מנחת חינוך · סימן ל״ה, ח׳

וע' קדושין פ' האומר גבי מקדש מעכשיו ולאחר ל' יום ובא א' וקידש' מעכשיו ואחר כ' יום דר"י סובר דקדושי כולם תופסין בה וברשב"א שם פוסק כר"י ור"י סובר דלא מטעם ספק רק הדין הוא כך דקדושי כולם תופסין עי"ש ברש"י ותוס' ורשב"א ור"נ. ובקידושין ס"ד מבואר הא דאין קדושין תופסין בא"א היא מהקישא דר"י דהוקשו כל העריות והקישא הוא על עריות שיש בהם חיוב מיתה ע"ש. אם כן כאן לר"י דתופסים בה קדושין אחרים אם כן אפשר ג"כ דאינה א"א גמורה כיון דאפילו קדושי מאה תופסין בה אם כן א"ח מיתה הבא עליה. אך מכל מקום יש לחלק דבאמת הוי א"א גמורה רק לענין זה דקדושין חלין מחמת דהוי קצת שיור. וגם מבואר שם ברשב"א ור"נ דאם קידשו אותה שני אחים ומת אחד דלא נפלה לפני האח הב' ליבום מחמת קידושי האח ואי דאינם קדושין גמורין לענין ח"מ אפשר דאינ' זקוקה ליבום כלל כאשר יבואר לקמן דגם ארוסה דמתיבמת ילפינן מריבוי דקרא ביומא אם כן אפשר דקידושין שאין בה מיתה אינם קדושין גמורין לענין יבום ואם אפילו זקוקה ליבום למה נעכב חלק האישות שמקודשת לשני כיון דאינה במיתה רק בלאו אם כן יבא עשה וכו' וגם על כל פנים תחלוץ ככל ח"ל יע"ש שמביאין ירושלמי דאותו אח שנתקדשה לו גם כן אסור ליבמה דחלק הקדושין שלו ה"ל כערוה ופוטר חלק השני נראה דהקדושין הם גמורים וה"ל ערוה. אך קדושין של אחר תופסים מטעם שיור ועאה"ע סי' מ"ם והוא ענין עמוק ואין כאן מקומו. והנה בלאו הזה במזיד בלא התראה חייבים כרת ובשוגג חטאת קבוע ובלא הודע אשם תלוי כמבואר בכריתות ור"מ ה' שגגות וע"ל מצות לא תקרבו וכו' בפ' אחרי כתבתי דלשיטת הר"מ דלוקין על חיבוק ונישוק וכן נשיקה נהי דאין בה כרת מכל מקום לוקין על לאו דקריבה אם כן מכ"ש בביאה ודאי עובר על לאו דקריבה ג"כ אך כאן אם התרו בו משום לאו דלא תנאף אם כן חייב מב"ד ופטורים ממלקות אבל אם לא התרו בהם למיתה נהי דמשום הלאו הזה לא מהני התראה למלקות דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין אבל אם התרו בהם על הביאה משום לאו דקריבה בודאי לוקין כי אין לך קריבה גדולה מזו וז"ב. ויישבתי שם קושית התוס' סנהדרין סוגיא דחוששין ללעז ע"ש וח"מ שוגגין אין פטורים ממלקות כמ"ש כ"פ בח"ז.