מנחת חינוך · סימן ל״ה, י׳

בין עכו"ם וכו'. הרהמ"ח קיצר כאן ואכתוב הדינים בקצרה כדרכי בעזה"י. ב"נ מוזהר על אשת איש ואפילו אשת חבירו ואשת עבד אף שאין אישו' להם דוקא הישראל א"ח על אשת עכו"ם ועבד דמיעטה התורה אבל עכו"ם חייב והוא מז' מצות וילפינן מודבק באשתו ולא באשת חבירו ודוקא שנבעלה לבעלה עכו"ם הוי אשת חבירו אבל קדושין וחופה אין להם. וגם ישראל שבא על אשת העכו"ם אף על גב דאמעוט מאזהרה זו מכל מקום עבר על איסור דאורייתא ודו"ק וכו' כ"כ התוס' קידושין ד' וסנהדרין דף נ"ב ע"ב. וב"נ נהרג ע"ז ומיתתו בסייף כדין מיתת ב"נ וה"ה אם בא על אשת ישראל שנבעלה לישראל גם כן חייב סייף ובבא על אשת חבירו שניהם נהרגין דגם היא מוזהרת כמבואר בסנהדרין. וכן ישראל שבא על אשת העכו"ם אף דהוא אינו נהרג מכל מקום היא נהרגת. וב"נ או ישראל שבאו על אשת עכו"ם פטורים בשלא כדרכה דגזירת הכתוב ודבק ולא שלכ"ד. אבל על העראה נראה דגם ב"נ חייב וע' דינים אלו בר"מ פ"ט מה' מלכים ונראה מד' הכסף משנה דגרסתו בש"ס היתה דעל העראה פטור ובלחם משנה כתב דהגירסא כמו לפנינו דשלכ"ד פטור עי"ש. וב"נ נהרג בע"א ודיין א' בלא התראה כמ"ש כ"פ ושוגג פטור אך אומר מותר חייב כמבואר כ"ז בר"מ והבאנו בכ"מ ועמ"ש לקמן ולעיל בקצרה דב"נ אף אם הוא פחות מט' שנים ובא על אשת חבירו נהי דאפשר דהוא פטור דלאו בר דעת הוא מכל מקום היא חייבת כי ד"ז דפחות מבן ט' ופחותה מג"ש דאין ביאתן ביאה זה הכל הל"מ ע' בנדה ושיעורין רק לישראל נאמרו עיין ר"מ פ"י מה' מלכים. וכאן אם היה הב"נ גדול והיא היתה פחותה מב"ג ונבעלה לבעל מכל מקום נראה דאינו נהרג אע"ג דביאתן ביאה מכל מקום ל"ה א"א דאין לה דעה להקנות עצמה לבעל. וזה נ"פ דאף בב"נ צריך על כל פנים לקנות אותה בביאה מדעתה ואביה אין לו רשות להשיאה כי דוקא בישראל יש לו רשות לאב דנתנה לו התורה רשות כדילפינן מקראי אבל בב"נ לא מצינו זה אם כן אפילו היא גדולה ב"ט או ב"י מכל מקום אין לה דעת אינה א"א כנלע"ד ולקמן בעניני עריות הארכתי בזה.