מנחת חינוך · סימן ל״ה, ו׳

וז"פ דבכ"ע וכן כאן דחייב על העראה חייב גם על ג"ב כמבואר בירושלמי גבי קלבד"מ והדברים עתיקין אך אין נ"מ בזה דתרי זימני לא קטלינן לה והוא חייב על תחלת ביאה עפ"י לכתובות בפתיחה לחתן הגאון המחבר שהביא ד' הירושלמי ומכל מקום כאן נראה דיש נ"מ בזה אף על פי שאם בא על נערה המאורסה וגמר ביאתו והוא חייב על העראה סקילה ואחר העראה ממילא נעשית בעולה כמש"ל ומבואר בקידושין גבי כ"ג דמקדש בביאה ע"ש וחייבים על גמר ביאה חנק ונידון בסקילה כדין מי שנתחייב שתי מיתות דנידון בחמורה ה"ה כאן מכל מקום נ"מ נהי דפסקינן דא"צ להתרות בהעובר משום איזה מיתה הוא חייב רק במיתה לחוד סגי כרבנן בסנהדרין עיין ר"מ פי"ב מה' סנהדרין מכל מקום אם עבר עבירה שיש בה סקילה ומתרינן בי' מיתת חנק ודאי אינו התראה כי מותרה לקל א"מ לחמור ואפילו איפכא מותרה לחמור א"ע לקל ע' כתובות פא"נ וסנהדרין ד"פ ע"ב אם כן כאן בבא על נערה המאורסה והתרו בו העדים לא משום סקילה אלא משום חנק בודאי סקילה א"ח כיון דלא התרו בו לחמור אך על כל פנים חנק חייב כיון דהתראה מישך שייך על גמר ביאה דעל ג"ב באמת חייב חנק ואם התרו בו סקילה או אפילו סקילה וחנק מכל מקום כיון דנידון בסקילה אין נ"מ אך אם התרו בו לחנק לחוד אי הי' כאן סקילה לא הי' מהני התראה כי לא מותרה לסקילה אבל באמת דכאן חייב סקילה על העראה ועל הגמר חייב חנק מהני התראה וחייבים חנק כנלע"ד ברור. וכן מאורסה בת כהן על תחלת ביאה חייבים שניהם סקילה כמש"ל ועל הגמר ביאה דנעשית בעולה בהעראה אם כן על הגמר היא חייבת שרפה והוא חייב חנק אם לא התרו לסקילה רק לחנק ושריפה חייב חנק והיא שריפה כי על הג"ב חייבים ג"כ בכל העריות ועיין סנהדרין ע"ג ע"ב תוד"ה ממונא לא משלם וגם נלע"ד פשוט לפ"ז דמבוא' בש"ס דשבועות דהי' משמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי דאם פי' באבר חי חייב כרת וכ"פ הר"מ פ"ד מה' הנ"ל הי"א וכ' דכ"ה בכל עריות אם כן בבא על נערה המאורסה בשוגג ואח"כ התרו בו לפרוש באבר מת ופי' באבר חי א"ח סקילה על הפרישה רק חנק כיון דבשעת הבעילה דנתחייבת הרי היא בעולה ואינם חייבים רק חנק וכן בב"כ חייבת היא שרפה והבועל רק חנק. אך בהגהת רמ"א סי' קפ"ה מבואר שם דאין האשה חייבת על הפרישה וכבר תמהו בזה על הרמ"א ואין כאן מקומו. על כל פנים נ"מ לבועל דהוא א"ח סקילה רק חנק דעתה היא בעולה ופשוט ויש לפלפל בזה הרבה בש"ס. אך כונתי בחיבורי רק לעורר קצת וישמע חכם וכו'. ובכל העריות וכן כאן אם בא עליה באבר מת פטור וכן אם היא מתה פטור גם כן אך אם היא טרפה ואפילו נשחט בה רוב סימנים חייב אלא אם כן הותז ראשה כמבואר הכל בר"מ פ"א ועמש"ל פ' אחרי בעניני העריות ותלמד לכאן והנה לעיל כתבנו בשם הר"מ דבעולה שלכ"ד אפילו עשרה בב"א הוי בתולה ועמ"מ דפוסק כחכמים ועמ"ל שדעת רש"י כרבי דיש לה דין בעולה אף שלכ"ד ובשטמ"ק לכתובות מביא גירסא אחרת בר"ם דהיינו כרבי ע"ש. והנה ק"ל לפי גי' המ"מ דהר"מ פוסק כחכמים מכל מקום מבואר בקדושין ט' ע"ב דאף רבנן מודים דבעל עושה בעולה שלכ"ד עי"ש אם כן אמאי השמיט הר"מ ד"ז וצ"ע. אח"ז מצאתי בשער המלך פ"ו שעמד בזה ואין כאן מקומו להאריך כי הענינים עמוקים וע"ש בשער המלך שכתב דאפשר אין הבעל עושה בעול' שלכ"ד רק אם קידשה בביאה כיון דאהני הביאה לקנותה מהני גם כן לעשותה בעולה אבל בעילה שלא לשם קידושין אף הבעל אינו עושה בעולה וע"ש שדחה זה מדה"ת כתובות דף מ"ח ע"ב ד"ה היינו.