מנחת חינוך · סימן ל״ה, ט׳

גם נ"ל פשוט אם שגג בהעראה והיה מזיד בסוף ביאה או שפי' באבר חי במזיד חייב קרבן וגם כרת או מיתה וא"ד להא דמבואר בשבת דא"ח קרבן עד שיהא תחלתו וסופו שגגה ואם הי' סוף במזיד או תחלתו במזיד א"ח קרבן ומבואר זה ג"כ בר"מ פ"ב מה' שגגות עיי"ש לא דמי בשלמא שם גבי שבת דעקירה בלא הנחה או הנחה בלא עקירה אינו מלאכה רק המלאכה הוא עקירה והנחה כאחד אם כן אם היה מזיד במקצת א"ח כי לענין חטאת בעינן שיהא כולו בשוגג אבל כאן העראה וג"ב כ"א ענין בפ"ע העראה הוי ביאת איסור וכן ג"ב אם כן אין זה שייך לזה והוי כמו שעושה עקירה והנחה בשוגג ואח"כ עושה עוד עקירה והנח' במזיד דזה כ"א ענין בפ"ע בודאי חייב חטאת על השוגג ה"נ ואף אם הי' בתחל' במזיד וג"ב היה בשוגג חייב על ג"ב כי הוא ענין בפ"ע כי היה יכול לפרוש ואין מיתה פוטרת קרבן חדא דאין באים כא' ואפילו בבאין בב"א דעת תוספות פסחים כ"ט ע"א ד"ה ר' נחוניא וכו' דאין מיתה פוטרת מקרבן וגם לא שייך אינו שב מידיעתו עיין בשבת דצ"ג כי כ"א ענין בפ"ע ואם היה יודע לא הי' עושה ע"כ בודאי חייב קרבן וגם מיתה או כרת וז"פ. והנה מ"ש בשם הירושלמי דחייב על ג"ב גם כן הוא פשוט כיון שהיה יכול לפרוש אם כן היא עבירה בפ"ע ואם בעל בשוגג מכל מקום אינו חייב אלא חטאת א' כמו שבא על הערוה בשוגג כ"פ אם אינם גופים מחולקים בהעלם א' א"ח אלא חטאת א' ה"נ אם הי' שוגג מתחלה וסוף א"ח אלא חטאת א' וכן אם בהעלם א' פירש באבר חי ג"כ א"ח אלא חטאת א' כמבואר להדיא בר"מ פ"ה מהלכות שגגות. אך לכאורה צ"ע עמ"ל פח"י מה' מעה"ק דפלפל שם באורך וכתב דדעת הר"מ כר"ל פ"ק דכריתות דשני עבירות אף שהם בלאו א' מכל מקום כיון שחלוקים במיתה אם עושה אותם בהעלם א' חייב שני חטאות דחלוקה דמיתה שמה חלוקה אם כן כאן בבא על נערה מאורסה וגמר ביאתו אף בהעלם א' והם בלאו א' כי לאו דלא תנאף כולל הכל כמ"ש מכל מקום חלוקים בעונש דעל תחלת ביאה דהיא בתולה בעונש סקילה ועל גמר ביאה גזרה התורה חנק או שריפה אם כן בבא על נערה המאורס' וגמר ביאתו בהעלם א' חייב שני חטאות או שפירש באבר חי בשוגג ולא ראיתי זה בר"מ וגם צ"ע בכריתות שם וצל"ע הרבה בזה ואי"ה אשנה פ"ז. וכ"ז דוקא באשת ישראל אבל אשת ב"נ ועבד אין ישראל חייב דלא הוי א"א. ולענין ב"נ יתבאר בעזה"י. וכל אישי ישראל מוזהרים על לאו זה הן איש והן אשה. וגם עבד כנעני חייב על א"א מישראל וער"מ פי"ד מהל' הנ"ל שכתב דעבד חייב על הזכר והבהמה כתב הרה"מ דה"ה על א"א והקשה על הר"מ דהשמיט זה עי"ש והאמת כ"ה ומכ"ש ח"ע וחב"ח דודאי חייב וטומטום אינו בן ביאה ואנדרוגינוס לדעת הסוברים דהוא זכר ודאי חייב על א"א אבל להר"מ דהו"ל ספק א"ח דלמא הוא אשה. וחרש שוטה וקטן אינם חייבים בכל המצות שאינם ב"ד אבל האשה נהרגת על ידם אם הקטן למעלה מבן ט' וגם אם האשה חרש שוטה וקטן שקיבל בה אביה קדושין והיא מבת ג"ש ומעלה הבועל חייב והיא פטורה וכן עכו"ם שבא על אשת ישראל היא חייבת אם מאורסה סקילה וב"י חנק וב"כ שריפה ולענין הבועל שהוא עכו"מ עמש"ל: