוקא סלע אבל פחות אף על פי שאין לו נפטר והשאר עליו חוב ואם יש לו יותר צריך ליתן כל מה שיש לו כרבנן במשנה דהלכתא כוותייהו ואין הדבר תלוי בהערכה רק בנתינה אם נתן אבל אם לא נתן עדיין והעשיר צריך ליתן כולו דתלוי רק בנתינה עש"ס ור"מ. וז"פ אם היה לו עשר' סלעים ונתן ט' וחצי ג"כ אינו נפטר כי לא נתן כל מה שהשיג ידו אף דלענין נתינה אינו נחשב פחות מסלע מכל מקום לענין שיור אפילו ש"פ הוי ממון כי זה ילפינן כ"א מקרא מיוחד ע' בש"ס וז"פ. אך פשוט אם שייר לעצמו פחות מפרוטה אין זה שיור ונפטר כי אינו ממון בכל התורה והפמש"פ אפשר חוב עליו וצריך ליתן אבל אינו מעכב לענין השג יד כנ"ב. והנה במשנה מבואר נתן סלע כו' פחות מסלע והעשיר כו' נראה דעכ"פ לוקחין ממנו אפילו פחות והוא הקדש רק לא נפטר מחיובו וחוב עליו כל הערך ואמאי לא יקחו ממנו אפילו פחות ואין סברא כלל [שלא ליקח] ולשון הר"מ כאן פ"ג הרי שלא נמצא בידו אפילו סלע אין לוקחין מידו פחות מסלע אלא ישאר הכל חוב כו' וא"י למה אין לוקחין ממנו דמצד הסברא נראה דלוקחין רק אינו נפטר והשאר עליו חוב אבל שלא ליקח ממנו מנלן זה דלמא יעני ביותר וגם זה לא יתן ולמה יפסיד ההקדש וצע"ק. ואם הי' עשיר בשעת הערך אף על פי שהעני אח"כ נותן ערך עשיר היינו דאינו נפטר מחיובו אם נתן פחות מערך שלם ודעת התוס' ערכין דף ז' ע"ב דזה תלוי בהערכת הכהן דוקא אם העריכו הכהן ג"כ בעודו עשיר ואח"כ העני חייב בערך עשיר אבל אם נדר כשהי' עשיר ולא העריכו הכהן עד שהעני ה"ל כעני ונותן ערך עני ונפטר ע"ש מה שמיישבים בזה והר"מ אין דעתו כן דלא ביאר זה נראה דתלוי בשעת הנדר וכ"כ הלחם משנה. נדר כשהיה עני והעשיר נותן ג"כ ערך עשיר נדר כשהיה עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עני ורש"י פי' במשנה די"ז ע"ב עני והעשיר קודם נתינה או עשיר והעני קודם נתינה. והנה בעני והעשיר וחזר והעני אפשר דוקא אם לא העריכו הכהן בעת שהי' עשיר אבל אם העריכו בעת שהיה עשיר אף שהעני אח"כ נותן ערך עשיר דאזלינן בתר הערכת הכהן לס' התוס' הנ"ל. אך אפשר דהתוס' מודים כאן דהם סוברים דתלוי בהערכת הכהן ג"כ ואע"פ שהיה עשיר בשעת הנדר מכל מקום אם בשעת הערכת הכהן הי' עני נותן ערך עני אבל לא תלוי בהערכת הכהן לחוד כיון שהי' עני בשעת הנדר והוא עני בשעת נתינה אף על פי דבשעת הערכת הכהן הי' עשיר אינו נותן אלא ערך עני דהערכת הכהן לבדו אינו מעלה ומוריד כנ"פ. וכן אם היה עני בשעת נדר והעריכו הכהן כשהיה עני והעשיר קודם נתינה אפ"ל לדעת התוס' כמו כשהיה עשיר והעני קודם הערכת הכהן נותן כעני ה"ה כאן כיון דהנדר היה כשהיה עני וגם הערכת הכהן כשהיה עני אף שהעשיר נותן רק ערך עני אך באמת נראה דהתוס' מודים דאזלינן בתר שעת נתינה ול"ד להעשיר והעני וק"ל. שוב ראיתי בתי"ט פ"ד דערכין מ"ב ד"ה והעשיר כת' דבכה"ג נותן ערך עני דבתר הערכת הכהן אזלינן ע"ש. ואם בשעת הנדר לא היה עשיר היינו שלא היה לו לשלם כל הערך כגון חמשים שקל וה"ל רק י' שקלים דזה הוי ג"כ ערך עני כיון דאין כל הערך כמ"ש והעני אח"כ קודם נתינה ואין לו אלא סלע א' בשעת נתינה מי אמרינן דאינו נפטר בסלע זה אע"ג דאין לו עתה מכל מקום כיון דבשעת הנדר הי' עשיר יותר דהיה לו י' סלעים אינו נפטר רק אם נותן כל הי' סלעים א"ד דגזירת הכתוב בעשיר והעני שנותן כפי ערך עשיר היינו שהיה לו אז כל הערך שהיה חייב כמו עשיר ע"כ אינו מועיל מה שהעני לפטרו בפחות אבל אם בשעת הנדר לא היה לו אז הערך השלם רק שהיה לו י' סלעים דזה הוי גם כן ערך עני ואח"כ העני ביותר זה לא הוי בכלל עשיר והעני כיון דלא היה לו אז ג"כ הערך השלם רק ערך עני ולא ה"ל כעשיר והעני ונפטר בערך שהוא נותן עתה כגון סלע ודעת התוס' שם דזה הוי ג"כ בכלל עשיר והעני כיון דהו"ל אז יותר דאל"ה לא היו מקשים כלום וג"כ תי' דאזלינן בתר הערכת הכהן ולא תי' זה אבל הלחם משנה יישב דעת הר"מ מקושית התוס' דדעתו דסובר סברא זו דוקא בעשיר גמור שה"ל כל הערך יש לו דין עשיר והעני אבל בעשיר שלא היה לו הערך שלם רק יותר מעכשיו אינו נקרא עשיר והעני ונותן כפי ערך העני בשעת נתינה עלח"מ וסברתו נכונה ש"י. ואם היה עני בעת שנדר והי' לו רק סלע וגם בשעת הערכת הכהן היה לו רק סלע ועתה בשעת נתינה יש לו י' סלעים דהוי ג"כ ערך עני נראה דאינו נפטר אלא אם נותן כל הי' סלעים אף על פי דלא הוי עשיר עתה ג"כ מכל מקום כיון דישנו בהשג יד הי' סלעים אזלינן בתר שעת הנתינה וצריך ליתן כל הי' סלעים וא"ל לא נפטר כנ"ב. וד"ז דהשג יד אינו אלא בסתם דאמר ערכי או ערך פלוני עלי ואפילו אם אמר ערך עלי דהוא ידוע דהוא ג' שקלים פחות שבערכין מכל מקום דין השג יד יש לו ונפטר בסלע א' היינו ערך עני אבל אם מפרש ערכי עלי נ' שקלים או ל' כפי שניו אך מפרש הסכום או ערך פלוני עלי כך וכך אינו נידון בהשג יד וכמה שיש לו נותן ואינו נפטר אלא חוב עליו עד שישלם הכל עיין ר"מ כאן פ"ג ובראב"ד. והנה כבר כתבתי דסתם ערכין לבדה"ב ומבואר בר"מ מהש"ס אם אמר ערכי עלי למזבח מביא בערכו קרבן עיין ר"מ פ"ה. ואבעיא דלא אפשיטא בש"ס אי נידון בהשג יד כמו ערכין דנפטר אם נתן כפי השגת ידו כמ"ש א"ד כיון שהוא למזבח אינו נפטר וצריך לשלם כל מה שהוא חייב ופוסק הר"מ כדרכו דהוא ספק ודנין בס' להחמיר ע"ש. והנה הבאתי דדעת הר"מ כר"מ דעכו"ם אינו מעריך ועיין ש"ס הטעם של ר"מ דכתיב לא לכם לבנות הבית כו' והיינו כיון דהוא לבה"ב אם כן אפשר דאם אמר ערכי או ערך פלוני עלי למזבח דקדשי מזבח נודרין העכו"ם מאיש איש כמבואר בר"ם ה' מעה"ק אם כן אפשר בכה"ג מודה הר"מ דעכו"ם מעריך ואינו ברור עלח"מ פ"א. ופשוט דלהראב"ד דסובר עכו"ם מעריך הרי הוא לכל דיניו כישראל לענין השג יד ולענין סידור כיון דנתרבה דמעריך ה"ה כישראל לכ"ד בזה. גם נראה דאם אחר הסידור שמסדרין לו ומשיירין לו נשאר לו רק פחות מסלע אם הוא רוצה נותן עד תשלום סלע מהשיור ונפטר לגמרי ול"א כיון דנותן מה שמגיע לו עפ"י התורה לא הוי נתינה דז"א דהתורה חס עליו החייהו כו' אבל אם רוצה נותן מהשיור עד סלע ונפטר ולא אמרינן ג"כ כיון דנותן מהמשויר אם כן יש לו עוד וצריך ליתן כולו ז"א דבדידיה הדבר תלוי דהתור' גזרה לשייר לו כך וכך וברצונו תלוי מלתא דקצת מזה רשאי ליתן כדי לפטור נפשו ומה שאינו רוצה ליתן אינו נותן כנ"פ. ויש עוד דינים המסתעפים מדינים הנ"ל כגון שיש עליו הרבה ערכין ונתן לא' אך כבר כתבתי כ"פ אם אכתוב הדינים בפרטות צריך חיבור מיוחד לכל מצוה. ואינו מבואר כאן אם המעריך יש לו מעות ומטלטלין וקרקעות ורוצה ליתן קרקעות או מטלטלין במקום מעות עיין בח"מ סי' ק"א וסימן תי"ט ותלמד לכאן. ואם ערכין נגבים מעדיות או מבינוני' או מזיבורית ג"כ אינו מבואר ועיין במסכת ב"ק דף ז' ע"א דאומר הרי עלי מנה לבה"ב נראה דהוי כבע"ח דבבינונית אם כן ערכין שוים בזה וג"כ דינו בבינונית ואי בע"ח דינו מן התורה בזיבורית או בבינונית עיין בגיטין ויש לי עוד הערות בזה אך תן לחכם כו'.